אור החמה על ספר הזהר א:רנט

תנינן לית ישיבה בעזרה וגו' ולזה אמר דוד נשבעה כמדבר על עצמו ומשפחתו שהם זוכים משם נשמה. ועכ"ז כל ישראל בני מלכים מצד הנשמה הזוכה אליה במעשיו וזוכים להיותם נשבעים שם מזיו הנשפע מהיסוד לשכינה. והיינו טוב ביתיך כי טו"ב יושפע מהיסוד לבית שהיא המלכות שאור זה נמשך למטה מהשכינ' בסוד כסא הכבוד. אמנם יש אחרים שהם זוכים לנשמה דאצילות שהם חסידי עליון בסוד מאריהון דקבלה שפי' בתיקונין והם חונים לפני המשכן למעלה מהכסא קדמה לפני אהל מועד מזרחה בסוד אור הת"ת הנק' מזרח והוא אור עליון.

וכמה מדורין בכל א' מהמדרגות הנזכרות יש היכלות וחופות אלו למעל' מאלו כמה דעובדין מתפרשן וגו' הענין שיש לענייני המצות סגולות לפתוח מקורות אורות מלמעל' ויש משקל לשקול המעשה ולפי ענין המעשה כן יפתח האור מלמעלה ויעש' מאותו האור חופה לצדיק הגורם ממין המקור וממין סגולת המצוה. ולזה כמו שחלוקות המעש' בעולם הזה רבים ועל הרוב לא ישתוו כן לכל צדיק וצדיק חופה ומדור לעצמו בנוי מאורות הנפתחים ע"י מעשיו הטובים.

כמה דאתמשך תדיר וגו' צריך ב' תנאי' הא' הרגל מעשיו שאם הוא רשע אף אם יעשה מצוה א' כתקנה לא מפני זה יטהר לעלות שם אם לא בתשוב' וז"ש כמא דאתמשך תדיר. והב' שבאותו היום עצמו לא נטמא שאם הוא צדיק ועכ"ז באותו היום נתלכלך בחטא בלי ספק לא יעלה וז"ש וכפום עובדוי.

מילין דאינון קריבין מפני שאין החיצונים יודעים אלא מה שעתיד בקרוב מפני שהקדושים מכריזים להם כדפי' בזוהר בפ' פקודי בהיכלות.

כדיבין לשחק בו.

וחייכין ביה בקרי:

מלה דקשוט ואפי' לזמן רחוק כענין ואביו שמר את הדבר חבילי טריקין משחיתים נושכין. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' לית ישיבה בעזרה והיינו לשון שביעה דקאמר שהיושב מורה עונג ומנוחה שיושב בנחת רוח וא"ת כאן משמע דדוקא בעזר' לית ישיבה אבל בחצריך שהוא הר הבית איכא ישיבה ולעיל משמע דבהר הבית לית ישיבה דאמר מהלכים בין העומדים וי"ל אה"נ שיושבים שם ומאי דקאמר מהלכים וכו' היינו שהם מזומנים תדיר לשליחות כנז' לעיל. דעיילי לגו היינו פי' לקדוש היכלך וה"פ והקדוש הוא נכנס בהיכלך. והחונים לפני המשכן פי' הבריא' היא לפנים מהמשכן שהמשכן הוא ביצירה כנזכר. והחונים שם הוא משה ואהרן וכל קדושי' עמם וכמה מדורין על מדורין מלבד שיש הפרש בין הדרים בבריאה מיצירה ומעשיה. אפי' בבריא' עצמה או ביצירה או בעשיה יש הפרש שיש מדורין על מדורין ונהורין על נהורין והיינו ההאר' הבא' לכל אחד ואחד היא כפי המדור שלו. שכל אחד יש לו לבוש ומעשיו חקוקים עליו והלבוש ההוא מקופל ומונח על המקום ההוא ועם היות דמשמע מפרשת שלח לך שיש למעלה ישיבות ונראה שכולם שוים לטובה היושבים בישיבה אחת. עם כל זה בעת חילוק ההאר' לזה יתנו לו הרבה ולזה מעט דומיא דמתיבתא דארעא שלז' נותנים הספק' מרובה ולזה מועטת וז"ש וכל חד אכסיף מנהורא דחברי' וכו'. ות"ח כלומר אפילו בעלמא דא כד בר נש נאים אינם עולות הנשמות אלא כל א' במדריגתה. עכ"ל הרא"ג: