אור החמה על ספר הזהר א:רעד

ות"ח אברהם לא צלי וגו' שאין צורך שכבר היה מובטח שממנו קן הנשמות של הצדיקים נמשך בעולם וכן יצחק אמנם תפלת יצחק הי' לנוכח אשתו שתהא מאשה זו ולא מאחרת. ולא לנוכח רבקה אי הוה אמר לנוכח רבקה והוה משמע על עקרות רבקה כדי שיהיו לו בנים אמנם עתה שאמר לנוכח אשתו כלומר מפני שהיא אשתו יהיו אותם הבנים אשר לו ממנה.

א"ל שפיר קאמרת אלא כל זינא וגו' כלו' מוכרח באותה האהבה מצד השרשים העליונים מקום רמיזתם.

דינא קשיא לעילא גבורה צד הקדש.

דינא קשיא דלתתא כל כחות חצונים הטמאים ונמצאים מצד הגבורה בשני נברא גיהנם.

כי ציד בפיו כלו' שהיה גבור מצד הגבורה וראי' היות ציד לשון גבור' כנמרוד גבור ציד.

לאן אתר וגו' שאין לפרש שהלכה להתבודד בתפלתה וכיוצא דא"כ ויאמר ה' לה היינו לה ממש ואינו שמעולם לא דברה שכינה עם אשה אלא עם חוה כדפי' במדרש בראשית רבה. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב.

ות"ח אברהם לא צלי וגו' הק' כי למה יצחק התפלל על אשתו ולא כן אברהם כי אע"ג דכתיב ביה שאמר לשי"ת הן לי לא נתת זרע אינה תפלה רק ויכוח עם השי"ת וסיפור דברים. ותירץ כי גם יצחק לא היה מתפלל לולא מפני שידע ברזא דחכמתא וברוח הקדש צפה כי עתיד לצאת יעקב ממנו עם י"ב שבטים אשר כל תכלית בריאת העולם בשביל יעקב ובניו כנודע כי לא נק' בני ישראל רק מיעקב ואילך ובשבילם העולם נברא. ולכן לתאוות הדבר הזה ולהשיגו התפלל עליו אמנם אברהם לא התפלל כי ידע שלא יצא ממנו אך יצחק שידע דעתיד למיפק מיניה התפלל עליו ולכן לא נאמר ויעתר לנכח רבקה כי אז הי' נראה שהתפלל בשבילה שהיתה עקרה אך אמר לנכח אשתו כי לא התפלל רק כדי שיצא ממנו יעקב אכן לא על רבקה. ולכן לא חשש להתפלל עליה רק שיתן לו בן ההוא ולא חשש אם היה מן רבקה או מן אשה אחרת רק כל מגמתו על יעקב ולא להיותה רבקה רק להיותה אשתו שתלד לו יעקב. והנה הקשה לו ההוא רביא כי אם ידע כל זה יצחק וכ"כ חשקה נפשו על לידת יעקב איך אח"כ לא אהב אלא לעשו. ותירץ לו דכל זינא רחים לזיניה כי דברים נמשכים מלמעלה כי גם למעלה הגבורה אינה חפיצה רק בדין גמור והיא היונקת אל החיצונים המביאים דיני האדם לפניו כי חפץ הוא בדין לפי שצדיק וישר הוא ואין בדרכיו עול ורוצה שכל העולם יהיו צדיקים גמורים כנודע. עוד ביאר טעם שני באו' כתיב הכא כי ציד בפיו וגו' ופי' כי הנה נמרוד היה צד את הבריות בפיו ומטען אחר הע"ז וכן עשו היה מרמה את אביו כמשרז"ל שהיה או' לו כיצד מעשרין את המלח וגו' וכן היה אומר לו שהיה הולך אצל שדה תפוחים ששם היה מתפלל יצחק אביו והוא היה הולך להרוג ולגלות עריות כמ"ש איש שדה כנז' לקמן דף קל"ט ע"א אמנם יעקב הי' איש תם בלי מרמות והנה ידעת כח הלשון כמה גורם וא"כ אין לתמוה אם אהב את עשו וגו'.

ויתרוצצו וגו' הל"ל ותדרוש את ה' ומה לנו אם הלכה אך הכוונה כי הלכה אל בית מדרשו של שם ועבר. וביאר פי' ויתרוצצו מלשון רצץ את מוחו כי יעקב ועשו היו מקטרגים זה בזה וזה רוצה לרצץ ולשבר את חבירו והטעם כי מן הבטן הם מכירים גדרם כי עשו היה בא נשמתו מסמאל אשר הוא רוכב על נחש שהיא לילית כי הם זכר ונקבה והזכר הוא סמאל ולילית נק' נחש. אך יעקב הוא מן הת"ת שהוא רוכב על השכינ' כרסיא קדישא ונק' שמש ולבנה עכ"ל.

גיליון ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כך וגו' קנ"א א' עכ"ל:

והרא"ג כ' ות"ח אברהם לא צלי וכו' כלומר אברהם לא חשש לכך וסמך על המבין כי הטעם היא כי היה חושב בדעתו שלא היה ראוי לנס ההוא א"נ שלא רצה ליטול שכרו בעה"ז והניח הדבר להקב"ה אם ירצה ברצונו הוא יתן. אבל יצחק מדה אחרת היתה בו הגם שחשב שלא היה ראוי שיעשה לו הקב"ה נס א"נ שלא רצה ליטול שכרו בעה"ז מ"מ לא חס. לפי שרא' ברזא דחכמתא שעתיד יעקב לצא' ממנו בי"ב שבטים שיהי' לו להקב"ה נחת רוח גדול בהם וז"ש הוא ידע דיעקב זמין למיפק מיניה הגם כי גם אברהם ראה הי"ב שבטים מ"מ לא היו יוצאים י"ב שבטים ממנו ממש אלא בהמשך. אלא כל זינא רחים לזיניה הדיין אוהב ומחבב הרצוע' שבידו כדי להכות בה ומצד בחינה זו היה יצחק הדין הקשה אוהב את עשו שבט אפו. כתיב הכא כי ציד בפיו וכו' כלומר שעשו שהוא הקליפ' הוא יצה"ר שצד הבריות בפיו בשפתי חלקות דוגמ' נמרוד שהיה צד האנשי' שילכו אחר ע"א וכמו שאמרו ז"ל יורד ומשטין עול' ומקטרג. עכ"ל הרא"ג: