אור החמה על ספר הזהר א:רע

לאו רישי' סופי' וגומר ג' חלוקות יש בפסוק ואין להם קשר זועם זו הא' ויהי אחרי מות אברהם. הב' ויברך אלי"ם וגומר. הג' וישב יצחק כי לכאורה אין יחס לברכה למיתת אברהם ולא לשניהם עם ישיבת יצחק. ואפשר לפרש לאו רישיה מיתת אברהם סופיה דהיינו מציעתא סיפא דרישא ברכת יצחק ולאו סיפי' דהיינו ישיבת יצחק עם ברכתו דהיינו רישי' דסיפי' שהוא מציעת'. והקשה אחרת לתרץ זו ואמר מאי שנא דקב"ה וגומר ולא כן יעקב שברכו אביו ולא י"ב שבטים שברכם אביהם. וע"ד סליק אינון ברכאן וגומר והיינו דקאמר ויהי אחרי מות אברהם ולא רצה לברך את יצחק מפני שאין בכח האנושי לחלק בזרע המתברך בין זה לזה לכך ויברך אלדי"ם שהב"ה מברך האדם וברכותיו צפונות למקצת זרעו. ואו' וישב הוא טעם מהיכן זכה יצחק אל הברכה כדמסיים בה ובגין כך ברכיה והטעם הוא שנתחבר יצחק אל הייחוד תמיד וז"ש וישב יצחק עם באר לחי וגומר שפי' בירא דמלאך קיימא אתחזי עלה דהיינו השכינה נקראת בירא ומלאך קיימא שהוא הברית דהיינו יסוד אתחזי עלה דהיינו יחוד יסוד במלכות ובזכות שישב יצחק עם הייחוד הזה בטוב כוונתו ומעשיו זכה לברכה דהיינו סוד וברכות לראש צדיק להשפיע למלכות:

א"ר יהודה האי באר וגומר אבל במליה אשתמע אין אתה צריך לתרגומו. שמלת באר לחי רואי נשמע שפירושו באר מלכות. לחי שהוא היסוד. ראי כלומר לעולם רואה ומביט להמשיך ולקבל ברכותיו:

האי קרא אתמר אבל הא אוקמוה וגומר כלומר אין הכוונה עתה לדרוש הפסוק שכבר נדרש אבל מכלל הנדרש נקטינן וז"ש אבל הא אתמר ועיקר הכוונה לכללות באר מים חיים היותו בגבור' כדמסיק וז"א אח"כ באר מים חיים דא יצחק ר"ל נקיטינן מהאי פי' היות באר מים חיים דא יצחק א"כ היינו וישב יצחק וגומר שאין הכוונה שממש יצחק נקרא באר אלא השכינה הנקראת באר דבוקה בו כנודע גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה וז"ש ומאי באר דא שכינתא.

לחי רואי דא חי העולמים כלומר אומרו לחי רואי הוא ממש כאו' חי העולמים יחד וזה כשנדע פי' מלת רואי * נ' דצ"ל לחי רואי. ונדע פי' העולמים יהי הכל א' ופי' ואמר צדיק נקרא חי העולמים וא"א לומר חי העולם ח"ו ולית לאתפרשא לון אלא לעולם צדיק הוא חי העולמים שנים ולז"א חי איהו בתרי עלמין בשתי בחינות לגבי עלמא עילאה שהיא בינה ומשם היסוד חי ולגבי עלמא תתאה שהיא מלכות נקרא חי מפני שהוא שולח החיות ומפני היות בחינת שפע היסוד למלכות בשתי בחינות אחת היא בחינת השפע התמידי המעמיד המציאות שזה לא יחסר לעולם ועד כאו' וצדיק יסוד עולם כיסוד המעמיד הבנין ועולם זה יסודו למעלה לזה אמר ועלמא תתאה בגיניה קיימא דהיינו קיומו. והבחינה הב' הוא השפע המתרבה כענין חדוש הירח ולזה אמר ונהרא: ולהיות בחינת חי העולמים בבחינה א' מחיה ומשפיע ובבחינ' אחרת מקבל השפע והחיות לזה מלת חי היא מלה בינונית לא מורה על המקבל ולא על המשפיע ובאה מלת העולמים משותפת לשני עולמים מפני שמקבל מזה ונותן לזה ולעולם לא ימצא שיקבל ולא יתן ולא שיתן ולא יקבל: ועתה מזה נבאר מלת לחי רואי וז"ש ת"ח סיהרא שהיא המלכות לא אתנהרא שהיא סוד החיות כדפי' כד לא * לפנינו הגי' אלא כד חזיא. חזיא ליה לשמשא כלו' שהיא מסתכלת בפניה אל הת"ת לקבל וצריכה היא להכין פניה לקבל מהת"ת ואם לאו לא תקבל. וראייה זו היינו הכנתה וקישוטיה כלפי בעלה לקבל שפעה ולזה אמר וכיון דחזיא ליה אתנהיר כלומר מעולם לא קשטה עצמה והוכנה הירח שלא תשפיע בה הת"ת. א"כ באומ' רואי חייבה הייחוד דהיינו להשפיע מלמעלה בסוד החיים שהוא מקבל מהבינה וז"ש וע"ד לרמוז אל שהכל תלוי בראייתה כדפי' אמר האי באר לחי רואי ומיני השפע הנשפעים לה ב' הא' אתקיימא ונהרא שפי' לעיל וז"ש נהרא וקיימא ועיקרו מהבינה וז"ש במיין חיין. א"כ נמצא שסוד חי העולמים וחי רואי הכל ענין א'.

לחי רואי השתא קשה דכיון דלאו ביסוד בלחודיה תליא מלתא אלא בת"ת:

בגין לאתמליא וגו' כלו' עם היות שאורו ומקורו מלמעלה כדפי' עכ"ז כיון שע"י היסוד נתן אליה וממנו היא מתמלאת כל מגמתה אליו שממנו תוצאות חיים כדפי' וז"ש מהאי חי. מהרמ"ק זלה"ה:

גיליון דאיהו עלמא עלאה חי לגבי עלמא תתאה וגומר פי' עלמא עלא' יובלא נהרא דאיקרי חיים ואתער חי בסטר דפחד יצחק דאתערו דיליה לגבי נוקבא מסטרא דצפון ותמן אתישב יצחק. סיהרא אתנהרא כד אתחזיא לה שמשא כד"א לחי רואי ואתמלי האי בירא דאקרי באר שבע. סל"ה:

והרא"ג כ' בקסרוי פי' היכלו וכן בלשון ערב נקרא ההיכל קסר. האי קרא לאו רישי' סיפי' וכו' כלומר מה קשר יש לראש הפסוק דהיינו ויברך אלהים עם וישב יצחק עם באר לחי רואי כנרא' שאין לו שום יחס. ומשני מ"ש דקב"ה כלומר קשר תחילת הפסוק כך הוא שבא ליתן טעם למה הוצרך הקב"ה לברכו לפי שדרך הצדיקים לברך את בניהם לפני מותם כדאשכחן ביצחק ביעקב ובמשה וכיון שראה הב"ה שמת אברהם ולא ברכו ברכו הוא ופי' התנא אגב אורחי' מ"ט וכו' והדר מסיים קשר סיפי' דקר' כולי' דכתיב וישב דקרא יהיב טעמא למה ברכו לפי שהוא ראוי לברכ' שנדבק בשכינ' ולא ירד אל הקליפות לידבק בהם כעשו הרשע ה"ג מאי לחי רואי אלא דאתחבר בה וכו' נרא' דהשתא לא מפרש באר על השכינה מדחזינן לקמן לר' יהוד' שהאריך ואמר מאי באר דא שכינת' ש"מ דרבי יצחק לאו הכי ס"ל אלא לקח המקרא כתרגומו לבד שפירש באר לחי רואי שעל אותו הבאר נרא' מלאך קיימא שהיא השכינה וכיון שנגל' שם השכינה פעם אחד קבע לו יצחק אותו מקום להתבודד להתחבר עם השכינה: א"נ בחינת העטרה שביסוד היא סוד בחינת המלכות הכלול' ביסוד שבו שבבחינה זו נקרא המלכות מלאך הברי' וכן כל מקום שתמצא ברית במלכות היינו בחינ' זו סוד העטרה והנ' המלכות בעצמה היא השכינה בעצמה דמלאך קיימא היינו בחינת' שבת"ת אתחזי עלה מתראה עלי' להאירה ולהשפיע': שפיר אבל במל' אשתמע כלומר מה שאמרת שפיר אבל לא ידע' לדקדק מלות הפסוק כי במלה ממש אשתמע מה שדרשת כי מלת לחי הוא חי העולמים שהוא היסוד כדמפרש ואזיל: ולית לאפרשא לון ה"ג והכונה דלית לאפרשא הבאר דהיינו המלכות מהיסוד שהוא חי העולמים. וזהו באר לחי רואי שהבאר הזה רוא' ומסתכל ונושא עיניו לחי העולמים לקבל ממנו האר' ושפע וכדמפרש בסמוך. חי הוא בתרין עלמין חי לעילא וכו' ה"ג ובא לפרש מאן אינון תרין עלמין והיאך הוא חי שני עולמים ואמר חי לעילא שנוטל חיות מעולם העליון עולם הזכר ונותן חיות לגבי עלמ' תתאה וזהו חי העולמים נוטל חיים מזה ונותן לזה. ת"ח סיהרא לא אתנהר ה"ג והכונ' לתת טעם מה היא ההנאה שמקבל הבאר הזה כשלחי רואי ואמר ת"ח והנ' גם הברי' נקרא שמשא כנז' בזוהר פ' פנחס רי"ו עכ"ל הרא"ג: