אור החמה על ספר הזהר א:רלו

ספסיתא סיגים.

דלא אתחזי לאדכרא קמיה דיצחק בשמו ישמעאל:

ר"ש פליג אר' חייא ור' אלעזר * לפנינו הגי' ר' יצחק: ששניהם פירשו שמחמת שנאה אמרה שרה מה שאמרה. ור"ש א' שלא אמרה כן אלא מחמת ע"ז שהיה עובד כדמסיק. ולכך אמר תושבחתא דשרה ולא גנות כמו שדרשו ר' חייא ור' אלעזר.

דלא ירית לעלמא דין בירושת הארץ והתורה ומצות. אלא * צ"ל ולא: לעלמא דאתי חלק בשכרם.

וקב"ה בעי לאפרשא וגו' הב"ה כוון להיות ישראל חלקו. נבדלים משאר אומות כדכתיב ואבדיל אתכם מכל העמים [מן העמים] להיות לי. ואף אם ימצא חסיד בין שאר האומות ויש לו שכר טוב בעמלו. עכ"ז אין ראוי שיתערב לא הוא ולא זרעו בישראל. שהם הנשמות הקדושות הנאצלות ונבראות ונוצרות ונעשות בקדושה. ולהיות כל כוונת הב"ה בזה כדי להשרות שכינתו עליהם. לזה הפריד לוט מאברהם שהם שתי אומות עמון ומואב. והפריד ישמעאל מיצחק שהם י"ב אומות ומשם למד אברהם והפריד שאר בני קטורה כדכתיב וישלחם וגו'. וזה רמז לו הב"ה כי ביצחק אותו הזרע הנזרע בקדושה אינו כשאר הבנים אף אם יתכשרו אלא ביצחק דוקא וז"ש דהא ישראל סליק ברעותא וגו':

ובג"כ נפק אברהם כלו' סבת מציאיות אברהם היה ישראל וכיון שישר' קיום העולם נתקיים העולם בעבור אברהם כיון שאברהם תחלת יש' לצאת לעולם. וא"ת מי יאמר לי זה שאברהם בשביל ישר' ולא היה אברהם בשביל עצמו לזה הכריח. ואמר ואברהם ויצחק קיימו ולא אתיישבו וגו' ועניינו שמדת אברהם חסד ומדת יצחק גבורה ולא נשלמו במדתם בקיום. עד שבא יעקב להיות שהם שתי הקצוות ואין שלמות הקצוות אלא ע"י המכריע. דהיינו שלום הת"ת והיינו תתן אמת ליעקב וזה סבה היות חסד לאברהם. ובמקום אחר פירש להיפך שבסבת היות חסד לאברהם תתן אמת ליעקב ולא פליגי כי הכל א' שבסבה שאברהם נמצא וטרח על החסד ולא היה אפשר לו להתקיים בה לכן נתן אמת ליעקב כדי שיתקיים אברהם בחסד.

דהא בי דינא דלתתא עונשין וגו' צ"ע במה שפי' בסבא בפסוק ה' אמר אלי בני אתה ובתיקונים תיקון כ"ו בפסוק לא תלין נבלתו וגו' מי"ג שנין ולתתא וגו' בחטאוי דאבוי ענין זה הארכתי בסבא. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב.

ת"ח בקדמיתא וגו' אפשר תירץ ב' קוש' שבפסוק א' כי תחלה אמר ותשא את קולה ותבך ואח"כ אמר כי שמע את קול הנער. ועוד כי אם לא שמע אלא קול הנער א"כ למה נכתב בכייתה. ותירץ כי לכך נכתב בכייתה לומר כי אעפ"י שגם היא בכתה עכ"ז לא נשמע אלא בכיית הנער ואלו לא נכתב אלא קול הנער היינו אומ' דמשום שלא בכה אלא הנער לכן לא נשמע אלא קול הנער ולכן נכתב בכיית' לרמוז כי אעפ"י שבכתה לא נשמע קולה להיות שטעת אחרי ע"ז עכ"ל:

והרא"ג כ' ותרא שרה וגומר ספסיתא סיגים. אמר ר' יצחק פליג אתנא קמא דקאמר דמשום גנות לא אדכר דליתא להא דהא אברהם קרי ליה בנו אלא לא אדכר מפני ששרה הית' מואסת בו. ר"ש פליג אתרווייהו דלאו בגנותיה דישמעאל הנקל משתעי. ולא במאיסתו משרה דרך מיאוס בשלמא * אצ"ל בעלמא: אלא שבח של שרה שכיון שראת' שהיה רודף אחר ע"ז קרא' ליה את בן הגר המצרית ע"ד מאי ילדת עקרבתא חיפושית בישא מינ': ה"ג אנא ידענא דלא ירית לעלמין חולקא דמהימנות' ולא יהא בה חולקא לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי ור"ל אנא ידענ' שאין לו ירוש' וחלק בקדוש' לא בעולם הזה ולא בעולם הבא אחר שאני רוחה שהו' רודף אחר ע"ז: בי דינ' דלתתא מענשין מתליסר שנין ובי דינא דלעילא מעשרים לכך המלקות שבב"ד תחתון הוא ט"ל ג' פעמים י"ג כמנין שנותיו של לוקה. אבל ב"ד של מעלה שהם מעשרים שנה לכך המלקות שתין פולסי דנורא ג' פעמים עשרים. דלימות זכאי ויהא ליה אגר טב וגו' ה"ג. עכ"ל הרא"ג: