אור החמה על ספר הזהר א:רט

מ"ט בגין דלא למתבע אגרא וגו' כלו' אין הטעם מפני שלא הי' רצה בהצלתו ח"ו אלא בגין דלא למתבע וגו':

בתר דעאל לוט בינייהו. לדעתו אשר ישב בהן לוט ולא בזכות אברהם ואפשר דזכותו הספיק להעמידם בעוד שלא נגמר דינם כ"כ. אמנם אחר שהרשיעו יותר נגמר דינם ולא הי' זכות בלוט להציל אפי' עצמו מפני רעתם הרב אם לא בזכות אברהם והיינו ויזכור אלהים את אברהם וישלח וגו':

אר"ש ת"ח דשכינתא לא אעדי מיניה דאברהם משעה שנראה לו דכתיב וירא אליו ה' עד שעה שאמר המכסה אני מאברהם ובכל מעשה המלאכים שכינה היתה ממתנת לו דכתיב אל נא תעבור. וראיה לזה דקב"ה שהוא ת"ת אמר ליה ולא הי' גילוי שכינה שנית אלא לעולם היתה עמו:

א"ל ר' אלעזר ממשמע דבריך שהת"ת הי' מדבר עמו דהכי אמרת בההוא זמנא דקב"ה אמר ליה דהיינו ת"ת שדבר עמו ואינו שהרי שכינה לבד היתה מדברת עמו כדכתיב וארא אל אברהם וגו' נראה שהגילוי היה שכינה עם היות שהיו נראות בתוכה המדרגות העליונות עכ"ז הדבור והמראה היה ע"י אל שד"י. וא"כ איך אמרת דשכינתא שהיא מדה אחרונה לא אעדי מיניה בההוא זמנא דקב"ה דהיינו ת"ת. דמשמע מתוך דבריך שאפשר שתסתלק השכינה וידבר הת"ת עמו שהוצרכת לומר לא אעדי מיניה וגומר ותירץ שדבור הת"ת אינו לאברהם ממש אלא לשכינה שעם אברהם או למלאכים כדמסיק והעד ע"ז שבדבור ראשון שהיה עם אברהם ממש אמר וה' אמר דהיינו הוא ובית דינו דהיינו שכינה מדברת בכח הת"ת דהיינו וארא אל אברהם וגו' באל שדי כדפי' ואח"כ בדבור שני כתיב ויאמר ה' דהיינו ת"ת שבתוכה דרגא עילאה דאתגלי על דרגא תתאה והיה ממש מדבר ועתה נראה דבור זה עם מי היה וז"ש לקמן עשו כלה למאן כי ע"י זה יובן דבור ויאמר ה' למי אמר. והנה אפשר לפרשו בשני דרכים כדמסיק ועיין בעמוד שני מה שכתבתי: מהרח"ו נר"ו:

והנה ענין ויאמר ה' זעקת סדום וגו' ארדה נא הכוונה הדבור היה בינו לבין שכינה שעל אברהם ואברהם ידעו בשכינה לא מתוך הת"ת. ובזה נתקן הכל ולהיות הדבור בינו לבין השכינה ניחא נמי אומ' המכסה אני אלא שאמר זה בינו לבין השכינה שלא בהיותו מדבר עם אברהם היה אומר המכסה דלא שייך * דלא שייך לומר לאברהם המכסה אני מאברהם: ולזה אמר לבסוף וע"ד אמר קב"ה המכסה וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כתב וע"ד שלח קב"ה כלומר וע"ד שהיה לו לאברהם כ"כ ענוה שלא רצה לשאול הצלת לוט בגין דלא למתבע אגרא. לכן שלח את לוט מתוך ההפיכה וכו' ופליגא אדר' אלעזר דאמ' לעיל דויזכור אלהים את אברהם היינו זכירת הסעודה שעשה למלאכים. ה"ג ולא אשתכח בכלהו וכו' הענין שלא היה בהן יושב כי אם לוט לבדו ע"י זכותו. אשר ישב בהם לוט וכי וכו' הוא דבר אחר ופלי' שאינו ע"י זכותו אלא זכותו של אברהם. א"ל ר' אלעזר וכו' הבין מדברי ר"ש שהת"ת בעצמו היה מדבר עם אברהם לא ע"י שכינה מדקאמר ושכינתא לא אעדי ואי שכינה המדברת עמו פשיטא דלא אעדי לכך הקשה והא שכינתא וכו'. א"ל הכי הוא ודאי ות"ח וכו' לא הבנת דברי דאדרבא לפי שנראה מן הפסוק שהת"ת דבר עמו ממה שאמר בתחלה וה' אמר וגו' ולבסוף אמר ויאמר ה' היה מקום לטעות שנסתלקה השכינה ודבר הת"ת ואמרתי לך דליתא שהשכינה לא סרה ועל ידה היה הדבור וזהו שתירץ דא איהו דרגא עילאה וכו' ה"ג ור"ל לא תטעה מהפסוקים שהשכינה סרה אלא כשבא ואמר ויאמר ה' זעקת סדום היה הת"ת דרגא עילאה דאתגלי על דרגא תתאה. א"נ א"ל הכי הוא ודאי ות"ח מה כתיב וכו' כלומר ודאי שהכרח זה שאמרתי ואר' וגו' הכרח גמור הוא שהוא בנין אב לכלם ומשם נלמוד דמדקאמר וה' אמר בקדמיתא שהיא שכינה ולבסוף דקאמר ויאמר ה' זעקת וגו' אין הכוונה לשלול שמדה אחרת דבר' והראשונה הלכה לה אלא העליונה ע"י התחתונה והכל עולה אל מקום אחד עכ"ל הרא"ג: