אור החמה על ספר הזהר א:רטז

זוהר. וכי אבתריה אזיל והא הוא שדר לי' דכתיב ויחזיקו שני אנשים בלוט [ויחזיקו האנשים בידו] וגו' ואחד מהן הי' גבריאל השורף הנה באשו ע"י כחות חיצונים כנודע. ואו' מבתר שכינתא כלו' הסתכל המחבל * נצ"ל אל המחבל: שהוא אחרי השכינה. או ירצה שהסתכל באחורי השכינה שהיא על המלאכים.

אלא בכל אתר וגו' ואין הכוונ' באו' אבתרי' אזיל * אזיל אבתריה: כדס"ד שהיה רודף אחריו. אלא הכוונ' שהי' מחבל אחריו לבד והי' מתעכב אחריו מלחבל:

דהא בכל זמנא דמחבלא לא חמי אנפוי דבר נש. הרשום בעונותיו כדכתיב ומצח אשה זונה הי' לך וגו':

ואדעאן לממנן וגו' היינו שממונה שלהם משגיח עליהם ברשות קונו והוא בשמים נגד חלקו בארץ התחתונה. ולכך כי לבני לוט נתתי את ער ירושה וכיוצא. מפני שאות' מדינ' תחת ממשלת שר בני לוט. וכמו שהארץ מתעגלת ונחלקת חלקים לאומות. כן השמים הם הגלגלים נחלקים לשרים נגד הארץ חלק נגד חלק:

יהב מזונ' תמן בקדמית' מפני ששכינ' מנהגת ארץ ישר' ולא השרים ואפי' שר העולם כדפי'. ולכך כמו שמהמלכות הארץ העליונ' נשפע לכל השרים והיא ראשונ' לשפע עליון כן הארץ הראשונ' לארצות. והשרים הם עניים וחסרים השפע משא"כ במטרונית'.

והמסכנות אפשר בא' משני דרכי' או מרוע ומיעוט * נ' דמלת ומיעוט יתיר: המאכלים בעצמם: ולזה אמר בעתירו שיהיו יפים וטובים. או מצד מיעוטם ולזה אמ' בספוקא דכול' וכנגד שתים אלו אמר לא במסכנות לא תחסר. ולזה צריך ב' תנאי' הא' דוקא בא"י מפני היות בה משכן הקדוש'. הב' היותה במעלת' בהיות השכינ' בתוכ'. וז"ש בה בה ב' זימני. א' להורות על א"י דוקא וז"ש בה ולא באתר אחר' והב' להורות על שכינ' בתוכ' אמר בה בקדישו דארעא. ופי' הטעם לשתים אלו ואמר בה שרי' מהימנות' עילא' ולזה צריך שיהי' בזמן קדושת' בשכינ' חופפת בה על בני'. והטעם בה שרי' ברכת' דלעיל' משא"כ בח"ל אפי' בהיות שכינ' שם ובהיות הברכ' בא"י נמצא בח"ל תמצית' וז"ש בארע' בעתירו לבר במסכנו מפני היות חוצ' תמצית א"י הנשפע ע"י השרים כדפי':

עד הכא לא אתיידע וגו' כלו' אינו נר' מהפסוק אם אומ' כגן ה' אהדר לסדום שהיא גן ה' ואמר שסדום הית' נראית כאלו היא גן ה' והיא בארץ * נצ"ל כארץ: מצרים. או אם הכוונ' לומר שסדום הית' כגן ה' דהיינו היות' כארץ מצרים וגן ה' אהדר למצרים. ואם הכוונ' ממש על גן עדן והי' עול' על דעתי ב' הפי' הקודמים מטעם שאחר שהמשיל' לג"ע מה לך לחזור להמשיל' למצרים שהיא פחות' בערך ג"ע. ופי' כי הכוונ' להמשיל סדום וארץ מצרים שתיהן לג"ע והשתא ניחא שלא הוסיף מצרים על גן ה' אמנם קש' כי הי' לו לומר כארץ מצרים כגן ה' לזה אמר כי בערך ספוק' שם שניהם יחד נמשלים לג"ע אמנם ארץ מצרים דומה אלי' אל המשק' וז"ש והכי נמי מצרים מה גן וגו' הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כ' ותבט אשתו מאחריו וגו' אלא מבתר שכינת'. שראה השכינה בסוד האחוריי' הפועלת הדין שכל סוד האחוריי' הם דין. עד הכא לא אתידע וכו' כלומר המקר' סתום ואפשר לפרשו בא' מג' פנים. הא' כתיב וישא לוט את עיניו וגו' כגן ה' כארץ מצרים גן ה' אי הוא ארץ מצרים ותאנא והד' מפרש מאן גן ה' ארץ מצרים. והב' ואי איהו ארץ סדום וה"ק את כל ככר הירדן איהו כגן ה' שהוא ארץ סדום. הג' ואי איהו גן ה' גן עדן ממש וה"ק את כל ככר הירדן איהו כגן ה' ממש ג"ע וכארץ מצרים. עכ"ל הרא"ג: