אור החמה על ספר הזהר א:רכו

לא אתעביד פלגו ניסא ופלגו דינא כי הכל הוא ע"צ הגובר או דין או רחמים ואיך יבא ההנהג' לחצאין. עד דאשתלימו בחובייהו כלומר עד שכל א' מהם תתמלא סאתו כדי שכשיבא הדין יבא בכלם ולא בפלגו. הה"ד וכו' והענין שהרי יושבי הארץ היו ז' עממין ולמה הזכיר האמורי לבדו אלא ודאי ה"ק ודור רביעי ישובו הנה שהם ישראל בדור רביעי ולא קוד'. אעפ"י ששלמו עונות הששה עממין וברשעת הגוים מורישם מפניך. מ"מ עון האמורי לא נשתלם ואין הקב"ה עושה דין עד שתתמלא סאת כלם: ה"ג מאן אמר ליה דא מלאך ה' ואי תימא ויאמר ה' אל השטן ת"ח הכי נמי למשה בסנה וירא וכו'. וה"פ מאן אמר ליה דא כלומר מי היה לו כח לומר לשטן כך יגער ה' וכו' אלא השכינה שהיא נק' מלאך ה' ואעפ"י שכתוב ה' לבד הוא מלאך ה' הנז': ואי תימא כלומר כיצד אתה אומר כך שהוא המלאך שהרי כתיב ויאמר ה' משמע שהוא הת"ת. ת"ח וכו' שכן מצינו דומה לזה למשה דכתיב בתחלה וירא מלאך ה' שהיא השכינה ומסיים וירא ה' אלא ודאי הוא המלאך הנזכר שכך הוא המנהג לזמנין מלאך ולזמנין ה' וכן ג"כ כאן וההכרח מדלא קאמר הנני גוער בך: וכבר פי' בפר' ויקהל דף רט"ו הטעם דכד אתנהירת משמשא כדין אתקריאת יהו"ד וכו'. והכא נמי כשראתה השטן עומד על ימינו של יהושע לשטנו קבלה הארה מהשמש כדי לומר יגער ה' בך השטן. א"ל ר' אלעזר האי למאי אצטריך ענין העריפ' הזה למאי אצטריך שאלמלא היה קרבן לכפר היה ראוי ליקרב ע"ג המזבח בזביחה וזריק' כשאר חטאות ואשמות. אבל עריפה ובקופיץ לא נראה שהיא לכפרה א"כ למאי איצטריך. דאתמשך בתר דא היינו הקליפה ואומרו דא ע"ש שהיא מזומנת תדיר לאסטאה ע"ד שפי' בזוהר פ' פקודי על מלת אלה שהם הקליפות שנק' כן ע"ש שהם מזומנים תדיר. מעונשיה עונש המות ואו' מעונשיה בכינוי כי הוא הגורם הכל עולה ומשטין יורד ונוטל נשמ'. עכ"ל הרא"ג: