אור החמה על ספר הזהר א:רח

בגין דחבר ליה לשכינתא. נ"ל הטעם דוקא בהיותם עוסקים בדברי תורה * ע' עירובין נ"ד: בדרך לויה ודרך שכינה להמצא במקום תורה וע"י כך מתחברת אליו וכ"נ בזוהר בראשית * ע' דף נ"ח ב' ובפירושו שם: ועכ"ז אפשר שגם בלי תורה יש בה סגולה זו והטעם שהדרך גורם לשכינה שתבא שהיא נקראת שמירת הדרך ודאי שהיא שומרת דרך היסוד לקבל. ולכך היא הולכת אחרי הולכי דרכים וזה כשיצא זה אחריו להלוותו ושכינה יוצאת עם שניהם ונשארת עם ההולך כיון שזה עוסק במצוה לשמור זה ההולך והשכינה נשארת והוא חוזר:

בג"כ אמר וה' אמר וגו' ולא אמר וירא וגו' שהכל היה מראה אחת ואו' וכל מה דאיהו עביד ברקיעא וגו' פי' מתיעץ עליהם בפמליא שלמעלה ועתיד לעשותם ולהכי קאמר דאיהו עביד וגומר וזמין למעבד בעלמא ע"י זכאין עביד ליה ר"ל שמודיעם כדי שיסכימו בדבר. הרמ"ק זלה"ה:

מדרש הנעלם עד שאומר למטטרון שיגשנה לפניו וגו' פי' כשתסיר מן ויגש הוא"ו שהיא שמושית ישאר יג"ש ועם התיבה עצמה עולה שד"י כמנין מטטרו"ן עכ"ל הגליון: ואו' והא תנינן אינון פרשיות וגו' הוק' לו כי ג"ן פרשיות הם ואיך או' חמשים לבד ותירץ ר' אבהו. שהם ה' ספרים וכל חד כלול מי' דברות והם חמשים: ולכך צריך להגיה והא תנינן אינון ג"ן פרשיות עכ"ל הרח"ו נר"ו:

והרא"ג כתב ה"ג עביד לויה לחבריה איהו אמשיך עליה לשכינתא.

וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו' רבי חייא פתח כי לא יעשה ה' אלהים דבר וגו' זכאין אינון צדיקי עלמא גרסי'. דאיהו עביד ברקיעא היינו הגזירה הנגזרת למעלה וזמין למעבד בעלמא בפועל. בגין דאינון אתיין ומזהירין וכו' זה טעם לפסוק כי אם גלה סודו וכו' שהיה מדבר לנביאים השכם ושלוח להתרות. והכא לא שייך האי טעמא שכבר ננעלה מהם דרך התשובה ולפי שהודיעו לאברהם כן לא הלך להתרות בהם: תו בגין וכו' נתן טעם שני דקאי אקרא ואנדון דידן שקצת נבואות היה הקב"ה מודיע לנביאים אעפ"י שלא היה תקוה לתשובה אלא טעם ההודעה שלא יאמרו העולם על מה עשה ה' ככה והאי טעמא שייך נמי הכא. ה"ג כ"ש דאית לון למעבד מילייהו דלא וכו'. ואית לון למעבד וכו' מלבד שמזכין את עצמן אלו בני נשא דקאמר צריך לזכות אחרים: דלא יהא לון פתחון פה. יוכיחום שכשתבא הרעה עליהם לא יתרעמו על הקב"ה ע"ד מה זאת עשה אלהים לנו והשיב ראובן הלא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד. ויתרון בהון אי אינון חטאן וכו' וזו היא ההתראה שיתרה בהם שובו בנים שובבים ותתוודו כי היכי דלא יהא ליה למדת הדין ללמד עליהם קטיגורייא שכבר התוודו על עוונם ולא נשאר לו עליהם קטרוג כנז' בפ' פנחס דף רל"א: עכ"ל הרא"ג: