אור החמה על ספר הזהר א:רסח

תא חזי כל מאן דאשתדל באורייתא וגו' וקיים כל עובדא וגו' ולית לך וגו' הענין כי העולם נברא בסוד ל"ב נתיבות חכמה שהם עשר מאמרות עשר נקודות וכ"ב אותיות ובריאתם הוא בסוד "עולם "שנה "נפש כדפי' בספר יציר' נמצא שע"י היות נפש שהוא האדם עוסק בסוד כ"ב אותיות ונקודתם גורם להמשיך השפע משורש העליון לעש"ן. ולפי נענוע האותיות בגרון למט' כן נענוע האותיות למעל' בשורשם להאיר ולהשפיע. ובהיות האדם קורא למט' שמע בג' אותיות אלו הוא מושך שפע מג' שרשים ג' נתיבות ושתי נקודות הם שתי מאמרים לקיים חמשה אברים בעולם שנה נפש. מפני שכל אבר שבעולם יש באדם כנגדו כאומרו ולית לך שייפא ושייפא וגו' ולזה קיים עלמ' ולא קיום העולם בכלל אלא בפרט וקיים כל עובדא ועובדא מן הטעם שפירשתי וע"ד זה בכל מלות התור' ובכל הבל התורה היוצא מפיו.

פתח ואמר מה רבו מעשיך ה' בעול"ם ובשנ"ה ובנפ"ש כולם בחכמה בל"ב נתיבותיה שהם כ"ב אותיות ועשר נקודות התור' נמצא כלל הכל בתורה וז"ש באוריית' אינון כל רזין וגו' נמצא בתור' כלל הכתר והחכמה דהיינו רזין עילאין סתימין וגו' מפני העלמם והיא ג"כ כלל ענפי הבינה שהיא נקראת מ"י דקיימא לשאלא ולא לאתבא דהיינו מילין עילאין דאתגליין בערך דקיימא לשאלא ולא אתגליין דלא לאתבא. והיא ג"כ שש קצוות עליונים ותחתונים וז"ש מילין דלעילא ותתא. ובה ג"כ סוד עש"ן במציאות עולם זה גשמי ובמציאות עולם הבא רוחני שהיא נשמה לעולם זה וז"ש כל מילין דעלמא דין וכל מילין דעלמא דאתי האמנם באומרו וכל מילין ירצה אל פרטי האברי' והענפי' שכן הוא ודאי בסוד ג' אמות וז' כפולות וי"ב פשוטות. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' הא אתקינת תשוב'. והיינו תיקון לו שישוב בתשוב' ולא יאבד. והי' אפשר שאם לא ישוב מיד אחר העוותו מיד ענוש יענש לזה חזר' שאל' אחרת הנזכרת בריש פ' ויגש ואמר אלמלא לא תאריך רוגזך טב לי' וגו' והשיב לא למגנא אתקרינ' ארך אפים והדברים נמשכו זו אחר זו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי: למסבל דינך כי כפי ערך מה שחטא לו אין לו תקומ' אפי' שיקבל כמה עונשים. והשיב הא אתקינת תשוב' ע"ד שאומר הרוצה בתשוב' ואין טעם ברצון כי תיקון הוא הרצון שלי שאחפוץ בתשוב' וזהו הא אתקינת תשוב'. אנת ונימוסך היינו העולם ופרטיו שכן חק העולם להיות בו בהמות וחיות נמצא שאם אין אלו הפרטים אין עולם. איהו קיים עלמא דרך כלל. וקיים כל עובדא ועובדא דרך פרט והכל ע"י התור' שאחר שע"י התורה נבראו ע"י התור' מתקיימים: ולית לך כל שייפא ושייפא דקיימ' בי' בבר נש דלא הוי לקבלי' ברי' בעלמא כי כמו שהאדם מתחלק ברמ"ח אברים כמו כן כל בריות שבעולם דרך כללותם הוא שיעור קומה אחת המשל האריות הם זרועות העולם והדובים הם רגלי העולם וכיוצא בזה. אלא שבעונותינו אבדה חכמ' מחכם ואין אתנו יודע בדברי' הללו איזו ברי' כנגד אבר זה של אדם. ואפשר שזהו הטעם לסגולות שנתקשו בהם חכמי הטבע ולא ידעו לתת טעם לסגולת אבר פלוני לאבר פלוני. ואפשר שהטעם הוא שהדברים ההם אבר פלוני בעולם כנגד אבר פלוני שבאדם ופועל בכנגדו ומחזק אבר שכנגדו. וכמו כן בתור' היא נחלקת לרמ"ח מצות עשה כנגד אבריו של אדם כל מצוה כנגד א' ואולי נודע לחכמים הקדמונים מצוה זו כנגד אבר פלוני שבאדם ונמצא העולם מקושר היטב ע"י האדם כי הוא האמצעי בין התור' ובין העולם וע"י עסקו בתור' מוריד ומשפיע ברכה לעולם בכלליו ובפרטיו. וז"ש כמא דב"נ מתפליג שייפין וכו' הכי נמי עלמא וכו' וכלא כגוונ' דאוריי' דהא אורייתא כלא שייפין ופרקין וכו' וכד מתתקנן כלהו אתעבידו חד גופא. ה"ג באורייתא אינון כל רזין עילאין סתימין וכו'. אחר שהזכיר התור' עתה מתחיל בשבח' ואמר ג' פעמים באורייתא. א' שבתור' כל רזי האצילות והיינו שהתור' נדרשת כלה בסוד האצילות והיינו כל רזין עילאין סתימין דלא יכלין לאתדבקא. באורייתא כל מלין עילאין דאתגליין ולא אתגליין היינו התור' הנדרשת בסוד עולם הבריא' והם דברים דאתגליין ולא אתגליין. באורייתא אינון כ'. מלין דלעילא ותתא היינו פני התור' הנדרשים בסוד העולם היציר' עולם המלאכים ששם מתקשרי' הספירות העליונות כל ספיר' בהיכל שלה וכן כל מעש התחתוני' מתחתם שם בסוד בתולות אחרי' ריעותי' מובאות מביאות וגו' וזהו כל מלין דלעילא ותתא. כל מלין דעלמא דין וכו' היינו נגד עולם העשי' ששם בעשי' הרוחניות למט' מהיכל לבנת הספיר יש פרגוד המפסיק היציר' והעשי' שם ג"ע תחתון וזהו אומרו כל מלין דעלמא דאתי והינו חלק העשי' הרוחנית וכל מלי דעלמא הדין היינו חלק העשי' הגשמית. עכ"ז ממש הרי עתה התור' נדרשת בד' חותמות בד' עולמו' כפי אותו עולם שירד כך תדרש הפרש' בסוד האצילות יהי' בסוד התור' באצילות קודם רדתה שהם בפני' אחרים וכשתחזור ותדרש בסוד הכסא יהי' בסוד התור' כשירד' ונתלבש' בכסא וכן הדין ביציר' ובעשי' הרוחנית והגשמית כנז' עכ"ל הרא"ג: