אור החמה על ספר הזהר א:רכ

ת"ח יאות הוה לי' ללוט וגו' כלומר בתמי' ראוי הי' לוט לכך ומה גם בעון בואו על בנותיו. אלא ודאי שסודם גורם לכך ונפקו מגו יינ' שהם כחות ידועים משמרי היין העליון.

דזמין מלכא משיחא ואותה הנשמה הקדוש' אינ' יוצאת ממקומה אלא ע"י נקבה שהיא נשמ' שנזרק' בעון אדם הא' בעמקי קליפות אלו כדפי' בארוכ' בפ' ויצא. ואומ' בגין דלא נפק מינ' חולק' לקב"ה כהאי אחר' שקדמה רות לנעמה דוד ושלמה ומלך המשיח עיקרו דוד כדפי'.

וכל שאר מלכין ואח"כ שכבה בגלות ואח"כ ובקמה במלכא משיחא:

תו ובקימ' דכתיב ברות. והשתא ניחא בשכבה קודם ואחר כך ובקומ'. אמנם קשה שהיה ראוי שיהיה נקוד בשכבה ג"כ לזה אמר שהוא רומז לאתחבר עמה בועז שהוא היסוד ו' זעירא. ועוד אתקם מינ' כל הני מלכין ועוד שמעלת' אינו בשכב' אלא ובקומ' בטהר' דכתיב ותשכב מרגלותיו עד הבקר ואח"כ כתיב ותקם בטרם וגו' ובג"כ ובקומה נקוד וא"ו. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ובקמה חסר ויו. יובן במה שפירשתי פ' שלח לך דף קע"ג ב' כי חפצי בה היא אתתיה דנתן בן דוד והיא אימ' דמלכא משיחא: ונמצא כי המשיח לא יצא משלמה ונעמ' אשתו הבא' מעמון בן הצעיר' אלא מן רות הבא' מן מואב בן הבכיר'. ולהלן אמר אח"כ וכל שאר מלכין ומלכא משיחא ומחפצי בה לא מצינו שיצאו ממנה שאר מלכין אלא מנעמ' וצ"ע עכ"ל.

גיליון בדף קי"א ע"א דכתיב ותקם בטרם יכיר וגו' וזו היא תוספת הואו שבתיבת בטרם בטרום כתיב עכ"ל:

והרא"ג כ' דיתעביד כלא כדקא יאות. רמז לנו רמז גדול וגלה טפח וכסה טפחיים מפני הכבוד. והענין נתן טעם להשתלשלות דוד וזרעו ומלך המשיח ואמר כי הוכרח לבא באופן זה. כי מעת עון אדם הא' נתערבו עץ הדעת טוב ורע וכל הדברים באים בערבוביא ואי אפשר לו לאדם ליבדל ממנו מכל וכל כי הקליפה תקטרג עליו. אמנם כשרואה הקליפה שיש לה בה חלק ונחלה יאמר משלנו הם ולא יקטרג. ולכן הוכרח להשתלשל זרע דוד מעמון ומואב כדי שיהי' להם קיום. וזהו שפתח בוהוא מסיבות וגו' לרמוז לנו זה וז"ש קב"ה מסבב סיבובין ומגלגל גלגולין וכו' דיתעביד כלא כדקא יאות כדי שיהי' להם לבית דוד קיום והעמד' ואח"כ יתקשר כלא באתריה טוב לבד ורע לבד. דאין טהור אלא דנפיק מגו טמא וזהו שמפרש והולך יאות הוה לי' וכו' מניה ומאנתתי' גרסי' בס"י ואמאי יצאו מבנותיו. אלא ודאי הוכרח לצאת דרך איסור וזהו בגין לאתקשר' באתרייהו כלומר להתקשר הקדוש' באתרייהו דקליפ' טוב ברע דכך אתחזי להו ולקמן בסמוך גלה סודו ואמר דזמין מלכא משיחא לנפק מיני' וכו': ואתעבידו מגו יינא וכו' ירצ' שנזדמן שם הקליפה דהיינו היין המשכר כדי שיהי' לה חלק בקדוש' כנז'.

ובג"כ אשתלים הכא וא"ו הענין שבכל מקום שיש קדושה נתוסף בהם אחד מאותיות השם להורות על הקדושה אשר שם אמנם אם היה ראוי להיות בו אות א' מלא וחסר רומז שאין שם קדוש' כלל ולכן כאן נטל משם אות וא"ו הרומז לקדוש'. בגין דלא נפק מיני' חולק' לקב"ה וכו' וא"ת והרי מלכא משיחא מתרווייהו נפק שהרי רחבעם נשא נעמה העמונית וי"ל כי להיות שקדמה רות לנעמה ד' דורות אם היו ישראל ראויי' הי' המשיח א' מבני אלו ד' דורות. אלא שגרם החט' ונצטרכ' גם נעמה אמנם עקר הכל הי' מרות שיצא' מהבכיר' ואפשר שזהו שדקדק ואמר בגין דלא נפק מיני' חולק' כהאי אחרא ואפשר נמי ג"כ כנז' ברעי' מהימנא כי המשיח הוא דוד בעצמו ודוד יצא מרות לבדה כנודע:

ר"ש אמר לא ידע דזמין קב"ה וכו' והוכרח לפרש כן לפי שדוחק לפרש המקרא כפשוטו שכ"כ נשתכר עד שלא הרגיש. ומה לו ללוט לשתות כל כך אלא ודאי אין הדבר כפשוטו. אלא שלא ידע שעתיד לצאת ממנו דוד ושלמה והענין שאחר שראה המלאכים עין בעין הייתי אומר דקדוש ונביא הוא קמ"ל דלא ידע כנז' וה"פ ולא ידע באותה שכיבה שיהי' בה קימה דהיינו קימת דוד ושלמה. תו ובקומ' וכו' פי' אחר ומפרש תרווייהו השכיב' והקימ' העתידים לבא כדמפרש ואזיל ותקם בטרם יכיר וכו' הרי הקימ' ובההו' יומא אתחבר עמה בועז הרי השכיב'.