אור החמה על ספר הזהר א:רכד

מאי את דא דרגא קדמאה וגו' הענין כי ה' אלדי"ך נתבאר בזוהר ובפרט בפרשת ואתחנן בא' משני מקומות או בחכמה ובינה או בת"ת ומלכות. לזה נשמר שאין לפרשם הנה בא' מהם. מפני שאם כוונ' הכתוב כך הי' לו לומר לה' אלדי"ך תירא והי' ממש לה' אמנם השתא דקאמר א"ת משמע דלאו לה' ממש קאמר אלא את שהיא המ' דרגא קדמאה ממטה למעלה. וא"ת א"כ היה ראוי שיאמר א"ת תירא ה' אלדי"ך למה לי'. לזה אמר אתר דחלא דקב"ה כי מדה זו היא מדת היראה והענין כי לא יירא האדם מן הדקות הגדול וכיוצא. אמנם ירא מן הפחד והגבורה החזקה מפני שיש לאדם לירא מן הדין וכיון שפעולת כל השמות העליונים הדין הוא במדה זו. לזה אמר כי יראת ה' אלדי"ך הוא סוד הספיר' הנעלמות. פתח כניס' להם ודרגא קדמאה קודמת אפי' לבחינת אלדי"ך אף אם נבארה במלכות הוא את. והוא מקום היראה מפני שבה הדין ובה תלויים כל הכחות מכין ועונשין ופועלים בגבור' וז"ש דרגא קדמאה דחלא דקב"ה. כי מלת קב"ה יכלול כללות גדול קדו"ש ת"ת ברוך יסוד הוא מלכות ויש דרכים אחרים. ולהיות יראה זו כוללת יראת האדם מבעל הדין המשתמש במדה זו ולא במדה עצמה לבד דקדק או' דתמן בעי בר נש לדחל' מקמי מארי' דהיינו להורות נעלם במדה זו ויצדק עתה אומרו את ה' אלהי"ך שהוא מארי' ודאי פועל דיניו וגבורתי' במדה זו. עוד דקדק על ענין זה אומ' בגין דאיהו בי דינא בית לדין והדיינים נכנסים בתוכו ופועלים הדין ודנים והיינו ה' אלדי"ך מתוועדים בבחינת את. ודנים שם ובחינת את בית ועד לדינם: ואו' ואותו תעבוד וגו' הענין כי נרמז בפי' ב' חבורים הא' מאת לאות באומרו ואותו כי הוא"ו מוסיפ' ומחברת אותו לאת הנז' ולזה אמר דא דרג' עילאה דקיימא על האי דרג' תתאה להיותם סמוכות בתוכפת העליונה על התחתונה ראוי שיבא ממש במלה משותפת לשניהם בתוספת מועט. גם נרמז בכתוב חבור ב' מאות לאת בבא מלת אותו בוא"ו בסופו כמור' עלאת הנז' כי היסוד נק' אות לבד ובאומ' אותו מורה על דביקותו במלכות. וז"ש את ואותו דא בדא דבקין פי' כי כחשק התחתון לעליון כן חשק העליון לתחתון גם שיהי' דביקות שלא ימשיך אחריו פירוד. וז"ש ולא מתפרשן ולהורות על תוספת שני ווין כדפי' המורות על שני דבוקים אמר מאי ואותו דא אתר ברית קדיש' אות לעלמין כי הברית נק' אות וכאן נק' ואותו בתוספת שני ווין. ונודע כי העבודה לפניו הוא להתמיד הייחוד והדבוק הנעשה בעסק התורה והמצוה. א"כ אי אפשר שתהיה העבודה במדה ראשונ' כי מדה א' לבדה לא יצדק בה ייחוד א"כ לא יצדק בה עבודה. אמנם יצדק בה יראה שלא ישרף בדיניה אמנם בעלות אל מדה שנית יצדק בה ייחוד בין הקודמת וזאת השנית ויצדק בהם עבודה להתמיד ייחוד שתי המדות. וז"ש דהא פולחנ' לא שריא באת וגו' ודקדק כן מן הכתוב באומרו ואותו תעבוד ולא אמר את תירא ותעבוד הורה שלא תהיה עבודה אלא לאותו דוק'. כדי שלא יהי' נרגן מפריד אלוף וז"ש ובגין דא ואותו תעבוד: ואו' באתר דאיהו דביקות' וגו' הענין כי בני אדם בנשמתם אחוזים בכפירות והם גבורים חסידים בחסד וגבורה מארי תורה בת"ת חוזים נביאים בנצח והוד צדיקים ביסוד מלכים במלכות. הנה אין אדם יודע באיזה מדה יתדבק שמשם אצילות נשמתו. לכך יאחוז בת"ת שבו דביקות כל הספירות והוא גוף האילן שממנו מסתעפין כל הספירות והוא הנקודה אמצעית. וז"ש באתר דאיהו דביקות' של כל הכפירות דאיהו גופא שהוא הת"ת דשארי באמצעית' וגו'. ואו' אתר שביעאה וגו' הענין כי האדם במעשיו צריך לייחד המלכות עם הששה כדי שיהיו יחד שבעה וז"ש ובשמו תשבע כלו' עם המ' תכלול שבעה יחד. ואו' וסימניך ר"ל או' ועבדו את ה' אלדיה"ם ואת דוד מלכם אשר אקים להם והכוונה כי העבוד' לה' אלדיה"ם חכמה ובינה. ואת דוד מלכם שהיא המלכות אקים להם מעפר להיות' מתייחדת עם ו' קצוות שהיא שביעית כלולה משבע: ואו' נטיר ליה תדיר בכל עת הצורך. ולא אעדי אפילו שלא בעת הצורך. ומה דאמר רגלי ולא חסידו סתם להורות על אשתו וכ"ש על עצמו:

שדר שכינתי' אשה לאשה וזכר לזכר והטעם שנקראת האשה רגלי מפני שהיא שוכבת מרגלותיו:

ד"א רגלי חסידו וגו' וירצה פי' רגלי כמשמעו הילוכו וזה שהב"ה הולך עמו וז"ש דאזיל עמיה קב"ה. ואו' בההוא לילי' דרדף וגו' ליליא מלכות דאתקשר בחשוכ' בגבור'. וא"ת לימא ממש בחשך בגבור' מנא לך דהיינו לילי' שכינת' וגו' לזה אמר ואברהם רדיף ולילי' וגו'. ואו' דפליג רחמי מן דינא ליל דין לילה רחמי מחצות ואילך. והב"ה חלק ליליא לשתים והפריד הרחמים מן הדין וזה כדי שלא יהי' להם שריד ופליט בכח הרחמים. ועוד כדי שימותו במכות אכזריות וז"ש בגין למעבד נוקמין לאברהם מיני נקמות:

ואו' דאיהו ואליעזר וגו' דהיינו חסידו אברהם. איש אליעזר:

רש"א וגו' קשי' ליה בפסוק אומ' רגלי חסידיו ישמור משמע שמיר' לבד ואח"כ אמר ורשעים בחשך ידמו שהוא נצחון לא שמירה לבד. לזה פירש כי אברהם לא הי' הנצחון מצד מדתו לכך צריך שמירה מן הרשעים שלא יזיקוהו. וז"ש רגלי חסידו דא אברהם. וכד נפק לנגד האויבים אשתתף בהדיה יצחק ובסוד הגבור' נפלו קמיה וז"ש בחשך דהיינו גבור'. ואו' כי לא בכח וגו' ר"ל כי לא בכח דהיינו שם מילוי המילוי שהוא כ"ח אותיות שבבינ' שהיא על החסד יגבר איש לפעול כח הגבורה שבה ביטול הרשעים ולכך רשעים בחשך ידמו:

דבר נש רחים לי' לקב"ה. ולעולם דבק עמו בסוד אהבת חשק העבודה לא יטריד מחשבתו ממנו אפי' בהיותו עוסק בהבלי העולם להחיות עצמו. וכיון שאפי' באותם המעשים הוא דבק ולא יטריד מחשבת האהבה. א"כ גם הב"ה אינו מתפרד ממנו לעולם נמצא דקב"ה רחים ליה בכל מה דאיהו עביד שאין עסקו בעניינים ההם מטריד האהבה. ואגב אורחי' הב"ה נטיר אורחוי בדברים ההם ג"כ. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ורשעים בחשך ידמו וגו'. כבר ידעת יצחק נק' חשך דינ' קשיא כי זהו סוד ותכהין עיניו וגו' משום דמיני' נפיק קליפת חשך ומיניה אתזן. ואו' כי לא בכח קרא את הימין כח כנודע מפסוק ימינך ה' נאדרי בכח עכ"ל.

גיליון ולא מתפרשאן לעלמין. תימה דהא אמרי' בכמה דוכתי דמתפרשן כדכתיב ונרגן מפריד אלוף ולעיל בסמוך אמ' דהא אתתא יכילת לאתפרשא. ואולי ה"ק כל זמנא דלא אתעדי תתאי בחוביהון צדיק וצדק כחדא. מספר לבנת הספיר. ואפשר לומר פי' דלא מתפרשן אין ראוי להפרישם. א"נ הכא במלכות דאצילות דעלה אתמר אני ה' הוא שמי עיין ברעי' מהימנ' פ' כי תצא ור"מ בפ' פנחס רכ"ה א' אתוון דיהו"ד דאצילות לית בהון פירודא וגו' ושם רנ"ח ב'.

חסידו כתיב וגו' קפ"ט א'. ובשמו תשבע אתר שביעאה וגו' נר' שהוא החלק שבמ' הנק' ציון מקום חבור היסוד ושם אחיזת דהע"ה מקום ביסוד היסוד בו ועכ"א אליך כסיתי ובבלק ר"ד ב' אתא דוד לאתין חופאה וגו' וז"ש ואת דוד מלכם כמו את בריתי אקים והשתא מאי דכתיב לעיל בסמוך מאי את דא דרג' קדמאה וגו' היינו מדרג' ראשונה לנו שבמ' שמשם יראה רגליה יורדות מות והיינו בגין דאיהי בי דינא דקאמר אבל אתר שביעאה וגו' הוא מקום שבמלכות המכוון נגד היסוד שהוא שביעי והיינו דלא קאמר דרגא שביעאה אלא שביעאה דדרגין:

אע"ג דחילא אשתכח תדיר בימינא וגו' נ"ל סמך לזה ימינך ה' נאדרי בכח וגו':

והרא"ג כ' דתמן בעי בר נש לדחל' קמי מארי' בגין דאיהו בדינ' ה"ג פי' את היינו המלכות שהוא מקום הירא'. דא דרגא עילאה דקיימא יסודה דאיהו גופא ת"ת. אתר שביעאה דדרגין היינו הבינ' הרוכבת עליהם ומלת בשמו הי' המלכות. הכוונה שתשפיע למלכות הנקרא שם סוד השביעיות שבבינ' ז' פ"ז מ"ט שערים שבה והכי איתא בפ' בראשית דף מ"ז. וסימניך את דוד מלכם לעיל קאי דפירש דמדקאמר את ה' אלהיך תירא ולא קאמר לה' ש"מ שהי' המלכות ועתה הכריח כן מדכתיב את גבי דוד ש"מ את מלכות הוא מדתו של דוד:

ועתה השב את אשת האיש ר' יהודה פתח ואמר רגלי חסידו וגו' ד"א רגלי חסידיו וגו' לפי' ראשון פי' רגלי שהי' אשתו ולהאי פירוש' הו' רגליו של אברהם. דא ליליא מלכות דאתקשר בחשוכא היינו הגבורה. ויכום מ"ל שכן כתיב הוא ועבדיו. וקב"הקטיל לון הה"ד ורשעים בחשך ידמו כלומר וגומר ומסיפיה דקרא מוכח כי לא בכח יגבר איש כלומר לא בכחו גבר איש שהו' אברהם. אלא בכח השכינ' וחיילי' ואי לאו דאשתתף וכו' הה"ד ורשעים בחשך ידמו היינו הגבורה שהי' חשך לרשעים נשתתף עם חסידו אברהם. ד"א רגלי חסידיו ישמור בשעתא וכו' על אברהם מפרש לי' כדמסיק ואומר בשעתא וכו' שהיא הצעה בדרך כלל בשעתא דבר נש רחים וכו' ונטיר אורחוי וחזר אל דרושו באברהם ואמר ת"ח וכו'. עכ"ל הרא"ג: