אור החמה על ספר הזהר א:רכג

בגין דאברהם סטר' דימינא איהו כלו' הוא החסד הכולל צד הימין חכמה מצד החסד הדבק' למעל' ונצח מצד חסד הדבק' למטה כי חסד קושרת ואוחזת חכמה ונצח כנודע. אמר אחותי היא. כי זה ירצה אל דבקות' ואחיזתה בימין כדמסיק והיינו חכמת אברהם כי קרא אות' שם שהיא חשקה ותאות' לידבק תדיר בימין. וראי' לזה היות' נקראת אחות מצד הימין כי הדוד קור' אות' אחותי רעיתי יונתי תמתי ד' שמות מצד ד' ספירות מצד החסד אחותי ומצד הגבורה רעיתי וגו':

ועל דא אברהם קארי לה תדיר שזהו ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי כלו' תמיד בפיו הי' שם השכינה שעם שרה אשתו אחותי. וזה הי' רומז בהיותו קורא בתמידות ממש לשרה אחותי היא. ואו' אחותי כלו' דבקה עמי שאני הימין. ודבר זה בסגול' הי' גורם לו בגין דיתדבק בהדה. כי ודאי מדרך השכינה לרדוף אחר הדבקות בימין וכיון שהוא גורם ייחוד' אף היא תשיב דבקות' עמו כמשפטה עם הצדיקים המייחדים. ואמנם או' אחותי תדיר שהם ב' דברים הא' התמידות הב' אחותי אחות שלי ולא אחות סתם ולא אשה כדמסיק לקמי' הוא להורות על דבקות שלא יתבטל לעולם. משא"כ באשה ואין כן באחות סתם שלא תתמיד היא הייחוד כאו' אחותי היא בדבקות' עמו היא אחות בצד הימין. ולהיות שם זה בפיו תמיד כי הדבר המורגל יותר בפי האדם קריאת אשתו לצורכי העולם ואף באות' הבחינ' יתמיד דבקות' עמו בייחוד הנז' וזה סבה דלא יתעדון דא מן דא:

לסוף מה כתיב כלומר לאחר גמר מעשה הנס שנצל ע"י דבקות':

אלא כול' בגין שכינתא קאמר בין מה שאמר בקדמיתא אחותי היא בין מה שאמר אחותי בת אבי שהם ב' גדרים כל א' בפני עצמו יורה על שלא יורה זולתו כמו שיתבאר.

בגין שכינתא קאמר. והעד על זה ג' דברים הא' אחותי היא בקדמיתא ולא כן לבסוף אלא אחותי בת אבי. הב' דכתיב אמור לחכמ' שהיא המלכות ונקראת חכמ' מצד החכמה אחותי את מור' היות ענין אחותי נוסף על שמה הנקראת חכמ' מחכמ' עילאה: הג' וגם לאתוספא על מה דאמר בקדמיתא שכשבא אברהם לומר על ענין אחותי אמר וגם אמנה. ומלת וגם להוסיף מור' שאין אחותי בת אבי ממש אחותי היא אלא זה ענין בפני עצמו וזה ענין בפני עצמו. ולזה באה מלת וגם להוסיף ועתה התחיל לפרש אחותי בת אבי ואגב אורחי' יבאר אחותי היא וז"ש אחותי בת אבי היא ברתי' דחכמ' עילאה היא. ירצה באות' בחינ' אשר למלכות בחכמ' ושם נקראת היא ג"כ חכמ' היא אחות אל החסד. להיות מציאות החסד בחכמ' כי משם עיקר' ואצילות' ושם מציאות המלכות הם שני אחים אח ואחות וז"ש ובג"כ אתקרי אחות ואתקרי חכמה וכן דקדק הכתוב שאמר אמור לחכמ' אחותי את גם בהתפשט' למטה אל זולת בחי' חכמה אמור לחכמ' אחותי כדי שתהי' לעול' בכל הבחינות אחות. אך לא בת אמי כלומר בבא בחינתה בבינה שהיא אם לכל האצילות אינה שם אחותי.

מאתר דשירותא דכולא סתימ' עלאה הוא הכתר ראש לכל האצילות ולפי שיש ראשית לגילוי בחכמ' וראשית לשאל' בבינה וראשית לשאל' בחסד. לזה אמר שירותא דכולא ראשית לכל ראשית עלאה סתימאה. והכוונה אך לא בת אמי אינה נקראת אחות בהיות בת אמי מאתר שכינתא שהוא הכתר וגו' ירצה על שני דרכים או על מציאות אם בינה שבכתר וזה דוחק. או שנאמר ממש על הבינה במקומ'. ואמר שאינה אחות אל החסד בבחינת היותה בת אמי שהיא הבינ' מאתר שרות' וגו' מפני שאין האחוה הזאת מהשורש העליון באמיתות. כדי שיתמיד מציאותו בכל הספירות בחכמ' ובבינה. אלא הוא מקרה בחכמה בהועד שם החסד והמלכות ולכך בהפרד ויעודם משם. דהיינו בהאצל המלכות אל מקומה בדרך הבינה אין שם אחוה. אם כן אחוה זו בלתי מתמדת ולזה ותהי לי לאשה שהוא סוד וימינו תחבקני שהיא רודפת אחר האחוה ואין לה מציאות אליה אלא בדרך האישות בסוד החבוק כנודע. ולזה פעמים ימצא פעמים לא ימצא ואם היה האחוה תמידית שורשית מהכתר היה נמצא אפי' שלא דרך אישות ובלתי מתפרד. ולזה נתפחד אברהם והי' קורא אותה אחותי שהיא להתמיד האחוה ולעולם כדפי' והיינו דאיכא בין אומרו אחותי היא בקדמיתא. לבין אומ' וגם אמנה אחותי בת אבי שמורה על האחוה נפרדת לעתים ואינה אלא בבחינות החכמה ולא בשאר כל הבחינות. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אך לא בת אמי מאתר דשירותא וגו' זה יובן מפ' אמור דף ק' ע"ב על פסוק זה עצמו וכי אין ייחודם אלא בהיות' נק' בת אבי. וז"א כאן וע"ד ותהי לי לאשה באחוה וגו' כלו' כי אין ייחוד אלא עד תתקשר ותתחבק בסוד הימין הנמשך מן החכמ' ואז ותהי לי וגו' אך לא בהיות' בת אמי וע"ש עכ"ל.

גיליון נ"ל דה"פ אך לא בת אמי אלא מאתר דשירותא דכולא סתימ' עילאה שהיא חכמה עילאה שע"י כך תקרא אחותי. כי ידעת כי צורת האילן הוא החסד תחת החכמה ואם היתה השכינה נוטה לשמאל תחת הבינה לא תקרא אחות ולא תהי' לאשה באחוה בחביבותא אבל בהיותה בת אבי ותהי לי וגו'. וה' יאיר עינינו להבין תורתו וירחיקנו משגיאות אמן. עוד לפי שהתעוררות ביחוד מחכמ' כנז' בפ' אמור ק"א ב' אביו חייב להשיאו אשה גם חסד הוא ענף החכמ' על ידו הייחוד נגמר כנז' לעיל צ"ד א':

והרא"ג כ' מאתר דשרותא דכלא וכו' והיינו בת אבי דהיינו חכמה שהוא תחלת הגילוי ואע"ג שמשם ראשית גילוי האצילות אינו מושג אלא הוא סתום: ה"ג בגין דלא אתעדי מגו מהימנותא וכו'. עכ"ל הרא"ג: