אור החמה על ספר הזהר א:כה

ומאן דאתמנע וגו' הנה ד' חלוקות שאמר שגורם מאן דעסיק קאמר השתא שארבעתם גורם להפך מאן דאתמנע. והוצרך לזה להודיענו שאין מצוה זו כשאר מצות כדי שנאמר מי שיעשה יהיה לו שכר ומי שלא יעשה לא יהי' לו שכר ולא עונש אלא ממש ארבעתם פוגם וראוי שיענש וז"ש אזעיר דיוקנא דהיינו מ' שממעט אורה הפך נביע דקאמר לעיל: וגרים לההוא נהר הפך לא פסקין מימוי דקאמר לעיל והיינו פגם ביסוד: ופגים קיימא קדיש' בכל סטרין הפך וימא אתמליא מכל סטרין: וג"כ למעלה במקום הנשמ' יגרום דבר מה וענין הפגם שם יהי' במה שאותה נשמה לא יכנס אל מקומה וישאר אותו המקום ואות' הבחינ' בלי נשמתה וז"ש ועלי' כתי' וגו'.

דא לגופא וכיון שהגוף נדון בזה ודאי שהנשמ' אין לה המנוח' הראוי' לה דהיינו לא עאל וגו' והיינו ממש פגם הנמשך למעל' בבינ': וא"ת אחר שלא נכנס בהיכל ז' כנז' ישאר בו' היכלות אינו אלא אטריד מההוא עלמ' שדוחים אותו לחוץ נעה ונדה עד ירחמו אותה בסוד הגלגול כנז' בסבא:

פקודא שביעא'. למגזר וגו' תרי קא מבעי' ליה לר"ש חדא טעם למספר הימים וז"א למגזר לתמניא יומין. ואל מציאות המילה בעצמ' וז"א ולאעברא זוהמא דערלת':

ונתן טעם אל מספר הימים הוא בגין דההיא חיה שהיא בינ' איהי דרג' תמינא' ממט' למעל': ואו' לכל דרגין שגם ממעל' למטה היא שמינית כנז' בתיקונין דאימ' עילא' עד הוד אתפשטת שהיא שם ח' ודאי:

וההיא נפש דפרח' מינ' ופירשה ממקום החיות אצריכא כדי שיהיו לה חיים משם משורש' אצטריכ' לאתחזא' קמה לתמניא יומין כמה דאיהי דרג' תמינא' וכדין אתחזי ודאי דאיהי נפש חיה פי' אם היה נמול קודם לא הי' מראה על מקומ' מהבינ' אמנם עתה שהיא מהולה דוקא ביום ח' אתחזי ודאי דאיהי נפש חיה ר"ל אצולה מהבינ' וז"ש נפש דההיא חיה ולא מסטר' אחר':

ודא איהו ישרצו המים וגו' שהכוונ' שהמים שהם זרעא קדיש' ישרצו יורשמו שהם נפש חיה ירצה יורו ברשימתם דוקא ביום ח' המור' על חיה זו:

ודא רשימו דנפש חיה שהיא בינה ודא רשימו כי יו"ד רושם הבינ' מצד החכמ' כדמסיק שהיא ט' עליה ולכך היא ביסוד כי הוא ט' והיינו ממש חכמה ובינה כדמסיק ולהורות על החכמ' שמשם משך השפע אל הבינ' להתהוות בה הנשמה אמר מיא דזרע' קדיש' ממקום הקדש ודאי קדש יש' לה' ראשית:

דא אליהו וגו' סיומא דקרא דריש כי עוף יעופף לשון עפיפות הרבה יר' על ד' טאסין:

ואצטריך לתקנ' וגו' יר' כי כוונת הכתוב בהודע' זו להודיענו מכשירי המילה דהיינו דאצטריך לתקנ' וגו' כדי שימצא שם אליהו מרכבה אל השכינ' אל הברית שאם לא כן אין אליהו שארי תמן ואין כסא לשכינ'. ולענין מציאות המילה דרש ואמר ויברא אלדי"ם את התנינים דקאמר קרא הם ב' קליפות ערלה ופריע' והם סמאל ולילית. ואת כל נפש החיה דא רשימו דאת קדיש' שהיא נעלמת ומסותרת בתוך קליפותי' וע"י המיל' בשמיני מראה האדם שהיא נפש חיה נפש מההיא חיה וז"ש דאיהי נפש חיה קדיש' כדקאמרן:

מיין עילאין הם מימי החכמ' כע' שהם ציירו ציור אות יו"ד בבינה דהיינו נקודה בהיכלי' וז"ש מיין עילאין אתמשיכו לגבה את רשימו דא:

ובגין דא אתרשימו יש' וגו' וכמו שהם רשומים בנשמתם כן צריך שיהיו רשומים בגופם להראות הבדל הגשמיים גם כן להורות בין הקדושה שהיא רשומה אל הטומא' שאין בה אות זה וז"ש אוף יש' רשימין לאשתמודעא וגו' וכמו שמשמש סימן זה להראו' ברוחניות הבדל כן בגשמי הבדל ולא זאת אלא אפי' בעירי ועופי כ"ש גופם שצריך אות זה להורות הבדל בגשם כמו בנפש:

פקודא תמינאה. למרחם (על) גיורא דעאל למגזר גרמי' לאפוקי גר תושב שלא נאמר עליו ואהבתם את (נפש) הגר:

ולעאלא תחות גדפי שכינת' כדכתיב אשר באת לחסות תחת כנפיו:

ואיהי אעילת לון וגו' הם באים ליטהר והיא מסייעת אותם ומכניסתם תחת כנפיה להורות להם דרך יתעוררו לשוב כראוי וז"א דמתפרשן מסטרא אחר' ומתקרבין שאינם מכניסים עצמם מכל וכל אלא מתקרבין והיא מכניסתן בעצם תחת כנפי' וזה בהמשיך להם נפש קדוש' ממנה כדמסיק:

ואי תימ' דהא נפש חיה דכליל' ביש' שהיא מהבינ' והיא במ' עד עת בא יום הולדת אותה למט' ועלה קאמר תוצא הארץ לאו הכי אלא למינה מין אחר בפני עצמו:

כמה אדרין כי ע' אומות הם בסוד ע' ענפי' עליונים וכן הם בכנפיה שהם סוד שם אדנ"י כי הפנים הם סוד שם יהו"ד ויש בכנפיה ע' אדרין ומהם נשמות הע' אומות וכמו שהשרים העליונים יש מתקרבים אל הקדוש' ומתרחקים כן אותם האדרין והאכסדרין מתעלים או מתרחקים ולכל אומה אכסדר' בפני עצמ':

להאי ארץ מ' דאיהי חיה תחות גדפהא שאות נפש חיה של הגרים תחת כנפיה:

גדפהא ימינ' אית לה תרין אכסדרין וגו' תרין אומין מצרים ועשו שנאמר בהם דור ג' יבא להם בקהל ה' מפני שהם בימין דימין מקרבת ולכך הם קרבין בייחוסא דור ג' כנז':

תחות גדפא שמאלא ששמאל דוחה ולכך עמון ומואב גם דור עשירי לא יבא להם אמנם עכ"ז נאמר עמוני ולא עמונית וגו' ואלו הנז' אין להם אדרין והיכלין דהיינו סתום ורחוק גילוי הנשמה אלא אכסדרין שהם כאכסדר' פרוצה מפני שהם שכנים ליש' סביב ארץ יש' וארצם פתוח' לארץ ישר' וקרובים ללמוד דרך יש' אמנם שאר האומות הם רחוקות וז"א וכמה אדרין סתימין והיכלין אחרנין לא אכסדרין פתוחים כאלו הד' הנז':

אבל נשמתא דיש' וגו' לפרש מנין למינה וענין בהמה ורמש כדמסיק: נופא [בזהר שלפנינו הגי' גופא] דאילנא הוא הת"ת:

גו מעהא הוא סוד פנימיות המ' סוד הרחמים דהיינו על כן המו מעי כנז' באדרא והם בסוד יחוד ת"ת ומ' וז"ש ומתמן פרחין נשמתין לגו האי ארץ אמנם נפשות הגרים אינם מהיחוד אלא מה שמתמצא האור בה במ' תחת גדפין. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב:

פקודא שביעאה וגו' בגין דההיא חיה איהי דרג' תמינא' וגו' כבר ביארתי זה בפ' תזריע דף מ"ג ע"ב בר"מ בפסוק וביום השמיני ימול וגו' כי ז' היכלין אינון דמלכות ולעיל' מנייהו יסוד ואיהו דרגא תמינא' מתתא לעיל': גם נלע"ד כי הנה ג' ראשונות חשובות כא' כי שלשתם נכללות בבינ' וז' תחתונות הם ז' נמצא כי שכינת' היא דרגא תמינא' דא כרסייא דאליהו וגו' פי' לא שארי תמן בההוא כסא אבל נמצא באותו בית שמוהלין בו כמדרש רז"ל על שקטרג כי עזבו בריתך בני ישראל:

כגוונא דאינון רשימין קדישין וגו' פי' כמלאכים: לתרין אומין אחרנין דאינון קרבין שהם עשו וישמעאל:

ומנייהו נפקין רוחין לאפרש' לכל אינון גיורין וכו' כשהתחתונים פוגמים אותם הימים הם ימי הרעה ואז [אפ' דצ"ל ואין] נעשה ייחוד וכפי העון כך גובר הקליפה שכנגדו ואז נעשה סוד אדרין בכנפיה לאותם הגרים ובבוא הגרים ליכנס וגו' נותנים להם מאותן הנשמו' ואם אין גרים ינתנו ליש' כאשר אינם הגונים אמנם אין זה דרך הרגיל אלא כל מין הולך למינו ומטעם זה נשמות שבג"ע אינם עושים אלא נפשות בסוד הכנפים ולא מונעים כי אין ענין זה נעשה אלא ע"י זווג התחתונים אלא שבייחוד ההוא נעשה נפש רוח ונשמה מאצילות נשמה מבינה רוח מת"ת נפש ממלכות אבל ייחוד זה נעשה מבינ' ת"ת ומ' הכל במ': ומ"ש נפש ה"ה רוח ונשמ' אלא שהם מבחינות אלו דלבר בכנפים עכ"ל:

גליון גזירו דערלה ופריע' לבתר ואינון דכר ונוקב': פי' של סטר' אחרא ואנו צריכין להסיר שניהם ממקום הקדש ולכן אנו מלין ופורעים דא רשימו דאת קיימ' קדיש' וגו' פי' מילה בכ"י ופריע' בצדיק כנז' בפ' אמור צ"א ב':

ולעאלא תחות גדפוי דשכינתא וגו' יתרו ע'. משפטים צ"ה. שלח לך קס"ח: ואו' פקודא שביעאה וגו' איהי דרג' תמינא' וגו' ראיתי מי שפי' דעל הבינה נאמר שהיא דרג' תמינא' לכל דרגין של מטה הימנה כשתמנה מלמט' למעלה. ואחרים פירשו דעל האחרות [צ"ל האחרונה] קאמר כדמשמע לישנא ופי' דקרי לה דרגא תמינאה לפי שידוע שד"ו פרצופין נאצלו אדם וחוה וידוע כי היסוד הוא קוצו של ואו נמצא הת"ת והיסוד שניהם יחד לא יפרדו א"כ כאשר תמנה כה"ג תמצא האחרונה שמינית כיצד כח"ב גג"ת יסוד מלכות הרי המלכות שמינית: ואחרים פירשו כי לעולם על האחרונ' קאמר אבל קרי לה דרגא תמינא' בהאי גוונא התחלת הבנין הוא מן החסד אמרתי עולם חסד יבנה ומחסד עד מלכות הם ז' וידוע כי הכל מריקים בה ומשפיעין לה לפי שהיא דלה א"כ כשתמנה ז' וחלק מהחסד המושפע בה הרי ח' וכן לכל שאר הדרגין נמצאת תמינאה לכל דרגין והיינו דחזר ואמר לכל דרגין ולא נתרצה במה שאמר איהי דרג' תמינא': ולדידי לעולם על האחרונ' קאמר וקרי לה דרגא תמינאה כי ידעת כי מדת הבנין הם שבעה והג' עליונות נחשבי' לא' לפי שאין שם ימין ולא שמאל והכל רחמים גמורים א"כ בחשבונו הג' לא' וז' של הבנין והיא אחרונה הרי שהיא דרגא תמינאה. עכ"ל בקיצור:

והרא"ג כ' תלתא אינון דקיימי וכו' לא פליג את"ק דאמ' תרין כי ת"ק לא דריש פסוק [צ"ל פסוק זה] ולא אתא לאשמועינן אלא כמה יוצאים עם הנשמה הזאת בלבד. ור' פנחס הוא תחל' ענין אחר בענין מליצי יושר שמליצי' טוב לפני הב"ה וז"ש תלתא אינון דקיימי אפוטרופוסין והנוסח' הנכונה היא זאת אם יש עליו מלאך הא חד מליץ תרי אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו הא תלת. ור"ש פליג עליו ואמ' חמש וסבר ויחוננו ויאמ' הא תרין אחרנין מדקאמר קרא וסיים פדעהו מרדת שחת שהם דברי המליצים לפני הב"ה שיפדהו מרדת שחת ולהכי דריש שהם ה' שכל [שהכל] דברי מלאכים שא' מחונן אותו והאחר ויאמר להב"ה פדעהו וגו' וכשהקשה לו לאו הכי אלא ויחוננו דא קב"ה בלחודוי אמר ליה שפיר קא אמרת והדר ביה מההיא וכן פי' ר"ש בפ' פקודי דף רנ"ב. ואפשר לומר כי ר"ש אמר קוד' שהיו שנים ובא ר' פנחס לחלוק והכריח לו שלשה מכח הפסו' חזר ר"ש ואמר חמש אינון ר"ל אם באת להכריחני ולדרוש הפסוק גם אני אדרוש הפסו' ונמצא חמש אלא ודאי אין לך לדרוש כלל מהפסוק ומה שחזר והקשה לו ר"פ ויחננו דא קב"ה וגו' לא בטל לו קושייתו כי אם באחד לבד: ולסוף סוף הרי נשארו ד' ואני יכול לדרוש ד' הם ולא שלש כמו שאמרת ודאי אני סובר שהם ב' בלב' דמשמעותי' דקרא כי מלאכיו הם תרי בלבד: אזעיר דיוקנא היינו השכינ' שהיא נקרא אדם הכולל כל דיוקנין פני שור וכו' כנז' בזוהר. נהר דלא נגדין וכו'. היינו ח"ו ונהר יחרב ויבש כי האד' ביבוש מקורו גורם ליבש הנהר העליון. ופגים קיימא קדיש' דהיינו המלכות הנקר' אות ברית קדש נשארה ריקנית ופגומא בכל שש קצותי' ח"ו ובהפך כשהנהר הזה משפיע בה אז כל סטרין דילה הם מלאי' שפע רב טוב והפגם הזה ח"ו אינו מגיע במדה זו ח"ו אלא בשורש נשמתו הדבוק' בשכינ' כי כל א' פוגם לו ולעצמו בלבד וזהו משחי' נפשו הוא יעשנה ועכ"ז יחרה אפה על הדבר הז' בו מצד בחינ' נשמתו של זה בסוד אותו שורש לא תהיה היא מתוקנ' וזהו דמסיק הפושעי' בי וגו'. וכנז' בתיקון מ"ד דף פ"ה וז"ל מאן דפגים לתתא פגים לעילא לאתר דאתגזר נשמתי'. דא לגופא כלומר סיפיה דקרא כי תולעתם לא תמות וגו'. ונשמתיה לא נפיל [צ"ל עאל] לפרגודא כלל:

פקודא שביעאה למגז' לתמניא יומין וכו': בגין דאיהי דרגא תמינא' נכל דרגין היינו המלכו' שהיא שמינית לכוללת כל המדות עם האצילות דהיינו הבינה א"נ כי שלש ראשונות חשובו' כא' ומהם עד המלכות הם ח' מדות נמצאת היא שמינית. א"נ היא שמיני' לכל דרגין המושגי' כמ"ש כי שאל נא וגו'. מקצה השמים וגו' דמשם ולמעל' אסור אפי' לשאלה. [זהר בראשית א' ע"ב] וכדין אתחזי ודאי היינו כשהוא רשום באות ברית קדש נכר ונבדל הוא משאר הגוים הבאים מסטרא אחורא וכל רואיו יכירו היות נשמתו מההיא חיה ואפשר שבשעת המילה שריא עליה נשמה קדושה וז"ש וכדין אתחזי וכולי. ודא איהי ישרצו המים כלומר ורמוז כל זה במל' ישרצו המים בפירוש שפיר' בו חנוך כי משמעות ישרצו ר"ל יתרשמון מלשון רושם וחות' כדמפרש ואזיל. יתרשמון מיא תרעא קדישא כלומר יהיו נרשמי' וחתומי' מיא דזרעא דהיינו אות ברית קדש שבאד' שמש' יוצא הזרע הקדוש כנז' לעיל. רשימו דזרע דנפש חיה היינו אומ' שרץ נפש חיה ור"ל שזה השרץ והרשימו הוא רשימו דזרעא שיש לו נפש מההיא חיה דהיינו ישראל שיש לו נפש ממלכות הנקר' חיה וז"ש ודא רשימו דנפש חיה ואית ס' דלא גרסי' ליה ופי' והרוש' הזה מורה שיש לו נפש דההיא חיה ופי' מה הוא זה הרשימו ואמ' שהו' רשימו דאת יו"ד דאתרשי' בבשר' קדיש' נחתם בחותמו של מלך שאינו נמחק לעולם כי יש חותם שלפעמי' ימחק וז"ש מכל שאר רשומין דעלמא. ועוף יעופף וגו' בד' טאסין היינו כדי לרוץ מהרה להמצ' שם אינו מתעכב יותר מארבע חניות והם ד' טאסין דקאמר. ולמהוי תמן בההוא גזירו כלומר לקנו' הויה תמן בההוא גזירו כנז' בזוהר על פ' מה לך פה אליהו זיל בתר ינוקי אם את בעי למרווח ליה וכו'. ואי לא לא שארי תמן כי בהזכיר' שמו מעוררים אותו ממקומו שיב' שמה ע"ד הזמנת כוס של ברכה כנז' בינוקא דבלק בריש דבריו. א"נ לא שארי ולא אמר לא אתי יר' כי בהכרי' הוא שיב' להרוי' האביד' כנז' אמנם אינו לוקח כבוד לעצמו לישב שם מיד אלא אחר שמזמנין אותו ועושין לו כבוד להושיבו על הכסא אז שארי תמן. ושיעור הכתוב ישרצו המים יתרשמון אות ברית קדש שרץ ורשימו חד שיוכר שיש לו נפש מההיא חיה ובאותו הרשימו עתיד לבא שמה אליהו הנקר' ועוף יעופף על הארץ. גזירו דערלה ופריעה לבתר היינו מילה הסרת הערלה הרומז במלכו' ופריע' לבתר דהיינו הת"ת ואמר לבתר כי תחיל' מ' ואח"כ עולה למעל' וז"א ואינון דכר ונוקב' ולכך מל ולא פרע כאלו לא מל כי הוא קוצץ בנטיעות. ואת כל נפש החיה הרומש' דא רשימו דאות קיימא ר"ל מלות וא"ת כ"ל כל א' מהן רומז ליסוד שנקרא א"ת מלשון אות ונקר' כ"ל. דהאי נפש חיה קדישא כדקאמרן כלומר את קיימא קדישא המוציא נפש לההיא חיה קדישא וכן לגירסת דאיהי נפש ג"כ יצדק כלומר דאיהי שזה היסוד הוא המוצי' נפש לההיא חיה קדישא. מיין עילאין היינו המשכת מים עליונים מכל המדות העליונות אל היסוד הזה כדרך הזרע היוצא ומתמצא מכל האברי' אל פום אמה כן הוא בנמשל אשר שרצו המים העליונים לגבי את רשימו דא דהיינו היסוד. ובג"כ רשימין יש' וכו' בג"כ כלו' שנפש' הוא ממקום עליון אשר שרצו המי' לכך הם למיניהם לבד' מין במינו שהם רשומי' ברשימו קדישא ודכיו לתתא מובדלים ונפרשים משאר האומות וזהו אומרו הפסוק למיניה':

כגוונא דאינון רשימין וכו' אוף יש' רשימין ה"ג ופי' כמו שהם רשומי' ונבדלי' למיניהם בעולם העליון שהם מדובקי' ואחוזי' בצד הקדוש' ושאר האומות אחוזים בחיצונים כך הם מופרשים למטה באותו אות ברית קודש וטהור משאר האומות שכלם שטופים בזמה מש"כ יש' הקדושים טהור מלטמא בעריות ובביאות האסורות וקדוש שמקדש עצמו במותר לו. כמה דרשי' לון הכי רשים בעירי ועופי היינו פי' מה שאמ' הכתוב ואת כל עוף כנף למינהו שהוא כנגד אומרו אשר שרצו המים למיניהם כי כמו שאותם המים העליונים שרצו אותם הנפשות למיניהם שהם מופרשים ונבדלי' למיניהם משאר האומות כן הם ג"כ מופרשים בעופות ובהמות שאוכלים מהם וזהו ואת כל עוף כנף וזה ג"כ למינהו כי יש כ"ד מיני עופות טמאים שנזכרו בתורה והשאר הם מותרים נמצא שיש' הם מופרשים בכל ענייניהם בין מצד אחיזתם למעלה בין מצד ענייניהם למטה שהם נמולים בין מצד מאכלם הרי לך ג' מצות רמוזות בפסוק ישרצו המים:

פקודא תמינאה לאינון דמתפרשן ר"ל לאותם המתגיירים שמבדילים ומפרישים עצמו מסטרא אחרא כי בשעה שהוא בא להתגייר פרח משם נפש א' כנז' בפ' שלח לך בענין הנפשות הנעשות מזווג הצדיקים ונכנס לתוך גופו: ואי תימא וכו' כלומר הנפש החיה הזו הכלולה בישראל לכולא איהי אזדמנת כלומר ג"כ משם בא לגרים המתגיירים הדר ואמ' למינה כדמפר' ואזיל: כמה אכסדרין ואדרין דא לגו מן דא היינו כמה בחינות מתפרשו' זו מן זו שיש לה להאי ארץ הנקר' חיה לתרין אומין אחרנין דאינון קריבין ביחודא וי"ס דגרסי בייחוסא דהיינו עמון ומואב: לאעלא לון כלומר שמתגיירים שום א' מהם אעלין לון לגו אכסדרין אלין לתת להם נפש מבחי' אלו: לכל אינון גיורין דמתגיירין היינו שאר האומות כי יש להם בחינ' אחרות שונות זו מזו וזהו שחזר ואמ' למינה פעם אחרת שכנגד עמון ומואב שהם למיניהם מופרשים מישראל אמ' תוצא הארץ הנקר' נפש חיה וזו היא למינה כלומר אלו הם לבדם שונים מישראל בבחינות אלו הגדפין. וכנגד שאר הגרים המתגיירים משאר האומות ע"א הנכללים בתוך שני גדפין הללו אמ' בהמ' ורמש וחיתו ארץ למינה כלומר כולם הם למינם כי נפשות ישראל אין להם שום ענין בגדפין אלו כי אלו למינם וישראל למיניהם כדפרש ואזיל:

מגו גופא דההוא אילנא היינו ת"ת ויש גורסי' נופא הוא היסוד שהוא כולל כל הנשמות של ישראל וממנו פורחו' בתוך מעי הארץ הלזו לא בגדפין דלבר כדמסיק וז"א גו מעהא לגו לגו כלומר באותם הבחינות הפנימיות כי שם לא יגורך רע אין שם שום חשש לקליפה שיגע בה כי אם בפנימות המלכות: ורזא כי תהיו ארץ חפץ כלומר אחוזים בעצמות ארץ חפץ לא בגדפין דלבר ומנין [נ' דצ"ל וענין] הגדפין אלו הם עולם המלאכים בהיכלות עכ"ל הרא"ג: