אור החמה על ספר הזהר א:רלג

שית זמנין עשר פי' שנוטל וא"ו כח מיו"ד אל הגאולה ואח"כ נחתא בחמש דהיינו ה"א לגאולה:

ובכל שתין וגו' אפשר דהיינו הקצין שמתעוררים בכל ששים שנה.

וסלקא בדרגוי בעשר ספירות שבאות וא"ו הכלול מיוד דאמרן דהיינו עשר שהם שש מאות ואז נשלמה השכינה בסוד עשרה פעמים ששים מסוד החכמה דהיינו יוד ולכך יתפתחו עשר * לפנינו בזהר כתיב תרעי. מבועי דחכמתא לעילא בספירות ולתתא אל התחתונים:

ויתתקן עלמא זהו אחר הגאולה זמן שהעולם מתתקן ליכנס לסוד עולם שכולו שבת: ואו' וישתכח קב"ה לגבה וגו' כפי פשוטו קשה הדבר מאד דמשמע שאחר ששים שנה ממלחמת ראובן יהיה הגאול' וכדין יתפקד מלכא וגו' דהיינו משיח בן יוסף וצ"ע. הרמ"ק זלה"ה:

גיליון ובנוי דראובן זמינין וגו' עיין בפ' ויחי בפ' ראובן עכ"ל:

והרא"ג כ' בזמנא שית זמנין עשר שתין נפש ו' שית זמנין ו' שית זמנין עשר כדין שלימו דו"ו ה"ג וחסר בספרים ומלת ו' הוא בלא אלף. וה"פ בזמנא כלומר הוא"ו שבשם הוא רומז לאלף הששי ובכמה לאלף הששי יבא בן דוד בזמנא שית זמנין וכו' ודורש השני ווין הא כיצד שית זמנין עשר שתין נפש כלומר כנגד ס' נפש שנכנסו למצרים ונקט מן המקרא דכתיב בגלות מצרים כל הנפש הבא' וכו' שהי' שם רמז גם לגלותינו. והששי' ושש הם לשני ווין דהא כל ו' אפיק ו'. והשתא דריש להו ו' עשר זמנין רמז לוא"ו הראשונה שהיא הנכתב'. והדר דריש הו' הנעלמ' שהי' נקר' זעירא בזוהר ואכתי לא פריש למלתי' עד שיפרש הוא"ו זעירא. ו' שית זמנין עשר עולה ששים והיא הזעיר' והוא"ו הראשונה שהיא גדולה היא כופלת הו' זעירא עשרה פעמים שעולים שש מאות. ונמצא שהיוד של שם נדרשת שני פעמים עם הזעירא ועם הרברב' וכאלו אמר י' פעמים ו' הם ששים י' פעמים ששים הם ו' מאות דהיינו בשנת שש מאות דקאמר בסמוך. כדין שלימו דוא"ו כלומר נשלמו השני ווין:

וא"ו סלקא בעשר השתא מפרש כיצד הוא"ו שניי' עלתה ששים. ואמר שהי' עולה אל העשר שהיא היוד שבשם ובזה מתמלא לששים. ומינה משמע הכפל י' פעמים ששים כדמפרש אח"כ אשתלים וא"ו גו עשר וכו' ואגב שהזכיר סלק' סיים בנחת'. ואח"כ משלים דבריו וא"ו נחת' בה"א אחר שעלת' הוא"ו לקבל מהיוד נחת' לאקמ' לה"א שהי' מטרוניתא: אשתלים וא"ו גו עשר שית זמנין שאחר שהואו השניה היו ס' נשלמה הוא"ו הראשונה פעם שנית בחשבון היוד שנקראת עשר ששה פעמים הרי שש מאות.

כדין הוו שתין מלת כדין ל"ג בס"י. אלא הוו שתין לאקמא מעפרא וכו' והענין נתן טעם למה היה החשבון בדרך זה פעם ראשונה ששים והדר עשר ששים. ותירץ הוו שתין לאקמא ובכל שתין וכו' כלומר כל ס' וס' הוא זמן הקמתה שאז יש לה עלוי. ואם היינו זוכים היינו נגאלים וכן תמצא התעוררות המשיח מזמן לזמן שכל ס' הוא קץ א' אלא שאין זכות בעונות. תרעי דחכמתא לעילא היינו שערי החכמה העליונה יתפתחו בכל העולמות. אמנם למטה בעולם השפל לא יתפתחו אלא מבועין ולישנא דקרא הוא נבקעו כל מעינו' תהום הרי מבועין לתתא. וארובות השמים נפתחו הרי תרעין לעילא והיא היא החכמ' העתידה לשרות על ישראל לעתי'. דכתיב אשפוך את רוחי על כל בשר. וכן למשיח ונחה עליו רוח ה' רוח חכמ' וכו' והכל הוא תיקון ליכנס לעולם שכלו שבת שע"י החכמ' יהיה הלמוד ועסק התור' בפלא * אצ"ל בגלוי: שהמעכבים הלמוד נמחו מן העולם. ברזין דאתוון כדדרשינן לעיל ו' עם היוד והה"א וביומא דשתי * הגי' לפנינו דשני: עלמא היינו משני נח שאז העולם התחיל ליבנות פעם שנית: וביומי דבראשית היינו מעת יצירת העולם והכונה לומר שבג' דברים רמוז הזמן שאני אומר כי לא מלבי: בגוונין נהירין דהיינו שתתקשט ותתייחד בג' אבות ואעפ"י שבכל יום מתייחדת עמהם מ"מ הוא ייחוד בפירוד אבל עתה יהיה כדקא יאות. ה"ג ויוקים לה מעפרא כד"א ויזכור אלהים את בריתו דא כ"י דאיהו ברית כד"א והיה לאות ברי' וכו'. ובנוי דראובן זמינין דיתערון קרבין בכל עלמא בפרש' ויחי רל"ה רל"ו מפיק לה מקרא דכתיב יתר עז וכו'. ואמר בכל עלמא נתן טעם לשבח התם כי בני ראובן גלו בד' פנו' העולם כנגד כל השבטים ולכך יגיחון קרב' בד' סטרין דעלמא וזהו שאמר כאן דיתערון קרבין בכל עלמא. וא"ו שית זמנין עשר כבר פי' לעיל שהם ששים והוא ו' זעירא כדפי' לעיל והדר עשרה זמנין שית רמז לוא"ו רברבא וא"ו ראשונה שמניינה עשר זמנין שית ושית היינו מנין הראשונה שהם שש מאות והוא הוא הפי' שפי' לעיל. ושית שנין דקאמר לאו דוקא שנין אלא מנין שית של שנין שהם ששים של וא"ו זעירא. עכ"ל הרא"ג: