אור החמה על ספר הזהר א:רנז

וקב"ה עבד כלא וגו' כלומר שעשה מער' לפנים ממער' מפני שהיא רמז לשכינה שהיא שתי מציאות זו לפנים מזו. שכינ' בתחתונים ולפנים מזו שכינ' למעל' בספירות או ה' אחרונ' ולפנים מזו ה' ראשונה וקראה מערת המכפל' על שם הכפל הגשמי להסתיר הסוד:

ר' יהודה פתח אשרי וגו' האי קרא אתמר אבל זכאה וגו' כלו' פסוק זה נתפרש לעיל בפ' לך לך בסוד המכניס בנו לברית. ועכ"ז אין להכחיש פשוטו שהוא זכאה בר נש דאורחוי אתכשרן קמי קב"ה ואיהו אתרעי ביה וגו' מפני שפעמים שהאדם מעשיו הגונים וכשרים ואינו מרוצה לפניו מפני קלקולו הקודם בפגם מולדתו שהוא ממזר וכיוצא. ובאלו פי' בסבא ראיתי דמעת העשוקים ואין להם מנחם והענין כי הוא סוד הנשמה המטומא' מפני מעשים טמאים שקדמוה ולכך נתגלגל בממזר ועם היות שהוא כשר עכ"ז נדחה עד שובו שלישית בכשר כראוי. אמנם בממזר כתיב לא יבא ממזר בקהל ה' שאינו בקהל נשמות קדושות ועכ"ז יש לו שכר טוב בעמלו. עוד ירצה באו' אתכשרן ואיהו אתרעי כי לא רבים יוכשרו להדבק בסוד האצילות שהוא מדת בא בימים כדמסיק וזהו אומרו ואיהו אתרעי בי' לקרבא לי' לגביה:

ת"ח אברהם איהו אתקריב לגבי' שרדף אחר העבודה הכשרה וכל מגמת פניו כל יומוי להיותו נכנס בסוד האצילות כדכתיב הלוך ונסוע הנגבה. וכל פינות שהי' פונה הי' לימין ולא השיג כניסתו לאצילות עד זקנותו: ואו' מדרגא לדרגא פי' מחסד לחסד ממדה למדה עילה אחר עיל' עד עלותו לאצילות:

וה' ברך את אברהם מפני שזכ' לידבק באצילות לכך אברהם גשמי נתברך ביסוד עצמו שהוא שליח כל האצילות. וז"ש דמתמן נפקי כל ברכאן שהם שפע כל הספירות וכל טיבו שהוא ג"כ מסוד החסד ברכ"ה וטו"ב כנודע והם שתי בחינות מהיסוד ע"י החסד. הא' ברכה והיא למלכות והיינו וברכות לראש צדיק להשפיע למלכות שהיא בריכ' לברכה הנשפעת מהחסד ע"י היסוד הנק' ברוך והוא מקור לבריכ': והטוב מעצם היסוד הנק' טוב ע"י החסד ומשם המלכות נקר' טובה ולעולם טיבו ברכאן מכל הספירות ע"י החסד ומוצאם על ידי היסוד כדפי' דמתמן נפקי.

זכאין אינון מאריהון דתשוב' וגו' ואו' שעתא זמנא רגעא * לפו פירושו נר' שהיה לו ג"כ גי' זמנא עכ"פ חסר כאן יומא: אפשר לרמוז אל ד' חלוקי כפרה שהם תשוב' דהיינו עזיבת החטא וחרטה וידוי שעתא חדא. ויש תשוב' תולה ויום הכפורים מכפר והיינו יומא חדא ויש יסורין ממרקין והיינו זמנא חדא שהוא זמן היסורין. ויש מיתה ממרקת והיינו רגעא חדא רגע המות. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב דמתמן נפקין כל ברכאן וכל טיבו. נ"ל שהוא יסוד בינ' עכ"ל:

גיליון ר' יהוד' פתח אשרי תבחר וגו' צ"ד ב':

והרא"ג כ' ולא שדה הכפול ה"ג שכפול הוא כפל א' אמנם מכפל' הוא כפול ומכופל: תו רזא דמלה כלומר שרמז המכפל' לשכינ' במלת המכפל"ה שר"ל ה' מכפל' וז"ש ובגינ' קאמר באורח סתים ה' מכפל' להסתיר הסוד. וכלא קיימא כחד כלו' וא"ת ולמה הוכפל הה"א לזה אמר כלא קיימא כחד שכמו שה' ראשונ' היא אימא עילא' לו' קצוות כמו כן אימא תתא' היא אם לכל נשמותיהן של ישראל כנז' בפ' ואתחנן דף רס"א וכן ה' עילא' מנהגת האצילות וה' תתא' מנהג' העולמות התחתונים ובכמה דברים דומות זו לזו וז"ש וכלא קיימא כחד: וקב"ה עבד כלא היינו מציאות המער' שהית' כפול' לרמוז המד' העליונ' לאשתכחא וכו': האי קרא אתמר בפ' לך לך: דמתמן נפקין היינו היסוד שמשם יוצאות הברכות כלם ששם הוא אשד ברכות כל הספירות והכי קאמר לפי שאברהם בזקנותו בא בימים שהם המדות העליונות מדד לו מדה כנגד מדה להשפיע לו ברכות ממקום הברכות אשר הם מריקים שם ברכותיהם ולכן נקרא בכל שהכל נמשך לשם: עכ"ל הרא"ג: