אור החמה על ספר הזהר א:רסז

ת"ח מזמנא דאתחרב בי מקדשא וגו' לפי שאמר שליטת יצחק על האומות ומעשה אברהם בזה לצורך גבוה אמר כמה רעה הגיע בעת שנהפך הענין ששלטו האומות לפני הקדושה.

ברכאן לא שריין בעלמא בעולם הגשמי ואתמנעו מעילא מהספירות. ותתא מהבריאה והיצירה וכל אינון שאר דרגי תתאין הם החיצונים הטמאים מתתקפי ואזלי דהיינו הצלם השולט ובולע את ישר' במעשיהם גורמין * אצ"ל הרעים. והחסידות והטובה בכל יום ויום מתמעט והולך.

דאתחרב מקדשא שהרסו החומות ואתוקד היכלא ששרפו ההיכל בעצמו באש והיינו חורבן הפך החסד שבה הבנין כאומ' אמרתי עולם חסד יבנה.

והיכלא אתוקד הפך אש הגבורה והיינו שתי קליפות ועמא אתגלי הפך מדת ישראל והיא קליפ' ג' וכיון שראתה ג' קליפות שולטות בעיא שכינתא לאתעקרא קודם שתבא הד'. ההפכיית למלכות.

אמרה איהך בקדמיתא למחמי וגו' להספיד ולקונן על החורבן וההרוגים ואח"כ לפקח על צרכי החיים והטעם שלא תשתלם מדת הדין עד שתראה באלו ומתוך דינם ירחם על אלו כדכתיב כי נחמתי על הרעה אשר עשיתי אתכם.

דוכתאי בנקוד' אמצעית מצד הת"ת דוכתי. לואי מצד הגבורה וכהני מצד החסד ותפטר משלשה אלו ותפרד לעצמ' בגלות.

א"ר אלעזר עדיין לא השלים ר' חזקיה דבריו אלא שהפסיקו ר' אלעזר בסיוע ותוספת ביאור ודברי ר' אלעזר עד קול ברמה נשמע והשאר סיום דברי ר' חזקיה.

אסתכלת שכינתא לעילא אל הת"ת מקום מבוע ייחודה לראות אם יושפע לה עדיין שפע קיום העולמות.

וחמת דבעלה דהיינו סוד מבוע מקור הברכות דרך הת"ת אסתלק לעילא לעילא דהיינו מן הת"ת לבינה ומבינה לכתר ולזה לא היה יחוד ומבוע שפע כלל.

נחתת לתתא אל מקום המקדש לראות אם נשאר מקום בחינת איזו עבודה שעל ידה יהי' לה שום יחוד להתעורר מצדה למעל'.

עאלת לביתא ואסתכלת בכל אינון דוכתין ואין מקום כלל ומיד נשאה קולה בבכי והבכיה היתה בתחתונים מקום שכינה בתחתונים למטה ובעליונים מקום שכינ' בעליונים למעלה והיינו קלא לעילא קלא לתתא הה"ד קול ברמה שעלתה קולה למעל' מקום התעוררות עליון.

נהי בכי וגו' למטה מקום התעוררות מהתחתונים הגשמיים ממש וזה תוספת דברי ר' אלעזר ואהדר השתא ר' חזקי' לגמור דבריו בפירוש הכתוב כיון דעאלת בגלותא עם ישראל להצילם מרעת האויבים ולשומרם בגלותם כנודע.

וחמאת דדחקי לון דהיינו צער גזרת הגלות והדין מלמעל' לכפרת העון ועכ"ז מגיע צער למעל' מצד הרחמים.

ואינון אמרין הלא ה' מצד בית דין עליון זו חטאנו לו שפגם מעשיהם עלה למעל'. או אפשר חטאנו לו שפגמנו שכינתו והם מחזירים העון והפגם עליהם. והשכינה אומרת שהם טובים וצדיקים וסובלים הצער ואינם חטאים אלא אותם שכבר הלכו להם לא אבו ולזה לא אמרה ולא אביתם בדרכיו ולא שמעתם אלא ולא אבו אותם שלא אבו מפני שזו מדת רחמים עליונים שכיון שקבלו עליהם את הדין הרי הם צדיקים גמורים. ולזה היא אומרת שלא לנוכח והנה הכתוב הזה אומר כמה דכתיב כי בחטאינו ובעונות אבותינו ישראל אמרו בחטאינו זו חטאנו לו אפי' חטא קטן אשר לנו מונע הטוב ממנו ומכביד הגלות ושכינ' אומרת בעונות אבותינו התחילה גזירה וז"ש ולא אבו האבות הקודמין שהם גרמו הרעה תחלה והחורבן לא אבו בדרכיו הלוך דהיינו מצות ולא שמעו בתורתו היינו תורה ועברו על תורה ומצוה.

ובשעתא דזמין לגמור בכי טוב או אפשר כמו שהיא הלכה אחריהם גם היא תחזור עמהם בראשונה והיא סבת גאולתם וכיצד סדר גאולתם כסדר דחייתה החורבן גרמה דחייתה לגלות כך הבנין תחלה להקמתה כדי שתכנס לביתה כדמפרש ואזיל.

א"ל קב"ה תהך לביתא שעם היות שעדיין אינו בנוי בעוד שהיא הולכת יבנה לה ביתא וז"ש בגין דבי מקדשא יתבנה בקדמיתא קודם שתלך שם ימצאנו בנוי. ויימא לה קומי מעפרא מצער העפר ובעוד שהיא קמה ומקבצת לישראל והיא באה עמהם מגאולתם ימצא בית המקדש בנוי ולעולם דעתו של הקב"ה לבנות בית המקדש קודם הליכתה אלא להקדים קימתה מעפר לבנין המקדש והיא אינה רוצה אלא להקדים הבנין לקימת' ולכך היא אומרת לאן אתר איהך ביתאי חריב וגו' וקודם קימה יהי' הבנין. והב"ה עושה כדבריה וז"ש עד דקב"ה יבנה וגו'. אמנם בטעם הענין כי הת"ת או הבינ' דהיינו קב"ה בכל הספירות יחד הם מצדם מבקשין יחודה למעל' ואח"כ יחודה למטה. ולזה הם רוצים קימ' מעפר להתייחד ומתוך הייחוד העליון יהי' הזווג למעל' ויבנה המקדש למטה. והיא אינ' רוצה אלא שיהי' הענין קודם כל יחוד שיבנה המקדש דהיינו התיקון אליה בערך התחתונים ואח"כ יתייחד בעליונים. וכך עושה הב"ה כרצונה לתקן מצד מטה ואח"כ מצד מעלה והיינו בונה ירושלם ה' ואח"כ נדחי ישראל שהיא השכינה הדחויה בגלות עם ישר' * אולי חסר כאן תיבת יכנס: שאינה שבה אלא בקבוץ גליות וקבוץ הגליות וקימת שכינ' מעפר יהי' על הסדר המבואר בתיקונים אמנם זה דרך כלל שהפרטים יש בו כמה עניינים:

התנערי מעפר דהיינו החיצונים העפר הטמא שהיא שוכבת בו עם יש' התנערי ולא תתנהגי עוד בהם אלא יפלו למטה מהמקדש ולא יאחזו עוד במשכן הקדוש. ולכך קומי מהמדרגות התחתונות שבי במדרגות העליונות. וכדין יתבטלו הקליפות ויהי' סוד תחיית המתים והיינו הרופא לשבורי לב שהם הגופים הנשברים ועכ"ז יש בין זה לזה מ' שנה כנז' בזוהר [תולדות קל"ט א']. הרמ"ק זלה"ה.

גליון אמרה איהך בקדמיתא למחמי ביתאי וגו' ר"ג א'. הה"ד בונה ירושלם ה' בונה ירושלם בקדמיתא וגו' קל"ט א' במדרש הנעלם:

והרא"ג כ' ברכן לא שריין כי ב"ה הוא שער השמים ושם אשד הברכות לעולם ואחר שנחרב ברכן לא שריין. ואתמנעו הוסיף עוד שלא תאמר לא שריין בעלמא בעולם תחתון זה אמנם נשאר בעולמות העליונים לז"א ואתמנעו מעילא וכו'. דבעל' אסתלק מינה לעילא לעילא בסוד אוי דהיינו שהוא"ו ת"ת נטל היסוד עמו ונסתלקו לעילא לבינ' בסוד הו"י ואח"כ לעילא דהיינו לאלף כתר וזהו או"י כנז' בפ' אחרי מות. זו חטאנו לו בשוגג והשכינה השיב' ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתי דהיינו במזיד. תהך לביתא בגין דבית המקדש וכו' כלומר שתלך לבית המקדש אעפ"י שהוא חרב. בגין דב"ה יתבני בקדמיתא ותלך שם כדי לראות בבניינו ובאותה קימה יימא לה קומי מעפרא אף כי לא זאת המנוח'. היא תבת ואמר' שאינו ראוי להיות כן אלא שמשם יסע לנוה שאנן. הכי גרסינן קומי שבי ירושלם וגו' ויתכנש גלותהון דישראל הה"ד בונה ירושלם. בונה ירושלם בקדמיתא ולבתר נדחי ישראל יכנס וכדין הרופא לשבורי לב וכו'. יהי רצון שיהי' במהרה בימנו:

הדרן עלך פרשת חיי שרה. בילא"ו:

פתח ר' חייא ואמר וגו' ת"ח וגו' התחיל בזה הפסוק תחל' לפי שמפרש אותו לקמן בתולדות יצחק והשתא מפרש פה פי' אחר תחל'. כד בעא קב"ה וסליק כאלו אמר כד בעא קב"ה למברי עלמא וסליק ברעות' קמי' וכו' והכונ' כשרצ' לברוא עולם התחתון הזה עלה לרצון לפניו כל מעש' התחתונים העביר * נ' צ"ל העתיד. ליעשות שהכל גלוי וצפוי לפניו קודם היותם ולבראתו לקיום מה שבכח שיהי' בפועל. אסתכל באורייתא וברא לי' וכו' ע"ד אז"ל צפה הקב"ה במעש' הצדיקים ובראו כי ע"י התור' והמצות יבאו הדברים שעלו בכח שיהיו בפועל א"נ היינו ההיא דריש פ' בראשית [דף ב' ב'] כד בעא למברי עלמא אתו כל אתוון קמי' מסופא ארישייהו וגו' והתם אמר אסתכל בהו ואשתעשע וכו': וברא לי' ובכל עובדא ועובדא הכוונ' לומר שדרך כלל ברא העולם בתחל' ואח"כ כל שאר הפרטים שבתוכו הכל הי' ע"י הסתכלתו בתור' דהיינו כ"ב אותיות ועשר' מאמרות שהם ל"ב נתיבות שבהם חקק הקב"ה את עולמו: ובכל עובדא ועובדא הוה מסתכל באוריית' ההסתכלות הי' באיזה אות יברא דבר פלוני ובאיזה אות דבר פלוני כנז' בס' יציר' המליך אות ב' וקשר לו כתר בראשו וברא כך בעולם וגו'. הרא"ג ז"ל: