אור החמה על ספר הזהר א:רכח

מתערי לתתא קול חד כליל וגו' אש היינו הבל חם ומים דהיינו לח ורוח דהיינו הבל הפה. ואו' כדין אערבב ואתשש חיליה וגו' מפני שכל כח גבורתו בהיותו יונק מהגבורה ובהיות הגבורה והדין מתגבר שוטר הדיינים שהוא הקליפה מתגברת לפעול מאמר הדיין. וכאשר יש' ממשיכים הרחמים דהיינו סוד מתיקות הגבורה בעמקי הבינה ע"י קול דיעקב המעלה אותה למעלה הגבורה מתחלשת ודיניה מתבטלים. עד שיחשוב שמא יגברו הרחמים כ"כ שיעורר הב"ה סוד הגאולה על בניו:

דאי תימא וגו' פי' אם יעלה על דעתך לומר שאחר שהגבורה במקומה היא יונקת דין מהבינה והשפיע' הדין ההוא במלכות וחתכו הדין עפ"י הדין שבמדות. א"כ אף אם נבטל אותה אח"כ בשרשי' העליונים מה תועלת שהרי הדין שנשפע נשפע ומה שנגזר נגזר:

לאו הכי כלו' לא יעלה על דעתך זה. שאינו כן אלא ממש באותם הרחמים הנמשכים מתתקן הדין אפי' מה שכבר גזרו והעולם נדון ברחמים. ואי גרסינן אתאביד ניחא שפיר שהכוונה שאין הדין מתבטל מכל וכל ונאבד. שסוף סוף הם ימי דין לדון העולם אלא מתמזג עם הרחמים כדמפרש ואזיל. ואו' בכסה כסוי ה' דהיינו דאתכסיא סיהרא ועניינו שהיא מתלבשת בלבוש נכרי שהם י' קליפות דתמן מתלבשין עשר אותיות קדושות כדפי' בספ"ר בשער אבי"ע. ואז שלטא האי חויא בישא שהוא הנחש השולט בהיותו יונק ממנה אחר שהיא שחרורית למטה מכסה פניה מהשמש. מפני שפירש' באדמימות הדין להשפיע לחצונים. ואין לפרש דאתכסי' ואינה באה בימים אלו אל הדין שאינו. שהרי היא יום * אצ"ל היא שולטת יום ב': ב' של ראש השנה והיא ב"ד התחתון ואי אפשר לפעול הדין זולתה. אמנם עיקר שהיא מתכסת מאור השמש שאין בעלה מאיר בה מפני שהיא אסורה לו ואין לה ייחוד עמו סוכות י'. * נ' דצ"ל עד סוכות: ואו' וכד מתערי רחמי שמאיר אור עליון בה ואז היא מתטהרת ומתלבנת משחרירותה והופכת פניה לו ולא שיהיה יחוד שאין יחוד עד יום ראשון של סוכות. אלא היא מתלבנת ופורשת עצמה מלהשפיע בקליפות ומאירה וז"ש סלקא סיהרא למעלה ואתעברת מתמן מיניקת הדין ומהשפעתו * ומהשפעתה. בחיצונים לבד. ובזה איהו איערבב בשני דברים הא' שאינו שולט למטה השני שאינו יונק מהקדושה. אמנם אינו מלמד חובה ולא זכות וז"ש ולא יכיל לשלטא' ואתעבר וגו' והיינו דמסיק כמאן דלא ידע כלום לא זכות ולא חובה כמו שאין אנו מבקשים מלמעלה רק להחליש כח הדין שיהיה מתוק. אמנם ביום הכפורים אנו מבקשים ממש סליחה וכפרה א"כ צריכים אנו ממש למעבד ליה נייחא דרוחא כדי להשיג מבוקשינו ולזה כדין אתהפך סניגורייא ואו' וסיהרא סלקא בינייהו בין הרחמים העולים ממטה למעלה ובין הרחמים היורדים ממעלה למטה שהיא סולם שבה עולים ויורדים אור ישר ואור חוזר.

ואשתכח להו זמין כל אינון י' יומין דרשו ה' בהמצאו ועם היות שכל עשרה ימים מקבל תשובתם עכ"ז לענין כפרה סליק לון ליומא דכפור:

דלא ישלוט עלייהו מאן דלא אצטריך היינו השטן. ולא ישלוט עלייהו דינא היינו דין קדוש. ושתי חלוקות אלו בשתי בחינות לכל א' דהיינו בעובדא שהם התקיעות ובמילין שהם הברכות והתפלות כנודע מהרמ"ק זלה"ה:

גיליון דהא כדין שלטא האי חויא וגו' קמ"ו א' עכ"ל:

מדרש הנעלם

דכתיב ממקום קדוש יהלכו. זה יובן במה שפי' פסוק זה פ' וישב דף קפ"ח ריש ע"א כי מדבר בסוד הגלגול כי ז"א ובכן ראיתי רשעים שהם קבורים ר"ל מתים ואח"כ ובאו ר"ל חזרו לבא בגלגול. ומתהלכים מג"ע העליון הנק' ירושלם הבנויה הנק' מקום קדוש כי להיותם רשעים נדחים משם ושבים בגלגול. עד שישלימו. הרח"ו נר"ו:

והרא"ג כ' דאי תימא דדינא אתאביד * אתעביד: נראה שהגירס' היא דאתעבר או דאתאביד. דאתכסיא סיהרא בעננים חשוכים שהם העונות שהו' המקטרג עצמו וכמ"ש ותמוגג' ביד עונינו כנז' בפ' אמור דף צ"ט וק'. ואתעבר' מתמן היינו השכינה שעוברת מתוך הכיסוי ונשאר הכיסוי למטה והיא עולה למעלה. ובזה איהו אתערב' ואסתתמו טענותיו והכיסוי אתעבר מתמן אל תוך נוקבא דתהומ' רבא וזה דלא יתקרב תמן דוקא. ואשתכח להו זמין כל אינון יומין ה"ג ופי' שהוא נמצא באותם הימים לקבל בעלי תשובה כמשז"ל דרשו ה' בהמצאו וכו'. עכ"ל הרא"ג: