אור החמה על ספר הזהר א:רמז

ר' יוסי אמר בזמנין דיעביד קב"ה נוקמין בעלמ' וגו' היינו בזמן הגאולה כך שנים קודם התחיה דהא לבתר כלו' לפרשו אחר התחיה אי אפשר דא"כ מאי שיר חדש דקאמר כמה חידושין אחרים יהיו באותו זמן. אמנם העיקר בזמן הנקמה שאין חידוש אלא שיר חדש לבד:

ארבין כחות רוחניים ימא רבא מלכו' ותחת ממשלת' כל הרוחניי' והיא ים ובה הכחות כעין ספינו' בים והם כחות אלו מבדילים בין השכינ' לכחות הטומא' כנודע שהחיצוני' למט' מההיכלות והיינו איבה [אשית] בינך ובין האשה וכן יש' נשמתן אחוזים תחת כסא הכבוד למעלה מההיכלו' ואומות העולם אפי' חסידיהן למט' מכל ההיכלות בהיכל טמא העליון בקליפ' הדקה המתקרבת אל הקדוש' כ"ש שאר האומו' ושריהם שהם החוצ'.

הוא נק' קב"ה כאו' ועבד הלוי הוא ומלה זו מתפרשת בת"ת ובבינ' כדפי' בריש פ' הקודמת * והוא יושב פתח האהל. ושניה' מתישבין כאן וכתיב ואת רוח וגו' וצריכי קראי דאי מקרא דבלע המות לא משמע שיעביר חלקו מלמעל' אלא המות השולט בעולם לכך קאמר וכתיב ואת רוח הטומא' אעביר מן הארץ דהיינו מן הארץ העליונ' דהיינו אניות איבה. ואי קאמר קרא דאעביר לא משמע ביטולו מכל וכל אלא העבר' בלבד לזה הביא קרא דבלע דמשמע דיבלענו.

ראש וגו' עלמא עילא' על שם שהיא ראש לשבע ספירות והיינו עילא' עקב בחינ' תחתונ' מן הים שהיא מצולות ים ומשם ולמט' הוא אוחז ויונק מי המרים מים מלוחים מן הים ואוחז בה ובכח זה מחשיך פני אדם:

שבעים שנה בשבע מדות ממלכות עד החסד: ואם בגבורות שהיא גבו' דכליל כל גבוראן בינ' שמונים שנה שהיא שמינית ובדוחק עולין שם לית דרגא לאתקיימא כי משם ולמעל' חכמ' דרגא דלא קיימא לשאלא ולא לאתבא ולכך הם למט' ממלכות שהם עמל ואון מקום הקליפו' אבל אינון יומין וגו' כי אפשר להם להתאחז למעל' בנעלם כפי הבחינות הרבות המתמצאות שם הרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב מאי ואיבה וגו' בפ' אחרי מות דף ע"ט וז"ל כ"ד זיני מסאבותא אטיל חויא בנוקבא כחושבן ואיבה וגו' וענין אניות איבה יובן מפ' פקודי דף רס"ו ע"א כי היכל חמישי נק' היכל איבה עכ"ל.

גיליון לההוא דרגא דהאי מזמור אימת וגו' פי' מזמור דא רוח קודשא כנז' בתרומ' ק"ס א'. מאי ואיבה וגו' בראשית ג'. ובגין כך ורהבם עמל וגו' פי' ורהבם בה"א כי משפטה להיות ורבם אבל כיון שעברו ע' הם בבינ' והיא ה' ראשונ' של שם בבינ' וע"כ הם עמל ואון דלית דרגא לאתקיימא:

והרא"ג כ' דבהו אסתמיך בימינ' ובשמאל' היינו פי' ימינו וזרוע עוזו דקאמר קרא: ר' יוסי אזיל לשיטתי' דסבר שהמזמור נאמר בזמן הגאול' לא לאחר התחי'. מטעם שבעת ההיא שעושים דין בעמין דעלמ' שייך לומר הושיע' לו ימינו עד"ה ואביט ואין עוזר וגו' ותושע לי ימיני וגו': כדין אתאמר שירתא. ולא אמר שירתא דא כדפרישת שהוא אמד למעל' שהשיר יהי' חדש ועדיין לא נאמר: דהא לבתר. כלומר שאעפ"י שעדיין בעת הגאול' לא חיו המתי' כבר הדבר קרוב ואז יתחדש ומעת' כל העומד ליבצר כבצור דמי ושרו שיר חדש על העולם המתחדש: ה"ג בגין דחויא גרים מותא בעלמא לכלא ואסתאב: כדכתיב חלפו עם אניות אבה. הנ' בפר' פקודי דף רס"ו קרי להיכלא חמישא' דקליפ' היכל איב' נגד היכל אהב' שבקדוש'. וכמו שהיכל אהבה הוא להכניס אהבה בין ישראל לאביה' שבשמי' כן נגדיי לזה. ההיכל הזה כל כחותיו הם להכניס שנאה ואיב' בין הנחש ובין האש' המהולל' וזהו סוד ואיב' אשית בינך וגו'. ארבין וספינן הם כחות קדושים משונים אלו מאלו וכנגדן יש ארבין וספינן כחות חיצונים משונים אלו מאלו והם הנקראים אניות אבה ואין בחינת הים העליון כולה א' אלא יש ים קדוש בו אניות קדושות. ויש ים בלתי קדוש הולכות בו כחות טמאים והם הנקרא אניו' אבה ועליו קאמר שאטין בימא רבא ואינו בקדוש' חלילה. דאיהו עלמא עילאה בינה שמשם ימשכו החיים לעולם בלי הפסק לא מצד עלמא תתאה מלכות שרגליה יורדות מות כמו עד עתה. יומין דבר נש אתבריאו וכו' כלומר אחוזים וקשורים בז' מדות מתחיל מחסד כלא' כלול' מעשר הם ע' שנה. ומשם ולמטה ורהבם עמל ואון והיו כלא היו לפי שיורד לחיצונים וזהו דווקא להמון העם. אמנם הצדיקים מתחילין ממטה למעלה ואברהם יוכיח שהי' גר צדק במלכות ועל' כנז' בסב' צ"ח וכשתמו ימי הע' שנה של ז' מדות עולים בסוד הזקנ' ג' ראשונות וזהו טעם זקני עם הארץ כל זמן שמזקינין וכו' לפי שיורדים אל מקום הקליפ' שאין הדעת העליון מתפשט עליהם ולכן אסור לרחם על מי שאין בו דעת לפי שהור' שירד אל החיצונים. אמנם זקני תורה כל זמן שמזקינים דעתם מתוספת עליהם כי אז עולים ונהנים מסוד הדעת שבין הג' הראשונות. עכ"ל הרא"ג: