אור החמה על ספר הזהר א:רכב

השתא אמאי אעיל גרמי' בצער' וגו' פי' כי אומרו אחותי היא כבר נסה פעם אחרת ונלקח'. אבל באו' אשתי לא נסה א"כ למה עזב דרך הספק ולקח דרך הודאי.

אלא אברהם לא סמיך על גרמי' ולזה לא רצה להכניס עצמו בספק לומר אשתי שמא יהרגוהו ולא ינצל. אמנם בזכות אשתו סמך משום דחמא שכינתא וגו'.

כד עבדי שליחות' וגו' שזה שם המלכות המשלחת. ועוד שהם נקראים על שם שורשם שהם משורש הדין. ושתי הטעמים צריכי האחד שאינם נוטלים שם אחר מכל שאר שמות הקדש אלא * אצ"ל ועוד אלא כו': שם זה שהוא שם הדין משותף לכל הכחות כדפי'. ואו' בקדמיתא ובסופ' ועם היות שירא' בעיניך שאמר אחותי ראוי שנדרוש שבאמת אמר כן.

בקדמיתא כשאמר אחותי היא סתם. בסופ' כשאמר וגם אמנה אחותי בת אבי וגו'.

אברהם אמר כלו' אין פעם זאת כפעם הב' כי הפעם הב' שהוא באו' וגם אמנה אחותי היינו ממשות ומהות קורבת השכינה למדתו כדמסיק. אמנם בפעם א' אברהם אמר הענין הוא אמיר' ממש שהיה או' אברהם לתועלתו להיותה קרוב' אליו תדיר כדמסיק. וז"ש ויאמר אברהם אל שרה אחותי היא דא בקדמיתא ואו' אל שרה ירצה אל השכינה שעם שרה. וז"ש דאמר בגין שכינתא דהות עם שרה ולא שיהיו דברים אלו כעין תפלה סתם אל הייחוד עמו כמו שיאמר אחד ממנו עתה על השכינה. אלא הם דברים המועילים מחמת סבה כי הקרוב אל הדבר קלה שבסבות יספיקהו וז"ש ואברהם בחכמ' עבד להיות לו קורב' אלי' מסבה אחרת. הרמ"ק זלה"ה.

גיליון כמה דכתיב אמור לחכמ' אחותי את. ק"מ א' עכ"ל:

והרא"ג כ' לאתדבקא בדרומ' מדתו מדת החסד. הא פקע בלא דלת גרסי'.

ובג"כ אמר אחותי היא ה"ג. דאחותי את הוא בלך לך. בקדמיתא ובסופ'. בקדמית' הוא אומר אחותי היא ובסופ' אמר וגם אמנה וכו' והשתא מפרש ואזיל אחותי דא בקדמיתא דאמר וכו' לבסוף מה כתיב וגם אמנה. עכ"ל הרא"ג: