אור החמה על ספר הזהר א:רטו

ת"ח דהא אתמר פ' נח שלא יקומו. לפי זה קשה מאי קאמר אבל אלין וגו' ואפשר דאתיא הא כי הא דר' שמעון דלהלן דסבירא לי' שיקומו ליום הדין וקבלה מיני' ר' יצחק ואהדר לי' מהיאך. ונתן טעם לעונשם של סדום גדול מעונש דור המבול וא' אינון וגו' ומה שבין מי שלא יקום למי שיקום לדין ויענש פי' בפ' נח.

ר' אבא אמר כלהו בני עלמא וגו' תימה א"כ מאי לשון ורבים דמשמע ורבים ולא כולהו ואפשר דאתי לאפוקי מלוה ברבית כדרז"ל וכיוצא ומאי דקאמר הכא ר' אבא כולהו בני עלמא היינו דוקא כגון דור המבול וסדום שקבלו עונשם והכי דייק דקאמר כיון דדן להו וגו':

בכלהו עביד דיורי' לוט וגו' בתמיה כלו' כיון שמצא מרעה במקום א' למה הי' נע ונד ממקום למקום:

ולא קבילו ליה שלא היו מוכרים לו מזון ולא הי' לו אפשר להתגורר ביניהם בגיניה דאברהם שהי' גומל חסד לכל וגם לאנשי סדום ואם נאמר שלא קבלו אותו אלא עד שנצח המלאכים ועשה החסד עם מלך סדום אי אפשר שהרי קודם זה כתיב ויאהל עד סדום הרמ"ק זלה"ה:

גיליון א"ל ת"ח כמה דארעא וגו' ק' דהא כתיב ביחזקאל ושבתי את שבות סדום ובנותיה וגו' וי"ל דהיינו בזמנים אלו שלא יקום שום אדם לבנותה אבל לעתיד לבא תחזור לקדמותה עכ"ל:

ס"ת גיליון מיכאל גבריאל וגו'. עיין בזוהר שיר השירים:

והרא"ג כ' ת"ח דהא אתמר דאפי' וכו' השתא מכריח איך גם במבול היו שניהם שכך הוא פשוט דהא אתמר באוקמת' מונחת כנז'. אי יקומון ליום דינא ע"כ מלת ע"כ ל"ג ליה דליתיה בס"י ואדור המבול קאי ושאל אי יקומון בדין א"נ בתחיה א"כ לסדו' נמי קאי. א"ל הא אתמר כלומר דדור המבול הא אתמר פלוגתא התם בפ' נח ס"ט אבל בסדום כלהו מודו דלא יקומון אפי' בדין.

ורבי אבא פליג לקמיה ואמ' דיקומון לתחיה. וקרא אוכח גרסי'. כמה דארעא דילהון אתאביד לעלם ולעלמי עלמי' כל משך הגלות אבל לעתיד לבא תחזור ותבנה כנז' ביחזקאל ושבתי את שבות סדום וגו'. כלהו בני עלמא יקומון וכו' כלומר יקומון לתחיה ואח"כ יקומון לדין. ועלייהו כתיב ואלה לחרפות כלומר ואעפ"י שיצאו חייבים בדין שעליהם יגזר ואלה לחרפות וגו' עכ"ז הקב"ה מארי דרחמין ולא יעיר כל חמתו. עכ"ל הרא"ג: