אור החמה על ספר הזהר א:רס

ומאן איהו דזכי יתיר דהיינו מדרג' הנבוא'. ומי ומי הזוכים אליה שהוא * שיהי'. בר בלא תבן:

ולבתר סלקן ואתאחדן וגו' זה נר' דוחק שנאמר שאחר הכנס הנשמה לגיהנם תעלה ויכרחוה ותחזור ותרד וכן תעל' להכריז' ולא נדע זמן עלייתה וטעם עלייתה. ואפשר דהיינו בין עונש לעונש כדפי' בזוהר מדרש רות שיכנס למדור א' ושם יענש על עבירות ידועות ובמדור אחר על עבירות אחרות ולזה צריכה הכרזה בין עונש לעונש להודיע כל עונש ועונש על איזו עבירה היא.

דידעי רזא דמאריהון ובתנאי שיהי' כל מגמת מעשיהם ע"ד הסוד כי ע"ד זה שואבים מלמעלה נשמ' דאצילות ומושכים בכל יום בטוב כוונתם אור הספירות למטה. ולזה מנוחתם מהאור העליון * אצ"ל בהאור העליון. מקום שאין משיג אלא נעלם. וכמו שהם מחכים מלה דחכמתא וסודות החכמה העליונ' כן חלקם מלמעלה מהחכמה שהיא סוד ג"ע עילא'. שעליה נאמר עין לא ראתה אלדי"ם שהיא בינה בלבד משגת שם ונשמות דאצילות מבינ' ולכך עידונ' בסוד עידון הבינ'. ואף אם יתעסק בפשוטי הדברים בחכמ' הזאת לא ישיג המדרגה הזאת אלא כאשר יפלפל וייטיב עיונו ואם לא ישיג בפעם אחת וב' יחכה כי בהתמדת העיון ישיג. אז נק' מחכה וישיג המדרגה הזאת מטעם שאז משתמש בסוד חכמה ובינה. כי החכמה הם ראשי פרקים שנמסרו לנו ונמצאים בספרי הרשב"י ע"ה. ובינ' הוא להבין דבר מתוך דבר ולהתפלפל ולדקדק הרבה בחכמ' ואז יצא לו סו"ד והרי הוא מחדש חידוש בתורה שמעלתו גדול' כדפי' בזוהר פ' בראשית [דף ע"ב]. והארכתי בזה להוציא מלב הטועים האומרים שאין לפלפל בחכמה הזאת ולא לחדש בה דבר ונתלו במה שמצאו בזוהר פ' בראשית עונש המחדש בחכמ' הזאת מה שלא קבל. וטעו בהבנת הדבר דהיינו דוקא המחדש ח"ו הקדמה בעניינים העליונים שלא קבל אמנם לפלפל בראשי פרקים ולחדש מתוכם הקדמה מורכבת על ראשי פרקים הידועים. הן הן הדברים החשובים לפני הבורא שאם לא תאמר כן א"כ מה שכר העוסק בה או בשאר התורה. ומה ענין אומרם אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש אם לא נתן רשות להתעסק אלא במה שלמד:

זכאה חולקהון בעלמא דין שיודעים לרצות קונם בתפלתם ויודעים חומר החטא ונשמרים ממנו.

ובעלמא דאתי לגודל שכרם מהאצילות ולא מבריאה יצירה ועשי' לבד כדפי' במקומות אחרים.

ת"ח ראיה שעיקר הדבקות והעבוד' השלימ' היא דוקא במי שזוכה אל האצילות. שהרי אברהם עאל למנדע וגו' דוקא בג' מעלות. הא' דאקדים עובדוי וע"י כשרון מעשיו נסתלק מעט מעט מעלול לעילה. עד שזכה לידבק בספי' דהיינו באינון יומין עילאין לעת זקנותו כאו' ואברהם זקן. ואחר שהזקין בעבודתו בא בימים הידועים שהוא עיקר השלימות. ונתברך מהאצילות כדמסיק. ומי שלא זכה אלהאצילות ברכותיו אינם מהאצילות אלא ממקום אחיזתו שאין מי שיוכל להמשיך יותר מגוה * גבוה. ממקום נשמתו.

אתר דנהרא דלא פסקין וגו' כלומר אם הי' אומר וה' ברך את אברהם כ"ל הי' מורה שברכו מדת היסוד. ואם הי' או' מכל הי' מורה שהשפיעו ממדת היסוד הנק' כל אמנם עתה שאמר וה' ברך את אברהם בכל מור' שהברכות היו ממקום אחר ונמשכו לו ע"י כל וז"ש מאי בכל אתר דנהרא וגו'.

מסאבין לגיבריהו בסוד הצלם טמא שבגוים כדפי' בזוהר פ' אמור והכורע על הגויה משתחוה לצלם טמא שבה. והוא שפי' לשכב עמה להיות אצלה לשכב עמה בעולם הזה להיות אצלה לעולם הבא * והוא שפי' לשכב אצלה להיות עמה. לשכב אצלה בעה"ז להיות עמה לעה"ב. והטעם כי זכר ונקבה הם דבוקים יחד שני חצאי גופים וכאשר הנקבה טהור' הזכר מעלה הנקבה אל הקדושה ובהיות הנקבה טמאה אי אפשר לעלות למעל' בשום אופן אלא מורידה היא אותו למטה.

מארבע סטרין אין לפרש ד' סטרין דעלמא על ד' יסודות דכבר אמר נטל עפריה וגו' אמנם הכוונה כי הגוף בניינו מן העפר וכן הוא בסוד ספר היצירה לבריאת האדם הגוף הוא מן העפר. האמנם בניינו בכח השם שהם ד' אותיות י' דרום ה' צפון ו' מזרח ה' מערב ובכח השם בצרופו בכ"ב אותיות בסוד רל"א שערים נבנה. וז"ש ובנה גופי' מד' סטרין דעלמא והענין כי סוד כח המעמיד היסודות הארבעה הוא הכח הנתן בבנין האדם והוא ד' יסודות שבאדם. כי מצד י' מים ומצד ה' אש ומצד ו' רוח ומצד ה' עפר והם רוחניים מעמידים העפר ובונים אותו וז"ש דכולהו יהבו ביה חילא.

לבתר אתרק כמריק מכלי אל כלי כן נשמת רוח חיים מקומו למעל' והורק ממקומו בתוך הגוף.

וידע דאיהו מעילא ותתא בהשגת מציאותו ראה בעצמו שכל נוסף על הבהמה והחיה. ונתן אל לבו שאין בריאתו ללכת אחר חלק התחתון שירד החלק העליון מלמעל'. אלא אדרב' ללכת אחר החלק העליון ויעלה התחתון במעל' והתחיל לדקדק בחכמה וכדין אדבק וידע וגו'.

ת"ח בשעתא וגו' להוכיח שאין הנשמה בגוף מדרך טבעה אלא שהוא מאתר עילאה וקשורה בגוף מפני הכוונה כנז'.

יומא דחושבן איהו כלומר עם היות עוד חשבונות אחרי' כדפי' בפ' ויחי ושבעה עידנין יחלפון עלוהי. עכ"ז יום זה ג"כ נקרא יום החשבין מטעם דגופא ונשמתא יהבי וגו'.

ובלא תב לאתרי' הנפש והרוח והנשמ' וכח העמדת הגוף וכח פרידת החיים מהגוף שהוא סוד אוב כדפי' בזוהר בינוקא [שלח קס"ט א' וב'].

וההוא גופא ממש כלו' אותם העצמות ואותם העפר אמנם בנין הגוף זך יותר כדפי' בזוהר דינוקא.

ולחדתא אנפי עלמא. עולם חדש לגוף חדש כמו שיזדככו גופי בני אדם כך יזדכך העולם ויצא מגשמיותו שנתגשם בחטא אדם הא'.

ותבת לאתרה בעת פרידתה מן הגוף במות:

לארקא חיין לעצמין. כל העולמות אפי' הספירות יתחדש להם חיים בסוד הכתר מפני חידוש העולמות התחתונים והיינו בעלמא די ברא כרעותי' רצון ודאי שהוא הכתר הרמ"ק זלה"ה.

גיליון ובההוא טלא יקומון וגו' נשא קכ"ח ב':

והרא"ג כ' ומאן איהו דזכי וכו' כלומר הזוכה אינו זוכה יותר אלא שמודיעין לה חדא מלה דקשוט ובערבוביא כעבורא גו תיבנא. כי מי הוא שזוכה יותר מזה בעודו בזה העולם. א"ר חייא וכו' לא ידענא מאי אתא לאשמועינן. עכ"ל הרא"ג: