אור החמה על ספר הזהר א:רסט

דבכל מלה ומלה אית בה כמה משלים גשמי ספורי הדברים החולפים.

כמה שירין שאותו הגשם בו ניכר ממדרשו ופלפולו שבח קב"ה ונסיו עם צדיקיו ספורי אברהם יצחק ויעקב וישראל במצרים וגו' והוא לבוש שני פנימה ללבוש האחר.

כמה תושבחות ג"כ שנדרש הפסוקים ע"ד הנסתר מתלוה אל לבוש הגשמי כגון כוונת אברהם בזה הי' כך וכוונת הב"ה בעקיד' הי' כך וכוונת יעקב במצרים הי' כך ע"ד הנסתר יספר תושבחות ה'. ולעולם אין כח בנו להפשיט התור' מלבושיה אם לא הרשב"י ע"ה וחביריו בקצת מקומות כמו שדרשו * באדרא קדישא דף קל"ה א'. בפסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכיוצא במקומות אחרים. ואלו הדברים הם כמה רזין עילאין שהם פנימ' ללבוש שלישי וזה מדרג' רביעית לתור' ויש פנימה ללבוש זה עוד כמה חכמאן הם סודות ואתה תחזה הנדרש בתיקונין [תיקון ע'] וסודות הגלגול בפסוקי התור' והם נפלאות של חכמות מסותרות ויש ויש * נ' חד מיותר: עוד מה שאין הפה יכול' לדבר:

דא אסתלק ודא לא אסתלק וגו' ישמעאל נסתלק בריבוי בנים י"ב נשיאים ויצחק לא נסתלק ב' בנים לבד מזה נשמר הכתוב ואמר מי ימלל גבורות ה' רוב גדולת יצחק כדמפרש ואזיל: גבורות ה' דא יצחק שמדתו גבור' ובה שתי גבורות הפנימית שהיא בסוד הקדושה והחיצונית שהיא עשו ותולדותיו ולא שיהיו שקולים יעקב ועשו וישמעאל ח"ו אלא ואפיק לי' ליעקב דהיינו בקדושה שהוא שקול כנגד כמה וכמה מהם משום דאוליד תריסר שבטין וגו' ואי תימ' א"כ יצחק יהי' בינוני בין יעקב ועשו כיון שהוליד שניהם ונמצא חציו בקדוש' וחציו ח"ו לצד אחר לזה אמר כי לעולם יצחק למעל' מיעקב במעל' בקדושה וז"ש אבל יצחק לעילא בקדוש' עילא' שהוא גבורה עילאה ואי תימא א"כ עשו יהי' למעל' לזה אמר ועשו חוצה לתתא. וא"ת הדרא קושיא לדוכתין היאך אפשר שיהי' למעל' ויוליד למטה לז"א דהיינו קרא דכתיב מי ימלל גבורות ה' מי יוכל לספר ענין הגבורות הקדושות יולידו חוץ למטה דבר בלתי אפשר היאך תשתלשל הדין הקדוש עד יתרבו בחינותיו חוצה בעשו ותולדותיו לאין תכלית וזה בבחינת עשו ובבחינת יעקב ישמיע כל תהלתו דהיינו ישמיע בהתייחד שמשא שהוא יעקב בסיהרא שהוא רחל. כמה ככביא שהם כחות בקדושה כלל יש' המיוחסי' בשם ככבים כמה נשמות קדושות יולידו בסוד י"ב שבטים י"ב אבנים י"ב בקר תחת הים ומהם משתלשלים מחנות קדושים לא יוכל לספר המספר. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' ובג"כ כתיב מי ימלל גבורות כנגד התקשרו' העולמו' שפיר' התור' והאדם והעולם כנזכר לעיל והם ודאי גבורות ה'. ישמיע כל תהלתו היינו שבחי התור' דקאמר באורייתא כל אינון רזין וכו' כנזכר. ובעא למיקם ה"ג. כמה שירין כמה תושבחן בסוד פרק שירה כל מה שמשוררים שרי מעל' הממונים על כל הדברים הם פסוקי התור' כנזכר התם אווז מה הוא אומר נחמו נחמו עמי וגו' וע"ד מי ימלל גבורות ה' שכן התור' נתנה מפי הגבור' א"נ שרשי התור' הם מהבינ' שהיא נקר' גבור' ה' חסד * צ"ל חסר. גבורת. כנז' בפ' יתרו דף פ"ג ע"ש:

ת"ח מה כתיב היינו פי' אחר על מי ימלל גבורות ה' כדמפרש ואזיל: ס"ד דכיון דכתיב וכו' כלומר וכי היה עולה על הדעת שישמעאל הוליד י"ב והם נשיאים שהם תרתי לטיבותא בכמות ובאיכו' ויצחק שנים לבד ולא נשיאים תרתי לריעות'. ודא אסתלק כלומר וזה דהיינו יצחק יתעל' יהיה עיקר העולם ולא נחית תנא השתא לומר מי הוא העיקר מהשני הבנים עשו ויעקב שזה כבר נודע כי ביצחק ולא כל יצחק. ודא דהיינו ישמעאל לא אסתלק אלא יהי' טפלוכאין נגד יצחק. ע"ד כתיב מי ימלל גבורות ה' שאין זה דרך טבע אלא גבורותיו של הקב"ה. דא יצחק ועשו השתא מפרש פי' שלישי במי ימלל גבורות ה' שהגבורות הם מיצחק שהוא הדיין ועשו שהוא רצועות הדיינים וכאלו אמר ד"א מי ימלל גבורות ה' דא יצחק ועשו גבור' קדוש' וגבור' מסאב' כדמפרש ואזיל. וכונת מי ימלל הכונ' על רבויים ותוקפם שהם עד אין קץ. וע"ד כתיב מי ימלל גבורות ה' היינו השתי מיני הגבורית הקדוש והטמא כנז' אמנם ישמיע כל תהלתו דא יעקב כלומר ומי ישמיע ויספר כל מיני מאורות וככבים המאירי' בזמן שמאירים דהיינו כד אתדבק שמש' בסיהרא שאז הוא זמן הארתם כנז' בתיקונין ויהי' לשון תהלתו מלשון הארה כמו בהילו נרו עלי ראשי. והענין שאפי' בזמן שיש יחוד למעל' שאז מאירים ומתגלים אין מי שמשמיע כל תהלתו. והכונ' לאשמועינן שהעול' מתנהג ברחמים או בדין כשהעול' נדון בדין ואין זווג מי ימלל גבורות ה' המתעוררו' לעורר דין בעולם. וכשהעולם מתנהג ברחמים ומתעוררים כמה כוחות קדושי' לקבל הארתם אין מספר לגדודיו ולכן אין מי שישמיע כל תהלתו: והשתא אמר אחר שנפטר אברהם. אלא אע"ג דכתי' ויברך אלהים את יצחק בנו כלומר אע"ג שהי' לי להקשות נמי מקרא דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו אמאי הזכיר מלת בנו אחר פטירת האב מ"מ אינו מקש' אלא מדכתי' בן אברהם שהוא יותר מיותר שהם שתי מלות דאלו מקרא דויברך אלהים את יצחק בנו אינו מיותר כי אם מלה א' א"כ אמאי כתיב השתא בן אברהם. ותירץ השתא דמית אברהם דיוקני' הוה ביה ואשתאר בי' לאשמעי' חיבה יתיר' דהוה אמינא בשלמא בהיות אברהם חי כדי שלא יאמרו ליצני הדור וכו' היה דומ' לו אמנם אחר שמת אמאי אצטריך שיהי' דומה לדיוקן אביו ולא ישתנ' כלל. אשמועינן רבותא דאפי' אחרי מות אברהם היו אומרים על יצחק ודאי זהו בן אברהם שדיוקן אביו אשתאר בו וסהיד אברהם הוליד את יצחק: עכ"ל הרא"ג: