אור החמה על ספר הזהר א:רעב

יתברכון עלאין וגומר ולא יעכבם עון ופגם כי עבירה מכבה מצוה. עבדי ה' ולא כלהו כלו' ולא כל עבדי ה' אלא אותם העומדים וגומר מטעם שברכתם בשלימות וז"א ברכתא וגומר:

ואתעביד גבר שלים כלו' אברהם לא הי' גבר שלם מפני שהיה ימין אבר א' לבד יצחק שמאל אבר אחד אבל יעקב היה כולל שש קצוות כל האברים תרין דרועין וגופא ותרין שוקין וברית. ולזה הוצרך הכנת אביו כי אברהם תיקן קו הימין לבד ויצחק קו השמאל והוא תיקן הת"ת ויסוד ולזה הוצרך הכנת אביו היותו בן ששים שנה כדפי'. בת בתואל ומסתמא האב מקנה לבנים ממדותיו בטבע ואחר הטבע מדרך הלימוד מריעיו. ובפרט מהריעים הקרובים קורבת שהם שוים קצת במזגם שבלי ספק יפעל מהם הטבע בקלות. ושלשתם בתואל פדן לבן: בת שלש שנים הות וגומר בתמיה.

אע"ג דכולי האי וגומר כלומר ולדידך דניחא לך אי אמרי' דהות בת י"ג אי בת כ'. סוף סוף קשה וכי כל כך מעשים משובחים הם אלו. שבהם היתה נכרת. שמא עם היות שתעשה כל מעשים אלו היו בה מדות מגונות. לכך יש לנו לומר כי הפסוק לא על מדות רבקה שהיו באותו פרק אמר אלא בסוד הכנת נשמתה המוכנת לעלותה אל סוד המרכבות העליונות כדמפרש ואזיל וענין זה יאמר אפי' על תינוק בן יומו על שם העתיד מצד ירושת נשמתו וטוב טבעו להעלות דרך אותם המדרגות כענין בטרם אצרך בבטן ידעתיך. ולזה לא דחיקא לן אם נאמר שהיתה בת שלש שנים והיתה עושה כל אותם המעשים מפני שהם הוראות התנוצצות הנשמה בגוף יפעל הגוף אפילו בזקן בן כמה שנים כענין עובדי דכמה ינוקי דאיתא בזוהר. ולהיות הנשמה באדם מצד הירושה ממהרת * צ"ל מטהרת מחשבות אביו בשעת ההולדה או מצד לימוד המדות הטובות גם אחר הגידול כענין הגרים ספר הכתוב בשבח רבקה כדמפרש ואזיל ואמר שהיה ענין יצחק ורבקה בתולדותם אפי' במקומם בכוונה אלהית מחכמת ענין היחוד העליון כדמפרש ואזיל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. העומדים בבית ה' בלילות אלין אינון דקיימו בפלגות ליליא פי' אותם הקמים בחצות לילה ממש לעסוק בתורה. והבן כי אעפ"י שכתיב בבית ה' כנראה שצריך שיעמדו בבית הכנסת הנק' בית ה' הנה ודאי כי כל אלו החכמים לא היו הולכים בב"ה אלא בביתם היו יושבים או בדרכים כאשר תבין מכל המעשיות הנזכר בזוהר. אמנם ענין או' בבית ה' יתכן ביאורו. כאשר נוכל לדייק מלשון הזה כי ר"ל כי הלא הב"ה בעת הזאת אתי לאשתעשעא באורייתא בג"ע וידעת סוד ג"ע שהוא המלכות הנק' בית ה'. והנה העומדים בלילות הלא הם עומדים בבית ה' ממש כי הם מצטרפים עם הנשמות העומדות שם בג"ע ועם המלאכים אשר שם ונקראים חברים כד"א חברים מקשיבים לקולך וגומר כנז' פ' לך לך דף פ"ב ע"ב וז"א דהא כדין קב"ה אתי לאשתעשעא וגומר ואמר כי מכיון שהתחילו לעיל לדבר בענין יצחק שעתה יתעסקו ג"כ בו ולכן פתח באו' ויהי יצחק וגומר או אפשר שדייק כי לפי שבחצי הלילה אז אתער צפון שהוא מדת יצחק ולכן אמר נימא במילי דיצחק דאנן ביה כי אז בעת ההיא הי' שולט יצחק. והק' דמה צורך להשמיענו שהיה לו ארבעים שנה כשנשא את רבקה ולא כן נז' בשאר האבות. וביאר כי הענין כי הלא יצחק אתכליל וירש מקומו בגבורה הנקרא צפון והיא רביעית אל החכמה כי משם התחלת וראשית הזעיר אנפין כאשר ידעת שלכך נקר' ראשית והם ד' ספי' חכמה בינה חסד גבורה וכל א' כלולה מעשר הם ארבעים והנה מנאן כאן ממטה למעלה מגבורה עד החכמה וז"א כד אתכליל יצחק בצפון ודרום אשא ומיא וידעת כי צפון גבורה דרום חסד: אשא בינה כי משם הזהב יוצא: מיא חכמה דמתמן נגדין מיא לכל סטר. ולכן לא קרא את החכמה ובינה דרום וצפון רק אשא ומיא לפי שענין ו' קצוות אינם רק בגופא דז"א ולא במוחא ולכן קרא את החסד והגבו' דרום וצפון ואת החכמה והבינה מיא ואשא כי הם ב' יסודות דמתמן נפקו דרום וצפון מטבע יסוד מיא ואשא. והנה יצחק אעפ"י שמדתו בגבורה עכ"ז אתכליל מכל הד' ספירות: ואפשר לפרש כי הנה יצחק ירש מקומו בגבורה המקבלת מחסד והם דרום וצפון והנה דרום היא רביעית כתר חכמה בינה חסד וכל א' כלול מעשר הם ארבעים נמצא כד צפון הוא יצחק אתכליל בדרום הוא חסד קביל מארבעים שנה הם ד' ספירות הקודמות אליו ואז לקח את רבקה מלכות כד אתכליל מן מ' שנה הקודמים אליו והיא בת ג' שנים הם חג"ת ג' גווני הקשת כי גם היא כלולה מהם ואז לקחה יצחק. וכד אוליד את יעקב הי' בן ס' שנה הם שש ספי' מכתר עד ת"ת ועד בכלל כי הת"ת הוא הששי וכל א' כלולה מעשרה הם ס' שנה. ואז אוליד יתיה. והנה זה תבין מסוד ענין המציאות איך היו דו פרצופין ת"ת ומלכות ואתא יצחק והבדילם בסוד הבדלה בשני ולכך תבין איך יצחק לקח את רבקה והולידה את ת"ת כי היא היתה באחור נמצא היותה קודמת לת"ת נמצא כי כאשר ת"ת יצא מפחד הי' ע"י המלכות ודי למבין: והי' אפשר לפרש ג"כ כי אלו המ' שנה הם ד' ספירות חסד פחד נצח הוד ירכא ימינא בזרועא ימינא וירכא שמאלא בזרועא שמאלא וכד אתכלל יצחק בעת העקידה במיא כנודע כי אז אתכליל יצחק במיא ואברהם באשא כי זהו סוד העקידה והנה אז אתכליל יצחק בחסד וגבורה וג"כ אתכליל בב' ירכין הנכללים שם כנודע דנצח תליא מחסד והוא בפחד וכד אתכליל באלין ד' כדין נפק יעקב שהוא הת"ת עם היסוד כי גוף וברית חשבינן חד. אמנם הראשון עיקר. ואפשר לפרש פי' ג' כמו שידעת כי כל ספי' וספי' הם עשרה ממעלה למטה ועשרה מלמטה למעלה נמצא כי דרום וצפון הם ארבעים שנה או אפשר לפרש פי' אחר כי הלא ידעת מריש פ' וארא כי הצפון הוא מיא ודרום אשא כי הלא תוקפא דשמשא בדרום וקרירות' בצפון וכמו שנראה בעין כי הצפון קר והדרום חם עד שכל אנשי הצפון יהיו לבנים ויפים ואנשי הדרום הם שחורים כעורב לחום השמש שבו. ועוד כללן השי"ת וחמם את הצפון וקרר את הדרום כדי לאכללא צפון בדרום ודרום בצפון בסוד מיא נגידי בדרום ואשא בצפון ובזה הם ארבעים שנה וז"ש כד אתכליל יצחק בצפון ודרום אשר הצפון קר והדרום חם. וטוד אתכליל באשא ומיא. אשא בצפון ומיא בדרום הרי הם ארבעה כללים ועולים למנין ארבעים כי כל כלל מזה כלול מעשר דלית לך נקודה דלא אתכלילת בעשר. וכמו שכתבתי בפ' פנחס:

והנה לקח את רבקה היא סוד המלכות בסוד תפלת המנחה אשר מתאחד זרוע שמאל עם המלכות בסוד השמאל שבה כי לכן המלכות נק' לילה בערך שמאל שבה ואז אתער גבורה הנק' חשך וזהו סוד ולחשך קרא לילה. והנה המלכות כלולה מג' גווני הקשת הם סוד ירוק חיוור ואוכם אשר בה והם רמז אל זרועה הימין והשמאל והגוף דילה. גם הוא רמז אל מג"ן מיכאל גבריאל נוריאל כי הרביעי נק' פני אדם דכליל כולהו. ולכן היתה רבקה בת ג' שנים כשלקחה ואז יצא יעקב כשהיה בן ס' שנה והענין כי כד אתכליל מכל ו' קצוות אז נפק יעקב כליל מכולהו ו' קצוות שהם מחסד עד היסוד: או אפשר כי הת"ת הוא ששי לכתר עד ת"ת הם ו' ספי' ואלו הם הס' שנה. או אפשר כי נמנין מחכמה כאשר ביארנו לעיל והם חכמה בינה חסד פחד נצח הוד ואח"כ נולד יעקב שהוא הת"ת והיסוד כי גוף וברית חשבינן חד: והנה להיות כי יצא מבן ס' לכן הי' תמים כמ"ש ויעקב איש תם שתרגומו שלים שכולל כל הששה קצוות:

בת בתואל וגו' הקשה כי כבר נתבאר זה לעיל היות' רבקה בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם ומה צורך לחזור כאן לייחס אביה ומקומה ובפרט כי ייחסה בכל ייחוסיה שהם אביה ואחיה ועירה ולמה לן כולי האי וז"ש ולבתר מפדן ארם ולבתר אחות לבן וגומר כי בזה היא קושיא כפולה ואמר כי יש מי שתירץ ואוקמוה דבא הכתוב לספר שבחיה דעם היו' שאביה רשע ואחיה רשע ואנשי מקומה רשעים ולא למדה ממעשיהם אמנם אין תירוץ זה כלום דהשתא אית לאסתכלא דבשלמא אי הות בת עשרין שנין או בת י"ג שפיר כי יש לשבח אותה שהיתה בעלת בחיר' ובעלת שכל להרע או להטיב ועכ"ז נטתה מדרך הרע אל דרך הטוב אך מי שהיא בת ג' שנים מה שבח הוא לה אם היא טובה או רעה כי עדיין אינה בעלת בחירה ורצון שנא' כי טוב שכלה הטה אותה מדרך הרע אל דרך הטוב: והנה בקושיא זו דחה אותה סברא וכוונת ר' יצחק לתרץ תירוץ אחר כאשר נאמר בס"ד. והנה ר' יהודה תירץ להעמיד סברא זו ואמר בת ג' שנים הוות וגו' כלומר ודאי בעלת שכל הות אעפ"י שהיתה בת ג' שנים והראיה כי בת ג' שנים הות לחוד ועכ"ז עבדת לעבדא אליעזר כל ההוא עובדא וממנו תראה היותה בעלת שכל עד הקצה האחרון יתיר מן אי הות בת עשרים א"כ ראוי לשבחה כי לא נטתה אחרי דרכים רעים של אביה ואנשי עירה: וחזר ר' יצחק להק' קושיא אחרת וז"א אע"ג דכולי האי עבדת וגומר כלו' אעפ"י שתירצת קושיא זו כי ודאי כיון דכולי האי עבדת לעבדא ודאי בעלת שכל הות אך יש בזה קושיא אחרת והיא כי היכן מצאנו כתוב ומפורש שמעשיה טובים וכשרים ובשלמא אם השמיענו הכתוב תחלה שמעשיה היו כשרים ונאים אז הי' מלמדינו כי הית' בת בתואל וגומר ועכ"ז לא למדה ממעשיהם אמנם אם אין אנו יודעים אם מעשיה כשרים וטובים א"כ מה מלמדינו אם היא בת בתואל וגומר ואין אנו יודעים אם לטובה נתייחסה או לרעה:

אלא ת"ח וגומר. ע"כ:

והרא"ג כ' אלין קיימי בבית ה' בלילות כלומר עם בית ה' בשיתוף עמה שאז השכינה הנקרא בית ה' מתעורר בפלגות ליליא בג"ע והקם אז לעסוק בתורה הוא משותף עמה וזהו דהא כדין קב"ה אתי וכו' דהיינו השכינה

ויהי יצחק בן ארבעים וגומר בצפון ודרום באשא ומיא הם ד' בחינות דחסד וגבורה כי צפון הוא קר ולח והאש הוא חם ויבש והוא בצפון שהוא קר ולח כדי שיבואו ההנהגות ממוזגות וכן המים שהם קרים ולחים בדרום שהוא חם ויבש כדי שיתמזגו יחד כנז' בפ' וארא דף כ"ד נמצאו ד' בחינות אלו בחסד וגבורה ובארבעתם נכלל יצחק כשלקח את רבקה דוגמ' עליונ' ורבקה כשלקח' יצחק הית' בת שלש שנים כמראה הקשת דוגמא עליונ': אוליד בן ששים שכן ההולד' נעשית מקיבוץ תמצית שש קצות וזהו כדקא יאות. וכלהו אחיד להו יעקב היינו הד' בחינות דקאמר צפון ודרום אשא ומיא וכן כלהו שש קצות אחיד להו יעקב כי כן הוא נקש' בת"ת ו' שכולל ו' קצוות. ואתעביד גבר שלים כי הוא סוד הרוח המכריח ומשלים בין מחלוקת אש ומים. דהות גרסינן בשתי המקומות:

אמר רבי יהודה בת שלש שנים הות וכו' א"כ אחר שהית' פקחת לעשות לעבד כל אותו מעש' הי' בה דעת לתפוש ברע גם כן וללמוד מקרובי' א"כ שבח הוא לה אע"ג דהות בת ג' שנים שלא למדה ממעשיהם אמר רבי יצחק אע"ג דכולי האי עבדת לא ידענא בתמיה' כלומר נהי שתרצת הקושי' הראשונה אכתי קשה אפי' לפי דבריך הכתוב הוא מיותר מטעם אחר דהא כיון שעשת כל אותו מעש' של גמילות חסדים ודאי שהית' צדקת גומלת חסדים כמו שאמר העבד היא האש' וכו' ראוי' היא לביתו של אברהם וה"ק אע"פ שראינו שעשתה כל זה לא ראינו שהיא צדקת בתמיה ודאי שידענא שהיא צדקת והדרא קושיין לדוכתי' שהכתוב הוא מיותר אלא בדרך הסוד יתורץ המקרא. ואפשר לפרש באופן אחר שמתחלה הקשה רבי יצחק מאי איכפת לן כולי האי וכו' והשיב במה שפי' רז"ל להגיד שבח שלא למדה וכו' והקש' אי הות בת עשרים הניחא אלא בת ג' שנים מאי שבח הרי קושי' אחת לדברי רז"ל א"ר יהודה עוד אני מקשה קושיא אחרת דלאו מהכא נפקא שבחה דרבקה דמהתם נפקא שעשתה לעבד כל ההוא עובדא ומי שעוש' כל זה בודאי הגמו' שהיא צדקת וחזר' הקושיא למקומ' מאי איכפת לן כולי האי לזה בא ר' יצחק ותירץ קושיתו של ר' יהודה ואמר אי משום הא לא איריא דלעולם אימא לך דאיצטריך קרא לאשמועינן שבחה דרבק' ולא תיפוק מההיא דעבד דהתם אע"ג שעשת' ההוא עובדא לעבדא לא ידענא אי עובדהא כשרן אי לאו דמ"מ הייתי אומר דדוקא במצות גמילות חסדים כזאת היא זריז' אבל שאר מעשי' לא ידענא אי כשרן אי לאו הרי תרצתי לך קושיתך אמנם מה שאני הקשיתי השתא אית לאסתכלא דאכתי במקומ' עומדת אם היא בת ג' שנים מאי שבחא דיל' ותירן אלא ת"ח על אורח רזא וכו'. ויש לפרש באופן אחר שרבי יהודה תירץ קושיית ר' יצחק ואמר לשונו בתמיה וכי מי שהיא בת ג' שנים היתה יכולה לעשות לטרוח כל אותו הטורח ודאי לא אלא בת י"ד שנה היתה כנזכר במדרש א"כ אין הפסוק הזה מיותר שהוצרך לספר כיון שהית' גדולה ולא פליג ר' יצחק על החכמים הראשונים שאמרו בת ג' שנים אלא ס"ל שדרך רמז דברו כנז' לעיל בסוד ג' גוונין. אמר רבי יצחק אפי' לפי דבריך שהיתה בת י"ד שנה עדיין יש להקשות שהכתוב מיותר דודאי צדקת ה יתה וגומלת חסדים כיון שעשת' כל אותו מעש' לעבד והכונ' כמתמי' וכי אף על גב שעשת' כל כך לעבד עדיין אין אנו יודעים מעשי' שיוצרך הכתוב ודאי שאנו יודעים בה ולא אצטריך קרא וכדפי' על דרך הראשון אלא ודאי ע"ד הסוד יתורץ עכ"ל הרא"ג: