אור החמה על ספר הזהר א:רלט

כד"א אלך לי אל הר המור וגו' ר"ל מקום שנא' מ"ר. אברהם ראש לבשמים אריתי מורי * ע' זהר ויקרא ג' ע"ב ברע"מ: והיינו לאתקנא באתריה. פי' במדתו. באתרא דאתחזי במקום הגשמי הראוי לזה דהיינו ארץ המוריה ארץ שמתמלא מהחסד העליון. והוסיף י"ה על מלת מ"ר דהיינו הרוצ' להחכים ידרים והמקום גורם לתיקון המדה:

אלא כיון וגו' הי' לו לו' ביום השלישי ויאמר אברהם אל נעריו. שבו לכם וממילא משתמע שראה סימן במקום מרחוק מעט והעמידם שם.

אלא בגין דכתיב כי ביצחק. לא אמר יצחק משמע היוצא מיצחק ודא הוא ועקב בגשמי. ובספירות ביום השלישי והסתכל בספירת הת"ת וירא את המקום כי הס"ת נקרא מקום ע"י תיקון יעקב שמלת מקום עולה קפ"ו ויעקב עם ארבע אותיותיו עולה קפ"ו והיינו שהת"ת יום שלישי. והכוונה שהמלכות יתוקן בסוד מקום ע"י נשמת יעקב בסוד הת"ת באור החכמה ותהיה אספקלריאה המאיר'. אמנם יעקב מכליל הספיר' הזאת שיעלה י' כלול' עשר מעשר וכן ה'. ה' פ' ה' וכן ו' עד שיעלה מקום * מספר מקו"ם: ולכן הסתכל ביום הג' שהיא הספי' עצמה והסתכל בתיקוניה שהיא אור הנמשך לה מן החכמה ע"י התיקון שיתקן יעקב וראהו בסוד החכמ' דהיינו מרחוק ה' נראה לי. ואו' לאו שבחא שידע. שלא ישחט שעדיין עתיד להוליד. ותירץ שלא צפה עתה מחדש אברהם ענין יעקב דהא מקדמת דנא וגו' אמנם עתה הסתכל שהי' רחוק ומגביה למעלה ומתרחק אל שורשו אל החכמה אותו תיקון. כיון שיצחק ישחט אין יעקב יוצא ואין אותו תיקון נתקן למטה ומתרחק למעלה. וענין זה מוכרח שלא ינגד דבריו אל דבריו הראשונים.

גו אספקלריא דלא נהרא. ר"ל ראה אספקלריא התחתונה בהתעלות הת"ת מעליה. ותהי' אספקלריא שאינ' מאיר' ולכך לא צפה הענין בשלימות.

מאי טעמ' אסתלק. ירצה בעת עשיית מצוה פרוד כזה למה. אדרבה ראוי שיאיר המדות כולם ותירץ ב' טעמים הא' שלא הי' אברהם צופה בשלימות אלא במדתו דיעקב והי' בכח ולא בפועל וז"ש ובגין דיעקב עד לא אתייליד לא אשתכח שאינו דומה בפועל כמו בכח. ב' שאם יתגלה לו ידע הסוד ובטלה עיקר המצוה וז"ש ותו בגין דיהך ויקבל אגרא:

דהא כד אתא יעקב וגו' אי אפשר הדבר כפשטו שהרי אברהם חי קע"ה שנה ויצחק נולד לאברהם בהיותו בן מאה שנה ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם נמצא יעקב ראה אברהם ט"ו שנה. אלא הכוונה שלא ראהו במעלת המקום שבן ט"ו שנה אינו נכלל בספירות העליונות. ולכך ראה מה שעתיד להיות מרכבה אל הת"ת בכח ולא בפועל. והיינו מאי דקאמר לעיל ובגין דיעקב עד לא אתייליד וכיון שלא הי' עתיד לראות את יעקב בחייו במעלה זו נסתם ונעלם המציאות כולו:

ויבאו אל המקום הגיעו שניהם לצפיית מדת יעקב ותקונו ועכ"ז ויבן את המזבח ולא הרהר:

הא אוקמוה שפירשו אבי שהקשה יצחק ולא אבי אתה בעל הרחמים היאך אתה מתאכזר כנגדי. אבל לדרך זה יקשה שלא השיבו אברהם שום תשוב' והיינו או' אבל מ"ט לא אתיב לי' מידי.

אלא תשובה נצחת השיבו הנני הדרי בי ממדת אבי. בעל החסד והרחמים והנני בני במדת הגבור' והאכזריות כבני. וז"ש אלא בגין דהא וגו' כדפי' ואין מלת בני עתה רחמים. אלא שנתהפך למדת בנו. ולזה הוקש' לו ממלת השה לעולה בני שהוא לשון רחמים שקראו בני. והיפכו מכח הכרח אלדי"ם יראה לנו מבעי ליה אלא שמלת בני אינו רחמים עליו אלא השה לעולה הוא עתה בני כדמפרש ואזיל.

יראה לו לגרמיה וגו' ירצ' ענייני הקרבן תלוי בצורך המדות העליונות ופעמים ישתלם הייחוד ע"י הקרבן שה. ופעמים צורך הייחוד גדול ולא יספיק שה וצריך בן אדם. ועתה בזה טענה מספקת השיבו אברהם ליצחק ולכך מיד וילכו שניהם יחד זה לעקוד וזה ליעקד בכוונה אחת.

צעקו בההיא שעתא וגו' צעקו במה שהבטיחו חוצה כענין ויוצא אותו החוצה:

אראלם מלאכי דשכינתא. מלאכי שלום מלאכין דקב"ה והם המלוין ליעקב בעל הת"ת כנודע.

ובגין דיעקב אבטח לון וגו' ירצה שלא היו משתלמין אלו המלאכים אלא ע"י יעקב דהיינו ויפגעו בו מלאכי אלדי"ם כדפי' בזוהר שכולם משתלמין בייחודו ויעקב יוצא יצחק * אצ"ל מיצחק: כשראו שיצחק נשחט צעקו ובכו. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. דהא כד אתא יעקב מית הוה אברהם וגו' וא"ת והא כתיב ויצחק בן ס' שנה בלדת אותם. אבל נראה לומר כי אברהם אביו לא השיג המעלה שעתיד יעקב אבינו להשיג אותה בחלום בהר המוריה וז"ש וירא את המקום מרחוק ר"ל אותו שכתוב בו ויפגע במקום אותה מקום ואותה מעלה שעתיד יעקב אבינו להשיג באותו מצב. עת' ראה אותה אברהם אבינו מרחוק וז"ש כד אתא יעקב פירוש להאי דרג' פי' כשהשיג יעקב אבינו אותה מעל' מית הוה אברהם כי כבר נסתלק מהאי עלמא:

ויאמר אבי הא אוקמוה וגו' יר' כי יצחק אמר לאביו הלא אתה הוא אבי שנקרא אברהם איש החסד כי החסד אב לגבורה ואיך תפעול דין. והשיב לו הנני בני כלו' הנה אני חזרתי להיות בני ונכללתי בך שאתה גבורה ובזה אתכלילת ימינא בשמאלא עכ"ל.

גיליון דהא כד אתא יעקב וגו' נ"א כד אתוסף יעקב וירצה כי תוספת יעקב היה אחרי מות אברהם והמשכיל ידום. עכ"ל:

והרא"ג כ' כד"א אלך לי אל הר המור היינו סוד החסד כנז' בפ' ויקרא [ג' ע"ב] וזהו ולך לך כלומר לך לך למדתך שהו' הר המורי' חסד מקום הראוי לך שע"י העקיד' הזאת יסתלק למעל' הוא ויצחק כנז' לעיל:

ביום השלישי וגו' הא אוקמו' במדרש יום שלישי לשבטים יום ג' למתן תורה יום הג' לאסתר יום הג' לתחיית המ ים וכו'. אלא עוד לאלוה מילין והוא במה שיש להקשות כיון דאתמר ויקם וילך אל המקום נרא' שכבר הגיע א"כ מ"ט ביום השלישי וירא את המקום מרחוק כבר הגיע. ותירץ ביום הג' הוא יעקב ג' לאבות וירא את המקום דא הוא מדרגתו ת"ת. ומרחוק ר"ל כל זה ראה במרא' הנבוא' כד"א מרחוק ה' נראה לי: וירא את המקום דא הוא יעקב וכו' הוא פי' אחר להפך ממש המקום דא הוא יעקב וביום השלישי הוא מדרגתו ומרחוק לזמן רחוק. א"ל ודאי חמא לי' וכו' ה"ג בס"י. והכונה אה"נ שידע זה מקדמת דנא שהי' עתיד לצאת ממנו יעקב ויהי' קשור בת"ת דרג' תליתא' למעבד שלימות ההנהג' שתהיה ממוזגת. אמנם השתא כשנאמר לו ענין העקיד' אמר ודאי מה שראיתי עד השתא לא קיימא. עומד ליבטל ועכ"ז לא הרהר אבתרי' דקב"ה: מרחוק חמא לי' גו אספקלרי' היינו פי' שלישי במלת מרחוק והיינו המלכות שאינה מאירה מצד הדין שבה ולכך לא ראה הדברים בבירור: ה"ג דאלו אספקלרי' דנהר' הוה שכיח על האי אספקלרי' דלא נהרא אתקיים עלי' אברהם וכו' והכונה שמתוך הארת הת"ת המאיר בה הי' מסתכל ומתנב' מתוכה בירור הדברים. אמנם בהסתכלותו בבחינתה לבדה לא אתגלי ליה בירור הענין. מרחוק דלא זכה ביה ראיה בעינוי הוא פי' רביעי ואין הדברים כפשוטן שהרי ט"ו שנים היו אברהם יצחק ויעקב על שלחן א' שהרי אברהם חי קע"ה שנה ובהיותו בן ק' שנה הוליד את יצחק ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם הרי בט"ו שנה של יעקב מת אברהם. אלא הענין הוא שפי' וירא את המקום היינו יעקב לפי הפי' השני שפירש לעיל דכתיב ויקח מאבני המקום וכשהיה ענין זה שבא יעקב אל באר שבע ויקח מאבני המקום. כבר אברהם היה מת שהרי בורח היה על ענין הבכור' שקנה ממנו בתבשיל של עדשים שעש' באבילותו של אברהם וזהו דהא כד אתא מית הוה אברהם בהיות יעקב בבחינה זו כבר מת אברהם. עכ"ל הרא"ג.