אור החמה על ספר הזהר א:כא

אמרה צחוק וגו' מיד וגו' כדי לקטרג גם על שרה המתין כי האשה אינה חייבת בהכנסת עניים דלאו ארח ארעא. ולא יהב לי חלק ההוא סטרא שצריך בכל ענין: ולא למסכני צדקה ואפשר אמ' לא יהב לי שהייתי כדמות עני בפתחו ולא למסכני שלא היו לו עניים אחרים שאם היו לו אחרים לא היה העון כ"כ. ושמא הוצרך לזה מפני שלא היו עניים כשרים באותו הזמן כי כל איש כשר היה בביתו של אברהם ואת הנפש אשר עשו וגו'. ופקיד קב"ה למקרב פי' צוה לפניו לעת שיהיה גדול בן ל"ז שנה וזה לסבת הצדקה אמנם מאמ' שרה נגזר עליה ממש מיתה ועצבות ע"י הדין. כל ההוא צער' גרים שאם לא בא השטן שם לא היה מערער על דברי שרה שלא היה הענין כ"כ:

אילנא דחיי ת"ת שבו התורה כנודע. בארח קשוט היא אמת ומלמדת לו דרכי אמת להשיג מדת אמת: תוליף ליה עיטא וגו' ראשונה מלמדתו שלא יחטא ולא יענש ואם חטא מלמדתו לשוב ולבטל הגזירה כענין חזקיה. דאפי' אתגזר וגו' כגון שחתמוה וסלקוה מלבטלה אפילו ע"י תפלה יש לו כח לבטלה מפני התורה והטעם כי הגזירה היא מגבורה [נ' דחד מיותר] מגבורה במ' היינו גזרת דין והת"ת עולה עד החכמה ומשם משפיע רחמים ומכרעת הגבורה לצד החסד ומתייחד עם המ' וגזירת הדין מתבטלת. ולא שריא עליה דבר נש בהאי עלמא. נראה שעם היות שמבטלים ממנו הגזירה עכ"ז העון צריך מירוק וז"ש בהאי עלמא.

ובג"כ בעי ליה וגו' כיון שמעלתה כ"כ או ירצה כדי שלא יחטא וכדי שישוב בין ביום בין בלילה. ולא אתעדי מינה פי' אפילו רגע.

ת"ח וגו' בעי לקבלא וגו' ממש לכלול עצמו בה מפני שהיא השולטת ומה גם בעת קשרו בערסיה שהיא מטה ולהיות מטתו קדושה וטהורה יקבל עליו כח הקדושה העליונה. בלבא שלים שצריך כוונת ק"ש: ולאקדמא קודם שישן למימסר מעצמו בפקדון בפסוק בידך אפקיד. ומיד אשתזיב וגו' היינו בעת עליית נשמתו שהיא פוגעת באותם הכתות הרעות:

לברכא למאריה ח"י ברכות ונרא' שהם בביתו קודם לכתו לבית הכנסת. ולמיעל לביתיה שלא יתפלל חק לבית הכנסת והיינו אבא ביתך. ולמסגד וגו' היינו אשתחוה בדחילו היינו ביראתך והם ג' אבות כדמסיק ונמצא מקיים הדבר במעשה שנכנס ומשתחוה. בדבור אמירת הפסוק במחשבה הכוונה בג' ספירות. ויסב עיטא פי' שימשיך קדושתם עליו והיינו עצתם כי זה שבא לתקן השכינה דהיינו צלותא בבי כנישת' ראוי שיכלול שלשתם וימשיך קדושתם עליו כדי שיהיה הוא בהם ממש מתקן והענין כי האדם הוא סוד הת"ת ובית הכנסת סוד המ' ואדם נכנס לבית הכנסת ממש כניסתו יחוד בסוד שם יהו"ד אל תוך שם אדנ"י א"כ יתקן עצמו קודם דהיינו שיכלול עצמו מחג"ת כדי שכניסתו יעשה ייחוד ולז"א ברוב חסדך אבוא ולא אמר באתי וכן אשתחוה מקדים עצמו קודם כניסה וז"ש ברוב חסדך דא אברהם ואמר אבא ביתך מ' אשתחוה דא יצחק ואמר אל היכל שהוא מ' ודאי ביראתך דא יעקב ואפשר דלאו ממש יראה ביעקב שהרי במ' היא אמנם או' ביראתך ירצה באותו שהוא תמיד מיוחד ביראה דהיינו ת"ת ואפשר דיראה נמי בת"ת מדכתיב ויירא יעקב וגו' וכתיב מה נורא וזה זר מעט. ישראל אשר בך אתפאר ג' אבות מתפארים בו שהם ענפים בו נכללים ומתפארים על ראשו. ר' רחימאי הוא א' מבעלי ספר הבהיר. כיף ימא דגנוסר ימה של טברי'. ועינוי אסתלקו ויהי כי זקן ותכהין עיניו מראות. מרגליות אבן טבא בן תלמיד חכם: ואסתכלית עתה בראיית שכל השיג מעלת רשב"י שיצא מן המערה. משמיא לארעא ת"ת ומ' שעל ידו היו מתייחדים. ונהיר כל עלמא ו' ספירות. וע"י הייחוד שהיה עושה הרשב"י ע"ה היה עתיק יומין כתר יתיב על כורסייא הם הספי' כדקא יאות כאשר הם מיוחדות ברחמים. כליל כולא בביתך שהיה הרשב"י חתנו של ר' פנחס ואמר כולא שלא נשא אשה אחרת. נהירו דקוק ר' אלעזר בן בתו דר' פנחס והיה צעיר לימים אז כדמוכח בתלמוד שאפי' כשמת ר"ש הי' ר' אלעזר בחור. ונפיק לבר שנשא בתו של ר' יוסי בן לקוני': חמיתון וגו' לשר שלהם דבר או שמא הכיר בהם שלא היו ממש צפרין: חלודין בקעים ונגעים מישיבת המערה שהיה בחול כנז' בגמר'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. הה"ד ואני ברוב חסדך וגו'. ראוי לידע כי הוא אמר כי צריך לאמלכ' בקדמית' באברהם ויצחק ויעקב ואמר כי לכך תקנו פסוק ואני ברוב חסדך וגו' והנה לא נזכר בו רק אברהם באו' חסדך ויצחק באו' ביראתיך אמנ' יעקב לא נז' ולכן נלע"ד כי תחלה אין לאמלוכי רק באברהם ויצחק שהם שיעור ב' פתחים כנודע שהם פתחי הבינה עלמא עלאה דעמידה ולא אמרו ג' פתחים וכן בפסוק לא נזכר רק ב' האבות ולכן צריך שנדייק או' ובתר כן ייעול ויצלי וגו' ישר' אשר בך אתפאר נר' כי בכניסתו ממליך ב' האבות ואח"כ סדר צלותיה הוא ביעקב כנודע כי שם כוונת התפלה כולה ואז בתר דמצלי נק' יש' אשר בך אתפאר וזה מוכרח: ועיין פ' ויקרא דף ח' ע"ב כי שם פי' פסוק זה עצמו ולא הזכירו רק אברהם ויצחק [לפנינו בזהר גם שם כתיב יעקב] אמנם יעקב נז' אח"כ אחרי סיום תפלתו שנא' יש' אשר בך אתפאר. ואולי כי כאן ט"ס וצ"ל ולהסיר מלת ויעקב כמו שמצינו שם ושם ביארו ענין שיעור ב' פתחים שהם חסד ופחד ע"ש: ויאמר לי עבדי אתה וגו' כבר ידעת מפ' בלק ופ' במדבר כי פסוק זה נאמר אחרי שהתפלל ונעשה עבד אל השי"ת וכן זהו מ"ש ויצלי צלותיה כדין כתיב ויאמר לי וגו' וזה הפך האומר כי בכניסתו לב"ה יאמר פסוק זה כי בו נרמז יעקב והוא שיבוש וכבר ביארתי זה לעיל:

וההוא נהורא כליל כלא וגו' פי' כי הרשב"י היה חתנו כי לו היתה בת ר' פנחס בן יאיר והנה מפני הגזרה שגזרו עליו כנז' במס' שבת ערק ואטמר י"ג שנים בחד מערתא דפקיעין ועתה היה העת שיצא משם כי נתבטלה הגזירה אחר י"ג שנים ואמר כי כל אותה הנהורא הוא כליל בביתיה כי היה חתנו בעל בתו: גם אמר לו בשורה אחרת על ר' אלעזר בנו וז"א ומנהורא דאתכליל וגו' פי' מן רשב"י שהוא נהורא דאתכליל בביתך הנה מיניה נפיק נהירו דקיק וזעיר הוא ר' אלעזר כי היה אז קטן בשנים וז"ש ומנהורא וגו' נפק וגו' כי נולד ממנו תחלה אותו נהורא דקיק קודם דאתטמר במערתא ואמנם השתא גם ההוא נהירו דקיק נפיק לבר ונהיר כל עלמא ולז"א תחלה נפק פי' בעת שנולד והשתא נפיק מן מערתא ונהיר כל עלמא: וכן א"ר פנחס לקמן דף י"ב ע"א דא הוא נהירו דקיק דאמרו לי וגו' עכ"ל:

והרא"ג כ' אמרה צחוק עשה לי אלהים מיד סליק כלומר כי לא עלה אלא עד שאמרה צחוק וגו' והטעם שאל"כ לא היה עולה עד אחר שישלימו הסעודה ואחר גמר הסעודה אם לא היו נותנים לו אז יש לו לקטרג אמנם אחר שהיא אמרה והטיחה דברי' כלפי מעלה אמר מה אוחיל עוד כבר יש לי במה לקטרג. א"נ לפי שהיה רוצה לקטרג על שניהם ובמניעת נתינת הצדקה שמנע אברהם כבר יש לו במה לקטרג אמנם היה מבקש עילה על שרה ג"כ כיון שהיא אמרה צחוק וגו' מיד סליק כלומר כבר יש לי לקטרג על שניהם וכן מסיק לקמיה ואומ' ותו אמרת שרה וגו':

ולא יהיב לי מדי ולא למסכני ולא קריב וכו' קטרג על אברהם כפול ומכופל משל איוב והענין כי קטרג על איוב שלא היה מעלה אלא עולות שהם כליל ואין לשטן חלק בהם כנזכר בזוהר פ' בא וכ"ש אברהם שלא נתן כלום לא לו ולא לעניים ולא להב"ה דלא קריב קדמך אפי' יונה חד ואומ' קדמך אפי' קרבן שיהיה כולו קדמך שהוא עולה כולה כליל לא הקריב:

ותו אמרת וכו' כלומר לא די לו שקטרג על אברהם אלא גם על שרה שאמרה שאתה צחקת וחייכת בה. ופקיד קב"ה למקרב ליצחק היינו קצת צער הגיע לו על קטרוגו עליו וקטרוגו על שרה אתגזר שתמות על צערה דברה:

פתח ר"ש מאי דכתיב ויסב חזקיהו וגו' דהא אורייתא תוליף לבר נש וכו'. י"ל כי לא פי' כלום בפ' זה אמנם סמך על מ"ש בכמה דוכתי ויסב חזקיהו פניו אל הקיר על עסקי הקיר דהיינו השכינה הנקר' קיר קטנה והיינו שבטל מצות פריה ורביה שהיא אחוזה בהאי קיר ועל ביטול מצוה זו נגזר עליו שלא יחיה. והנה כאן מתוך הקדמתו שאמ' דאורייתא תוליף לבר נש למיזל וכו' רמז פי' הפסוק כי חזקיהו בחכמתו כיון לתקן בתפלתו מה שעוות כדי לבטל אותה הגזרה וז"ש תוליף ליה עיטא היך יתוב קמיה דמריה לבטל ההיא גזרה. לקבלא עליה עול מלכותא היינו קרית שמע. ולאקדמא לממסר קמיה פקדונא דנפשיה היינו פ' בידך אפקיד רוחי. ואומ' לאקדמא כלומר קודם שישן. א"נ קודם ק"ש יקדים פ' בידך. א"נ צריך להקדים האדם ולמסור נשמתו בתורת פקדון ולזה עם היותה חייבת בדין אינו נפרע חובו ממנה אחר שנמסר' בידו בתורת פקדון כי לא ישלח ידו בפקדון כנז' בזוהר במדבר סיני דף קי"ט: אשתחוה אל היכל קדשך דא יצחק ביראתך דא יעקב ה"ג. שכן מצינו יעקב ויירא יעקב מאד וביצחק קדושה ששם הלויים שנאמ' בהם וקדשת את הלוים: ולפי הגרסא האחרת ברוב חסדך דא אברהם ביראתך דא יצחק ומה שנוהגים לומר מה טובו אהליך יעקב דא יעקב. ושמעתי שיש גירס' אחרת והיא ברוב חסדך דא אברהם אבא ביתך דא יעקב כד"א ויבן לו בית. ביראתך דא יצחק: ובתר כן יעול לבי כנשתא מלת אבא קא דייק ר"ל רצוני לבא ביתך כי עדיין לא נכנס וטעות גדול נפל בידינו כי אנו אומרים פ' זה כשאנו נכנסים בפתח ב"ה ובפי' אמר כאן לעיכובא ג' זמנין שצריך שיאמר אותו קודם שיכנס וז"ש לא לבעי ליה לאניש לאעלא בי כנישתא וכו' ובעי לאכללא לון ברישא ובתר כן ייעול וצריך ליזהר: ר' פנחס הוה שכיח וכו' ואסתכלית בנהורא וכו' לפי שהרשב"י ע"ה הפליג בחכמה הזאת הפלא ופלא ונתן לו רשות שיגלה סודות התורה מה שלא הורשה שום אדם לז"א ואסתכלית כלומר ראיתי שאור אותו מרגלית יוצא כאור זריחת השמש כשיוצא מנרתקו ומאיר לכל העול' כך היה הוא כי עד זמנו היו עוסקים בחכמה הזאת בהסתר והוא גלה הדברים והוציא אור התורה וסודותיה מנרתקו כלומר הפשיט בגדי התורה מפשטיותה והאיר לכל העולם. א"נ נפק כנהירו דשמשא מנרתקא הוא לפי שעתה היה יוצא מן המערה כדמסיק שעד עתה היה השמש סגור באותה מערה ועתה יצא להאיר לעולם. וההוא נהורא קאים וכו' ירצה כי בימי ר"ש אפי' התינוקות היו מגלים סודות נפלאים והיה זה לפי שרשב"י ע"ה היה צנור כל החכמה המתפשטת בדור ולכן נקרא בזוהר ר"ש מאריה דחכמתא דדרא וז"ש וההוא נהורא קאים כעמוד וצנור המשפיע חכמת התורה וסודותיה מן השמים לארץ ובזה מאיר לכל העול' ואפי' לינוקי דרא:

עד דיתיב עתיק יומין הכונ' שכ"כ אור תורתו זורח ומגלה סודות התורה עד כי בסבתו מתקן כסא ומרכבה לעתיק יומין כנז' בריש התיקונים זכאה חולקיה מאן דלביש למלכא ואתקין ליה כורסייא וכו': כליל' כלא בביתך אולי לא היה יודע שהיה ר"ש חתנו של ר"פ וראהו ברוח הקדש: נהירו דקיק היינו ר' אלעזר כי גם הוא היה מגלה הדברים ומאיר לכל העולם בתורתו. א"נ שגם ר' אלעזר היה יוצא מן נרתיקו שגם הוא היה במערה וז"ש ונפיק לבר ונהיר לכל עלמא: דהא שעתא קיימא לך גרסינן כלומר עתה הגיע זמן שתשמח עמהם כי עד עתה היו בצער המערה כדמסיק כי אין התורה נקנית כי אם בחיי צער עכ"ל הרא"ג: