אור החמה על ספר הזהר א:רנא

ועביד בהו עובדוי כפום מה דאינון ידעין מסטרא דההוא חויא דרקיעא וגו' הענין כי הכחות התחתונים שהם השדים המתגלמים באויר מושכים כחות הככבים והככבים בסוד התנין הם פועלים למטה בסוד העבודות הזרות שהם עושים להם קטורת ועניינים להוריד ולהמשיך כחם למטה והיינו סוד כל הטלמסאות שהיא חכמה קדומה והככבים יונקים כחם מהנחש העליון ולכך יש בפעולות אלו כמה מינים המין הא' קיבוץ השדים והשבעתם ולהם קטרת ידוע מכמה מינים לפי הנרצה. המין השני להוריד הכחות מן הככבים וזה ע"י עשיית צורות ממינים ידועים בשעות ידועות הברורות לשליטת הככב הנרצה אל הפעולה ההיא. המין הג' פעולות ידועות להמשיך האדם רוח הטומאה ממש מהקליפות נחש הקדמוני ואלו שלשתם היה בקי בלעם ואומן בהם ויש מרכיבין בפעולות אלו אותיות קדושות והוא הרכבת עץ הדעת טוב עם רע ואוי למתעסקים בזה ושומר נפשו ירחק מהם ולזה הארכתי.

בה אטיל ולא בבעלה ופתרון הדבר שהיא קרובה אל זוהמת הנחש יותר מן האיש ולקמן יתבאר יותר.

מאבוי שהיה בן בנו של לבן עי' פ' בלק בארוכה. רוח מסאבא דשליט במדברא דכתיב נחש שרף ועקרב וצמאון והם כחות הקליפות. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ועביד עיגולא חד וגו' מזה תבין ענין העגולה שעושין המכשפים כדי שיכנסו שם הרוחין ולא במקום אחר כדי שלא יזיקו את המכשפים גם מזה תבין (כי ההגהה) כי תחילה הי' עושה אלו העגולות שהם כולם רוחין תתאין והי' שואל להם מי השולט עליהם ואיך יושג ומה עבודתו והי' עולה ממדרג' למדרג' עד שהשיג המדרג' העליונה שבכל הרוחין שהוא נחש קדמאה ומכאן תבין שגם בקדושה יוכל להשיג מעט מעט ע"ד הנז' עד רום המעלות וזהו ענין הבא ליטהר מסייעין אותו כי אותן המדרגות מלמדות אותו ומסייעות אותו עד שישיג למעלה למעלה וכן בהפך והבן זה. עכ"ל:

גיליון בה אטיל ולא בבעלה וגו'. ולכך נאמר מכשפה לא תחיה ולא מכשף.

כד עבדו בני ישראל ית עגלא וגו' עיין בפ' בלק בינוקא. עכ"ל:

והרא"ג כ' ה"ג בס"י ואודיעין לי' מה דאצטריך כפום מה דאינון ידעין מסטרא דההוא חויא דרקיעא ומתמן אתמשך בעובדוי וחרשוי וכו' והענין נתבאר בזוהר בפ' בראשית דף מ"ד ע"ש וזהו שאמר כאן כפום מה דאינון ידעין וכו'. בה אטיל ולא בבעל' ולכך כתיב מכשפה ולא מכשף שדבר הכתוב בהווה. אבל באינון הררי קדם כלומר זה קבלנו אבל הנכון הוא שלמודו היה מהררי קדם וכיוצא בזה יש אבל אחר בפ' בראשית דף מ"ז. א"ל והא כתיב ולא הלך וכו' וסוף קושייתו נמשך עד למטה ומפרש קושייתו דוישת אל המדבר פניו שפירושו לאותו רוח מסאב' דשליט במדבר' בגין לאסתאבא בהדי' דאיהו תתאה ובהיותו שורה ממש במדב' הזה ארציי משם יוכל להמשיך קטיגורים על ישראל. א"כ נראה שמהמדבר היה נוטל כחו לא מהררי קדם כדקאמר. ותירץ בכלא עבד חרשוי כך נראה הגירסא בכלא בלא וא"ו כלומר בכלם היה עושה חרשיו בין במה שלמד מהררי קדם בין מההוא רוח מסאבא דשליט במדברא. א"נ הכי פריך לי' אמאי דקאמר לעיל דבכל זיני נחשייא מן נחש הקדמוני דאיהו רוח מסאב' א"כ היכי קאמר קרא ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו הרי כל מיני כישוף מן הנחש ההוא באים כדקאמר. ומשני סטר' תתאה דאתיא מרוח מסאבא כלומר רוח מסאבא עצמו העליון הוא הנקרא נחשים אבל זה סטרא תתאה שהי' במדבר הוא דבר נמשך מאותו רוח שאינו נקרא נחשים. אלא דבר הנמשך מן הנחשים ובכלא עבד כלומר בעליון ובתחתון ולפי זה גרסינן אמר לי' סטרא תתאה וכו'. עכ"ל הרא"ג: