אור החמה על ספר הזהר א:רמא

ויהיו חיי שרה וגו' ר' יוסי פתח וגו' מאי טעמא ארעישת ימא עליה וגו' קשי' ליה תרתי חדא דארעא הי' לה לתפוש בו שהיא השכינה ששם משכנה בא"י. ועוד שהים חוצ' לארץ ולא הי' ראוי לו תביע' זו וז"ש ימא אמאי אחיד בי' שאין הענין מתייחס אליו ולא אתרגישת עלי' ארעא שהי' מתייחס הענין לה. וא"ת שלא ברח מהנבואה עד הכנסו שם כי ביפו עדיין הוא בארץ לז"א כיון דהוה אזיל בגין דלא וגו' כלומר כיון שגם בעוד היותו בארץ הי' בורח מלפני ה' ולא הי' תחלת הבריחה בכניסתו לים. אלא גם ביבשה היתה תחלת הבריח' כשרצה לברוח אלהים א"כ הי' ראוי שיתפס ביבשה. והי' אפשר לתרץ שנתן לו אריכות לראות אם ישוב. א"כ קשיא כי גם הים ג"כ הי' ראוי שיתן לו אריכות שמא ישוב. וז"ש אח"כ ימא אמאי אחיד ביה וימתינו לו עד שיצא שם אל היבשה שמא באותה ספינ' עצמה יחזור בו וישוב.

תנן ים דומה וגו' הענין שעם היות שהמלכות נקראת ארץ ויבשה עכ"ז הבחינ' המתייחסת אל הנבואה היא נקראת ים כדמפרש ת"ח וגו'. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' ויהיו חיי שרה וגו' ר' יוסי פתח וישאו את יונה וגו' בגין דלא תשרי עליה שכינה. שבח"ל אין השכינה שורה שם. ימא אמאי אחיד ה"ג וקשיא ליה תרתי חד אמאי ימא ולא ארעא. ועוד דלא זה ולא אותו. יביא עליו אי זה חולי או מכה וזהו ימא אמאי אחיד ביה כד הוה אזיל. למה המתין שילך קודם שיצא מפתח ביתו יחול עליו כאב הראש או שאר חולאים ולא יצא. מלה באתרי' הוה כי הים מור' על בחינ' הדין שבמלכות. ולכך אחר שממנה הי' בורח דהיינו מבחינת הדין שבמלכות כדי שלא תחול הדין על נינוה. היא בעצמה תפש' בו ולכך לא ארעישת ארעא כי ארץ היא בחינת רחמים מלשון רצון. אמנם ים היא בחינת הדין כדמפרש ואזיל תנן וכו'. ים דמיא לרקיע בגוונו שהוא גוון תכלת ורקיע לכסא הכבוד. שכן הכסא מור' מלך יושב על הכסא שופט את עם הארץ הרי שהיא בחינת הדין. וכדרז"ל שגוון תכלת הוא המור' דין קשה יותר מכל הגוונין ובגין כך ימא אחיד בי' ונטל לי'. מקמי ימא ערק ימא שדי בי' ידא בדוכתה' ה"ג בס"י והיא מכוונת למה שפירשנו מבחי' הדין שבה ברח היא בעצמ' שלח' בו יד. א"נ מלה באתרי' אע"ג שגם ארץ נינו' על שם המלכות הנק' ארץ. מ"מ לא הרעיש' עליו אלא הים לפי שיש לה הדמו' יותר נראה לעין כדמפרש ואזיל. ים דומה לרקיע וכו' והוא ברח מן השכינה והים הדומה לה אחזתו בתוכו. ת"ח וכו': עכ"ל הרא"ג:

תוספתא מפרשת חיי שרה גופא דמתני' וכו' המשניות הללו והתוספתות המובאו' בכמ' מקומות בזוהר היו מחכמים מחוכמים קדמוני ארץ. והיו החכמים הבאים אחריהם בעלי המימרות מביאים אותם המשניות השייכות בענין מאמר שלהם או לסייע דבריהם. א"נ מסדרי הזוהר העתיקום במקומות הראויים והשייכים אליהם. ואומר גופא דמתני' אולי הית' המשנ' ארוכ' והעתיקו ממנ' גוף ועצמות המשנה בקיצור מופלג וזהו גופא דמתני'. אנן קריבין הוינן כלומר היינו קרובים אל המלכות המכרז' כדלקמי'. שמענא קלא שאין מי שישמע את בת קול רק מי שהוא קרוב אל מקדש ה'. מתהפך מעילא לתתא היא בת קול שהזכירו רז"ל כאד' שנותן קול והברתו הולך כנגדו ושם מתפשט קול הברה גדול' והיא הנז' בפ' שלח בזוהר בענין קלא דהדרא וז"ש מתהפך מעילא לתתא. אתפשטת בעלמא היינו בעה"ז ממש והשתא מפרש כיצד אתפשטת שבתחל' אותו הקול בצאתו מן המלכות הזה. מתבר טורין שהם טורי דפירודא שהם בריא' שמשם הוא תחלת הפירוד. מתבר טינרין תקיפין דהיינו היציר' דהיינו סלע דמטטרין כנז' בפרשת תצא רע"ט בר"מ. עלעולין תקיפין סלקין היינו רוח סערו' תרגום סערו' עלעולין והם בעולם העשי' והם הקליפות והוי כאלו אמר מתבר טורין וטנרין ועלעולין דסלקן הבת קול הזה משברת כלם ועוברת בכלם עד העה"ז. אודננא פתיחן אזנינו הוו פקוחות שלא היינו כנרדמים כאיש אשר לא שומע אלא האזנים מזומנו' ופתוחות לשמוע. הוה אמר במטלנו. בעת נסיעת הקול הי' אומר. קוץ קוציתא מלשון קוצים כלומר כמי שתוחב קוץ באדם הישן להעירו משנתי וז"ש קוץ קוציתא דמיכין לאלו הישנים. דמימין שהם כמו אבן דומם. שינתא בחוריהון כלומר ששינ' בעיניהם וקרא העינים חוריהון להיות שאינן רואים ומסתכלין בעיניהם אינו ראוי שיקראן עינים שאחר שאינן משגיחין ואינן כלי הראות איקרון חוריהון. קיימין בקיומיהון כלו' ישנים והם עומדים על רגליהם ע"ד שכור' ולא מיין. מלכא וגו' פי' הטעם שמכ' אותם בקוץ כדי שיעירו וישמעו את הקול הוא כי מלכא ממללא כלו' הקול הוא קול המלך שמדבר אליהם והם לא אעברו כלו' אינם עוברים מדרכיהם הרעים ואינן חוששים לקול הקורא. ועוד היה הקול אומר.

אשתכחו נטרי תרעין ידעו כי נמצאים שומרי השערים הם המלאכים הממונים בלהט החרב המתהפכת לשמור דרך ג"ע של מטה. ולא יחשבו שיכנסו שם בצאתם מן העה"ז וכן למעל' בהיכלות יש בכל היכל והיכל שומרי שערים ואם ימצא פגם בנשמה דחו לה לבר. ולכן יהי' כל אדם מתעורר לתשוב' ומנוק' מעון וממולא מתורה ומצות. שליטא דמילין סגיאין הם בקיומי' היינו מטטרון הנקר' שר העולם ממונה על כל מעש' בני אדם ומעלליהם ומחשבותיהם גלויים לפניו כנז' בפרקי ר' ישמעאל וכן נקרא בזוהר המושל בכל אשר לו. לא מרגשן ואין בני העולם מרגישין. ובשמא אכתוב כלומר כלם נכתבים בשמם איש לא נעדר לא דרך כלל יעבור אלא דרך פרט. ודומ' קאים ונטיל בחושבנא שכשנפטרין מן העולם נוטל אותם בחשבון כנז' במדרש הנעלם לקמן דף קכ"ד. ודיירי עפרא הם המתים. תייבין לבר חוזרים חוץ מקבורתם להתגלגל. וקריב טב לאתמנא' נר' שהגירסא תב בתי"ו והכי קאמר אחר שחוזרים אלו הישני עפר בגלגול בקרוב שב הממונ' הזה שהוא דומ'. לאתמנא' בהו כלומר שהוא ממונ' עליהם במותם בפעם השני' וכן בכל פעם שיתגלגלו חוזר להתמנ' עליה' במותם. ואע"ג שאפשר שחיי' הרב' מ"מ דרך העול' לחיות ע' שנה וקרוב הוא כי ימיו כצל עובר. לא תאיבין גלגולא והפוך נפלין ולא קיימין כלומר אם לא נתרצו לאביהם שבשמים ולא גרסה נפשם לתאו' לו ית' בגלגולם והפוכם. אין להם תקומ' נפלין ולא קיימין ע"ד לא יקומו רשעים במשפט כרמוז בפ' משפטים דף ק'. אתמחון חייביא מספרא דדומה כי לכך נכתבים בספרא דדומ' כדי להחיותם בעת התחי' וכנז' במדרש הנעלם דף קכ"ד. ומאן יתיב בחושבנהון כלומר מי ישב לקבל חושבנא שיהי' סניגור להפך בזכותן. ווי לרגשיהון היינו ה' חושים אוי לאותם החושים שלא הועילו להם ולהכי הביא תוספתא זו בפסוק ויהיו חיי שרה לפרש כי כוונת הפסוק שהצדיקים בחייהם קונים עוה"ב ויש להם הוי' וזהו ויהיו חיי שרה הפך לרשעים דווי לחייהון שלא הועיל' להם לשוב בתשוב'. עכ"ל הרא"ג: