אור החמה על ספר הזהר א:רנב

ישראל דקבילו אורייתא וגו' אבל שאר עמין וגו' כלו' עם היות מאמרם ז"ל באומרם יש' שעמדו על הר סיני פסקא זוהמתן בא לשלול בלי ספק אין כוונת שלילתן ישר' זכרים ולא נקבות. אלא ישראל ולא שאר עמין מפני שאלו קבלו תורה ואלו לא קבלוה.

ת"ח אורייתא לא אתייהיבת. עסק התורה שנשים פטורות.

פטירן מפקודי אורייתא ממצות עשה שהזמן גרמ' ולזה לא נטהרו כ"כ כמו האנשים ובהכרח נשאר אפי' בבנות ישראל הזוהמא לכשפים כמוכח מהנביא יחזקאל ומתניתן מרבה נשים וגו' ועוד דאהדרו וגו' ולפי זה נמצא שהטהר' בלתי שוה והחזדה שוה והטהר' שנית שהיא התשובה בלתי שוה וז"ש ואתתא קשיא וגו' וכל זה סבה להיות זוהמת הכישוף בנשים יותר מן האנשים.

כ"ש מאן דקריב וגו' שהיא מטמאה את בועלה כנדה ממש.

בצפצופי עופי דוקא צפצוף העורב וכיוצא. דצפצופי יונה מותרת כדאשכחן בכמה דוכתי בזוהר שבה שריא רוח טהרה וכנסת ישר' ליונ' נמשלה ותורים ובני יונה שהם קרבים למזבח פסקה זוהמתן. ואפי' בעורב פי' בתקונים דמותר אם לכאורה ראהו להשמר ולחזור בתשובה אם רואה שנגזר' עליו שום גזרה. אבל לרדוף אחריו לדקדק בו אסור והשתא ניחא ההוא עובדא דעיליש ברח [גיטין מ"ה] הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' אבל הא תנינן וכו' מייתי סוף הברייתא דאמר אבל אומות העול' וכו' לא פסקה זוהמתן וקשה דמריש' דברייתא לחוד פריך ולמה לי' לאתויי סיפא וי"ל שכיוון להשמר מן התירוץ דאמ' דדוקא דכורי ולא נוקבי מדקתני סיפא אבל שאר עמין משמע שלא יצא מכלל פסיקת הזוהמא אלא אה"ע אבל ישראל פסקה מכל' ומשני שפיר קא אמרת כלו' יפה הקשית ונשמרת מן התירוץ מ"מ אשיבך התירוץ בדקדוק יפה דלא תיקשי דהא אורייתא לא אתיהיבת אלא לדכורי כלומר כולה בדידה קא מיירי דלדכורי ישראל פסק' זוהמתן ודכורי אה"ע לא פסקה ואינו מדבר בנוקבי. ודוק מה שאמר לא אתייהיב' ולא אמר לא קבילו שהכונה שהקב"ה כיוון בנתינת התור' לתקן עון אדם הראשון ולהפסיק הזוהמא בתרי"ג מצות שהם כנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידים ונמצא כל הגוף טהור ולא כוון לתקן הנשים כי אין להם תיקון מתוקף זוהמתן ולכן לא נתן להם תרי"ג מצות כולם. דהא נשי פטירין מפיקודי אורייתא לאו דוקא אלא מכל מצות עשה שהזמן גרמ' וכו' לא תעשה בל תשחית ובל תקיף ובל תטמא למתים כדאיתא בקידושין. ועוד דאהדרו וכו' עתה משיב תשובה אחרת כלומר אפי' נימא כפשט' דברייתא דקאמר ישראל שעמדו על הר סיני פסק זוהמתן דמשמע דמיד בעמידה לבד פסקה זוהמתינו קודם קבלת התורה ונשים נמי עמדו. מ"מ אין קושיא דהא אהדרו כלהו לזוהמתן ע"י מעשה העגל ומ"ש כלהו כלומר אפילו הנשים שלא נתנו זהב לעגל מ"מ כיון דלא מחו אגברייהו אהדר להו זיהמ' א"נ שנשמת הזכר והנקבה הכל א'. ואתתא קשיא לאתפרשא הכונה לחזק התירוץ כלומר אע"ג שחטא הנשים קל שלא מיחתה כנזכ' והטעם שאין אימת אשה על האיש מ"מ אעפ"י שהחטא קל כיון שהזוהמה שלה היתה קשה להתפרש ממנ' ובקושי גדול נפרשה במעמד הר סיני לכך בחטא קל מיד חזרה לאיתנה הראשון. ובג"כ אשתכחו בחרשין ובזוהמא דא כלומר ומה טעם הטיל בה ולא בו ומשני דהא נשייא מסטרא דשמאל' קא אתיין מש"כ בזכר שהם מצד הימין. עכ"ל הרא"ג: