אור החמה על ספר הזהר א:רסב

ואי תימא הא מסטרא דאבוי קא אתי וגו' וא"כ כמו שצד האם מחייבת טמא צד האב יחייב טהור ויהי' מצד עץ טוב ורע ואמאי אמרת טמא דוקא. ולא עוד אלא דעבד עבירה אחרת נוסף על טומאתו מצדה שכרע על הנכרית והיינו לע"ז. בת אל נכר אשת זנוני' לילית. אנכי יושב בקרבו השכינ' שישנה בין החוחים. מלאך הברית מילה ופריע' יסוד ומלכות והיא נק' מלאך הברי' מלאך ודאי מההוא ברית שהוא יסוד והיא תהי' בעזרת השמיר' שלא יטמא בבנות הנחש שהוא הכנעני שהם חוחים סביב לאות הברית. וכמו שיש בנות ציון ובנות ירושלם כן יש בנות כנען בנות הערלים כחות לילית.

בגין דאורייתא הוא הת"ת.

כל חיין מצד החכמה דכתיב והחכמה תחיה בעליה.

וכל חירו מצד הבינ'.

וכל טיבו מצד הדעת.

בעלמא דין מצד ששה קצוות עם המלכות המנהיגים עולם הזה.

ובעלמא דאתי מצד הדעת המשפיע בבינ' מחכמ'. וקשיא לי' כי מאחר שהחירו מצד הבינ' הוא דבר בלתי מורגש ובלתי מושג בעולם התחתון וא"כ מאי דקאמר בעלמא דין מהיכא. לזה פירש ואמר ההוא חירו שהוא מצד הבינ' דעלמא דין ובעלמא דאתי איהו חיין בעלמא דין. שעניינו שיזכון ליומין מצד שש קצוות היונקים מהבינ'. וליומין אריכין מצד ארך אנפין לעלמא דאתי והטעם כי בעולם הזה אין אריך אנפין המתגל' בבינ' מתפשט עד למטה ולכך הם בעולם הזה יומין סתם ולא אריכין. אבל בעולם הבא שאריך אנפין מתגלה בבינ' שהיא עלמא דאתי זוכים אל יומין אריכין וכל זה הוצרך משום דאשכחן כמה שנדבקו בתורה ולא האריכו ימים הרבה לזה חלק בין עולם זה לעולם הבא כדפי'.

חיין שלמין פי' שאין בהם חסרון בחיי * אצ"ל כחיי הגוף. הגוף שהם מצד החסרון שהעולם השפל כולו חסר מצד הקליפות שהם חסרון ר"ל כענין ארבעים מלאכות חסר א' וכיוצא:

חיין בלא עציבו העצבות הוא מצד החיצונים. וחיים אלו שהם מצד הבינ' דתמן לא שלטין קליפין אין בהם לא חסרון ולא עצבות.

חיין דאינון חיין פי' הם החיים האמתיים כי החיים בדברים הגשמיים הם חיים שאינם חיים. חיים שקריים וכוזבים.

חירו בעלמא דין כענין כל הפורק ממנו וגו'.

גזירה היא מלעילא והעוסק בתור' אינו נספה בלא משפט העליון מה שאין כן שאר בני עלמא שהם עומדים למקרה לשטף מים רבים.

אי הכי וגו' שאין לך מי שנדבק באילנא דחיי כמשה שע"י נתנה תור'. וקושי' זו היא עולה אפי' אם ישר' לא היו ראויים למעל' זו כ"ש כיון שכל יש' ראויים למעל' זו ומפני שחטאו נטלה מהם. השתא קשה כפלים דאי הכי כיון דלא הב לא יימות אפי' אם הי' דבקותו שוה לדבקות ישראל. ומטעם זה לא הקש' מיהושע שמת עם היות שלא חטא כדכתיב וישמע יהושע את העם וגו' כדי להקשות שתי קושיות כדפי'.

א"ל ודאי לא מית כלומר במשה עם היות שאין דברינו על המיתה ממש אלא על השליט' עכ"ז הוא אמת שלא מת אמנם משום דקשי' לן מיהושע או משאר צדיקים שנדבקו בתורה אנן לא אמרינן שאינם מתים אלא שאותה המית' אינ' ע"י הקליפ' ממש וז"ש אבל לא שלטא ביה מית' וגו'. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' דההוא ברא דיתיליד מינה יקבל. ה"ג כי לא תשתחוה שכן הבא על הגויה משתטח עלי' והוי כאלו השתחו' לקליפ' הקשור' עמה.

ואשביעך בה' אלהי השמים וגו'. ה"ג מבנו' הכנעני ודאי כד"א ובעל בת אל נכר. אשר אנכי יושב בקרבו אנכי דייקא ורזא הוא כתיב הכא וכו'. וה"פ הכנעני ודאי כד"א ובעל בת אל נכר שהיל"ל מבנו' הכנעני' ואמ' הכנעני היא הקליפ' כנז' לעיל במדרש הנעל' דף ע"ט. כתיב הכא אשר אנכי וכתיב התם אנכי עשיתי ארץ דהיינו השכינה הנקר' אנכי כנזכ' פרשת יתרו. וזהו אשר אנכי דהיינו השכינה יושב בקרבו דקב"ה אתלבש באילין קליפין לתברא תוקפיהון לקיים מה שנאמר ומלכותו בכל משלה כנזכר בתיקונין דף ל"ו.

ויצחק יוליף מיניה תדיר. וא"ת ויעקב אמאי שדרי' התם וי"ל שכבר היה שלישי והתורה חוזרת על אכסניא שלה ועוד ששלחו עד שוב חמת אחיו. ואי תימא אינון בני שמד והם חכמים בתור' תירץ ואמר גזירה היא מלעילא וכי תימא למה נגזרה. כך עלה הגזירה בב"ד העליון הנקרא מחשבה והם סוד עשר ספיר' שבחכמ' ששם נדונים כל הדברים הנסתרים ואין מי שיודע הטעם. ואמאי ימות ל"ג. עכ"ל הרא"ג: