אור החמה על ספר הזהר א:רכז

אלא מאן דקטיל ליה אפיק נשמתי' וגו' שאין מלאך המות משתתף במית' ההיא מפני שלא נתן לו רשות עדיין לשלוט בו. וא"ת והיאך אפשר שימות בלא מלאך המות והרי שלט בו המות שמת: וי"ל שהמות ענין א' ומלאך המות ענין אחר והם ב' קליפות הקליפה הא' הוא מלאך המות שע"י שולט הקליפה השנית שהיא המות. והן אמת שהמות שלט באדם זה. אמנם לא ע"י קליפ' הראשונה ונ"ל דהיינו טעמא שנהגו שאין רוחצים ההרוגים שלא נטמאו בחרב אחרים.

ובג"כ קרבין האי עגלה בסוד שעיר עזאזל נחל איתן כענין ארץ גזירה. ואו' שור פרה וגו' שור ופני שור מהשמאל דהיינו בסוד הגבורה פרה מלכות א"כ עגל הוא סוד החיצונים שני עגלים שעשה ירבעם כדפי' בעובדא דינוק' וגו' ועגלה בסוד הנקבה שלו. נמצא דהיינו בסוד שעיר עזאזל ושעירים ירקדו שם. ידינו לא שפכה וגו' היינו בסוד ונשא השעיר עליו וגו' אמנם אין הכוונה רק לסלק תביעתו מעל הרבים והיחיד בעונו ימות ולכך אינו וידוי גמור:

כגוונא דא בר"ה אנו עושים דרך שלא ימצא דילטוריא על יש'. מהרמ"ק זלה"ה.

גיליון ויש' בעיין לאתערא בשופר בינה.

קול ת"ת.

דכליל באשאגבורה.

ומיא חסד.

ורוחא ת"ת.

עד אתר דכרסייא מלכות.

קול דיעקב ת"ת.

אתתקנן לעילא בינה. וקב"ה אתער בינה עכ"ל:

והרא"ג כ' בגין לתקנא עמי': היינו שמתקן הב"ה עמו לבלי יהי' עליהם קטרוג כמ"ש כפר לעמך ישראל. מה דאתנטיל ההיא נשמתא דבר נש מיניה ולא ישתכח מקטרגא על עלמא ורזא וכו'. ה"ג שור פר' עגל עגל'. שור פר' הם בקדוש' שור גבורה ופני שור מהשמאל פר' מלכות. עגל עגל' שם שני עגלים זכר ונקבה וכנגד' עשה ירבעם שני עגלים א' זכר וא' נקבה והנקבה הי' בדן כרז"ל [שבת נ"ו]: וכלהו ברז' עילאה אשתכחו שהזכר ונקבה שהם אמם של עגל עגל' הם רומזים בסוד עליון כנז'. ולכן היו מקריבים בקרבנות שור ופרה שור בפני' ופרה אדומה בהר המשח' בחוץ למתק דיני זכר ונקבה שבקדושה. וכמו כן עגל עגל' למתק דיני זכר ונקבה שבקליפה. וכן תמצא שלכפרת העגל נצטוו' למתק העגל הטמא הרוחני ולהשקיטו מקטרוגו והיה קרב בפנים. וכמו כן עגל' ערופ' למתק קטרוג המקטרג על החלל אשר נמצא נופל באדמה והיה נערף בחוץ בנחל איתן. הצד השו' שבה' שהי' להשקיט הקטרוג מעליהם וזהו כלהו ברזא עילאה אשתכחו למתק הדין:

ת"ח כגוונא דא ביומא דר"ה דדינא אשתכח ה"ג והכוונה כגוונא דא דעבדינן דלא ישתכח מקטרג' ע"י העגלה ערופה כמו כן אנו עושים ע"י השופר בר"ה: ולאתער' קול דכליל ה"ג ופי' לעורר הג' אבות בקול ההוא. ולהחזירם בשורשם אל השופר העליון בינה ולחזור ולהוציא' משם כלולים יחד כל א' כלול באשא ורוחא ומיא. שכן במוחש הקול היוצא מגו שופר הוא חם ויש בו לחות והוא רוח הנושב וכל זה להחזיר הדברים אל שורשם שבז' יתמתקו הדינין שבג' אבות. כי אין מיתוק לדין אלא להחזירו אל שורשו בינה שכולה רחמים וכדמפרש ואזיל בסמוך והוא קול דכליל באשא ומיא ורוח אתתקן וכו': עד אתר דכורסיא עקר הדרוש הזה הוא בפ' אמור ושם עיקרו ע"ש. עכ"ל הרא"ג: