אור החמה על ספר הזהר א:רסא

דאילנא דחיי יריק חיין וגו'. ת"ת שישאב החיים הפנימיים מלמעל' וישפיע' לתחתונים דהא השתא פסקין מפני פשע הפגם כדפי' לעיל.

ואתכסייא סיהרא ומלך בלא מטרוניתא לאו מלכא איהו. ולכך חיי אצילות בריאה יציר' עשיה נפסקין ויצדק המיתה אפי' במקום שלא להזכיר דהיינו פסיקת החיים והיינו סוד מלך ממית. ומחיה בחכמה. או פוסק החיים ממית או אינו פוסק מחיה.

חויא ביש' יסתלק וגו' ואין פשע ועון וחטאת שהוא הפגם הפוסק החיים בא' משלשה מקומות כדפי'.

לא יפסקון מבועיי מחכמה. והי' אור הלבנה מלכות כאור החמה ת"ת ואור הלבנה הוא החיים הנמשכים לה מת"ת ואור החמה הוא החיים הנמשכים לו מבינה. ולזה לא אמר והי' הלבנה כחמה אלא אור דהיינוהמשכת החיים ממקורם. כאור שבעת הימים כחיים הנמשכים מהחכמ' אל הבינ' שהחכמ' מקור לכל כדפי' בסוד והחכמ' תחיה בעליה.

דאתנטיעו בנשמתא וגו' שנתגלגל נשמתם בכמה גופין מה נשמה יהי' להם שהרי נשמה אחת לכמה גופים.

דלא זכו ולא אצלחו בא' משני פנים שלא קיימו מצות שיהי' שכרם שמור להם אלא היו מאות' דכתיב בהו ומשלם לשונאיו וגו'.

ולא קיימו ג"כ מצות פריה ורביה שאם יש להם בנים הוא ניצול בזכות בניו והיינו דמסיק לקמיה אצלח על הצלח' מעשיו. נטע שורשוהי על נטיעת בנים.

בערער בערבה ממש בחורבה נדון כדפי' בההוא עובדא דסבא.

טוב הוא יסוד והיינו אור הגנוז וגו' שהוא אור הבא אל היסוד מבינה דרך הת"ת שמדליק ומאיר היסוד. ונק' טוב מאיר מלשון בהטיבו את הנרות והיינו אומרו גנוז לצדיקים דהיינו יסוד לעתיד לבא דהיינו בינה.

א"ר יצחק זמין וגו' אין לפרש שיתן להם הב"ה נשמות חדשות שא"כ מה הפסיד הרמאי. אמנם יתבאר הענין בקושיא אחרת דקשה הכא דלמאי דפי' לעיל ר' יוסי תינח באותם שנתגלגלו ולא הצליחו כלל בראשון. אמנם במגולגלין שהיו מצליחין בראשון כענין שת משה וכיוצא הרבה מאי איכא למימר. אמנם בזוהר פי' כי תתנוצץ הנשמה העיקרית בכל הגופים ההם ועיקר הנשמה תהי' בצדיק שהצדיק יותר והצליח יותר. אמנם שאר הגופים כיון שהם ג"כ הצליחו והצדיקו הנשמה אין ראוי שיהיו ריקנים ממנה אלא תתנוצץ הנשמ' בהם כל א' כפי שיעור צדקתם והם כמו בנים לצדיק ההוא. ולדרך זה נאמר כי אלו כשיחיו ינתן בהם חיות מועט בלא נשמה בסוד נפשם שהיתה עד עתה נכרתת מהקדושה וכשיזכו תתנוצץ בהם נצוץ מאותה הנשמ' שהיתה להם מקודם והם בנים אל הנשמות הצדיקים. ואפשר שאלו בנים שעושים הצדיקים אחר תחייתם ואם לא יזכו נפשם נעשות אפר תחת כפות רגלי הצדיקים.

ויקומון גופא בלא רוחא וגו' כלו' רוח קדוש לא יבא בהם אבל יהי' בם חיות מועט כדי לקום ולהתגלגל כדמות החיות הבהמי ויותר מעט שהוא החיות הכסא לנפש. ועיקר ראייתו הוא מענין זה כי כמו שיש מציאות תחיה אל הצדיקים שם בלא נשמ' כן יהי' לאלו בלא נשמ' עד שיזכו וינתן להם נשמה ממש כדפי'. שהענין הוא כי תחלה ינתן להם החיות המועט הזה ואם יזכו בהם יקומון בעלמא כדקא יאות שינתן בהם נצוץ נשמ' כדפי'. אמנם ענין אם יזכו נאמר שהוא זמן מה שבין תחית המתים עד חידוש העולם בסוף האלף הששי כי בסוף האלף הששי לא ישארו אלא נשמות שלימות. ועם היות שאחר התחיה אין היצה"ר עכ"ז יכולין לזכות ע"י ועשה טוב.

כלהו קיימין וגו' אין להעלות בדעת שיהי' הדבר כפשוטו ממש אמנם הכוונה כי אל הגוף יחס עם הנשמ'. והנשמות עם היותם ממחצב א' ישתנה בחינתם בסוד הצורות העליונות והם פני ארי' וגו' כדפי' בתיקונים [תיקון ע'] בפ' ואתה תחזה וגו'. ונודע כי הגוף יצטייר לפי צורת הנשמ' אשר בו ותשתנ' צורתו לפי כשרון מעשה כפי נטייתו אחר מדה מן המדות: ולזה הם הנשמות דיוקנין וצורות קדושות מתחלפות לפי חלוף עניינם וייחסם עם הגוף ולזה לפי ייחסם בשם יקרא נשמ' פלונית לגוף פלוני כפי חברתם הקודמת.

וכדין יהא עלמא שלים וגו' פי' נקשרו העולמות כולם ונטהרו מפחיתות הנחש:

א"ר ייסא הא חמינן אפשר לפרשו בלשון שאלה והכי קא מבעי' ליה שהי' ראוי שיהי' בהפך שכשהוא בחיים יש בו היצה"ר הטמא יהי' מטמא וכשמת שנתבטל יצה"ר ראוי שיהיה טהור ור' אלעזר תירץ לי' שגם אחר המית' יצה"ר שהוא מלאך המות גורם לו הטומא'. או ירצה דקשיא לי' כי לפי הנראה הטהרה אל הגוף נמשך לו מהנשמ' וא"כ מטעם זה בהיותו ברוחא דא הוא טהור ולא טהור אחר שטבעו לטמא אלא שע"י הנשמה נטלה טומאתו וז"ש לאו איהו מסאב. אמנם בהפרד הנשמ' איהו מסאב נמצא טומאתו מעצמו א"כ אדרבה שלימות הוא לנשמה בהיות' חוץ מהגוף ואיך אמרת שע"י חזרת הנשמ' לגוף יהא עלמא שלים. ותירץ ר' אלעזר שהטומא' אינ' מעצם הגוף אלא מחמת מלאך המות שטמאו ובהבטל המות. הגוף מעצמותו טהור והעד ע"ז הגוים שמעצמות הגוף אין להם טומא'.

אשתאר גופא בלא מסאבו היינו טומאת אהל לדעת ר"ש שקברי גוים אינם מטמאין באהל. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. א"ר יצחק זמין קב"ה וגו' הענין הוא כי ר' יוסי אמר כי אותן גופין דלא אצלחו לא יקומו בזמן התחיה וא"ל ר' יצחק שאין הדבר כן כי הלא אעפ"י דלא אצלחו בההוא זמנא עכ"ז בזמן התחיה זמין קב"ה לארקא עלייהו רוחין וגו' וזה נרמז בפ' זו לעיל במדרש הנעלם דף ק"ל ע"א בפסוק ויוסף אברהם ויקח אשה וגו'. כי הצדיקים אחר התחיה עתידים לארקא רוחין על גופין דחייביא דלא אצלחו בסוד ואת הנפש אשר עשו בחרן ואז יש גופין דאפשר דיצליחו. ויש אחרים דעכ"ז לא אצלחו כדכתיב שם לעיל ותלד לו את זמרן וגו' כנ"ל שם ועליהם נאמר ורבים מישיני וגו' כנ"ל שם עכ"ל. ועי' מה שכתבנו בס' אור הגנוז בס"ד :

והרא"ג כ' כי יבא טוב דא תחיית המתים ויתנהיר וכו'. פי' טוב מלשון בהטיבו את הנרות לשון הארה והיינו דיתנהיר ההו' נהורא דכתיב ביה וירא אלהים את האור כי טוב. להוו כלא הוו ה"ג. ואינון דלבר יתברי גופא דלהון וכו' ה"ג. עכ"ל הרא"ג: