אור החמה על ספר הזהר א:רו

ר' אלעזר שאיל יומא חד וגו' דהא אתחזי וגו' פי' עם היות שאמר וקראת את שמו ולא כתיב וקראתי את שמו מעתה או והיה שמו. עכ"ז אתחזי ממה שאמר וקראת את שמו שכבר היה שמו כך לפניו עד דלא נפק לעלמא. ובשלמא אחר שנולד יצדק עליו שם יצחק כדכתיב צחוק עשה לי אלהי"ם. אמנם קודם שנולד לגבי הב"ה מה יחס לו עם שם זה:

דאשא נטלו מיא הגבורה כלולה מחסד:

דהא מיא וגו' כדאמרינן גבורות גשמים וכתיב ויחפור את בארות המים:

בדיחין לההוא סטרא ממתיקין דין הגבורה בהיותם מושכים שפע החכמה דרך הבינה אל הגבורה:

בגין דאתי מההוא סטרא מהגבורה השמחה דיין המשמח לא יין המשכר והיינו טעם שם יצחק לשון שחוק אמנם היותו יצחק לעתיד יהי' מורה ואתדבק ביה שגם במעשיו נאחז במתיקות המדה הזו ולכן הב"ה אמר יצחק יתדבק בצחוק:

מיא באשא ואשא במיא חסד לצד שמאל פועל בגבורה וכן גבורה לצד ימין פועל בחסד וזהו כללות החסד מהגבורה וגבורה מהחסד.

וע"ד איקרי הכי יצחק ר"ל מצחיק לאחרים דהיינו שיגרום כללות זה לאברהם עצמו שיהיה כלול מהצחוק:

ובג"כ קב"ה קרא ליה הכי להורות על פעולת הנפש לא הגוף כדפי' ולהורות שגם אברהם יעלה במעלה ע"י שיוכלל חסד בגבורה אודיע ליה לאברהם והעד ע"ז בכלהו אחרנין וגו' מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב: דהא מיא מסטרא דגבורה קא אתיין נ"ל דמימי החסד נמשכין דרך גבורה התחתונה מהחסד דאל"כ הל"ל מגבורה אלא אמר מסטרא דגבורה ר"ל דרך הגבורה עכ"ל:

גיליון ובגין אלין שערים דאינון דרגין עילאין וגו' פי' שית סטרין כנז' להלן ק"ס ב':

מיא באשא ואשא במיא וגו' פי' בעקידה דאתכליל מיא באשא ואשא במיא כנרשם להלן קי"ט ב': א"נ במה שאברהם קרא לו יצחק כנז' קי"ח ב' עכל"ה:

והרא"ג כתב לפום מה דמשער בלביה וכו' וסיפ' דקרא הכי מדריש נודע בשיעורים בעלה ת"ת. אפי' כשעולה ומסתלק עם זקני ארץ שבהשער' הלב ישיג הנבי' או המתבודד מעט קט מגדולתו ורוממותו:

ר"ש אמר וכו' לא ניחא ליה פי' ת"ק שסוף סוף אפי' שנפרש בשערים לפום מה דמשער אדם בלבו אינו נקרא בזה נודע כלל ואפי' המלכות אינה מושגת וכ"ש בעלה לכך פי' בשערים דרגין תתאין כדמפרש ואזיל: כד"א שאו שערים ראשיכם בפ' פנחס דף רנ"ג פי' שהם * שערים נה"י: נה"י וראשיכם הם חג"ת: דרגין עילאין אע"ג דהתם קרי להו תתאין. בערך פתח האהל שהיא המלכות כדמסיק שהיא פתחא תתתא קרי להני עילאין. בגינייהו אתידע קב"ה ת"ת שהוא אספקלרי' דנהרא ואינה מתגלית אל הנביאים אלא בנצח והוד כך קב"ה אתידע בהתגלותו בנצח והוד כדקאמרן: ולא אתיד' כשהוא עומד בעצמו בלי התלבשו למטה: בגין דאיהו ת"ת נשמתא לנשמתא הענין כי כן עלה היא נשמה לעלול. והנה הנה"י הם נשמה למלכות הנק' גוף כנז' בזוהר והת"ת שהו' עילה לנה"י הוא נשמתא לנשמתא: גניז וטמיר מכלא בהיות הת"ת במקומו בלתי מתגלה הוא גניז וטמיר מכלהו תתאי אבל באינון שערים אתידע: ונחה עליו על המשיח בן דוד שהוא כנגד המלכות שממנה בא למשיח רוח חכמה וכו': דכתי' ושפט בצדק דלי' הרי שאחר שנחו כל אינון רוחין על האי פתחא אז ושפט בצדק מלכו' דלים: בגין כך כד אתבשר כלומ' השתא במאי דפרישנא דבהאי פתח' אתחזון כל שאר פתחין שמעינן טעמ' דקרא דאמאי קאמ' שוב אשוב אליך והנה בן. והרי אין הבנים במדה זו אבל השתא דקאמר דכלהו דרגין שרו על האי דרגא א"כ כשנתבשר אברהם ביצחק. האי דרגא הוא דהוה אמר שוב אשוב שיש כח למד' זו לומר שוב אשוב בגין דכלהו דרגין שרו עלה: א"נ בגין כך וכו' כלומ' בג"כ שפירשתי לך שפתח האהל דא הוא פתחא דצדק מדה אחרונה עתה תבין מי היה מבשר לאברהם שהרי הפסוק סתם קאמ' אלא השתא מסיפיה דקרא נפק' לן מי הוא המבשר. דנפק בגו ערלה מתוך ערלתו שהיה חופה על הברית ואחר שמל יצא הזרע בגו קדושה דהיינו ראש העטר' בלי ערלה: ואתדבק אברהם בדרגיה היינו מדת חסד שעל' במעלות ונעשה מרכבה לחסד ממש באצילות. אמנם קודם אעפ"י שהיה מרכבה אליה בעשותו חסד בעולם היה מרכבה אליה והוא למטה לא באצילות ממש והיינו כדקא יאו':

ת"ח וכו' בא להכריח שאחר המילה נדבק במדתו ממש: נפק קדישא וכו' כלומר כשיצא קדוש היתה יציאתו כראוי וכסדר דהא תנן בס' יצירה המים הרו וילדו אפלה שפי' שחסד האצילה הגבורה א"כ ג"כ למטה ראוי שיהיה אברהם קשור בחסד ממש ויצחק בגבורה: והאי כלומ' היינו דקאמ' בס' יצירה המים וכו' וי"ס דגרסי' ודאי והכל א': וקראת שמו יצחק אמאי כלומ' קודם שנולד נקרא שמו כך מה שאין כך דרך העולם שכל השמות נקראים על ההוה כמו ע"כ קרא שמו דן ע"כ קרא שמו נפתלי: דאשא נטיל מיא ה"ג והכוונה אחר שיצחק קשור בגבורה שהי' אש והוא נוטל המים מן החסד להשפיע בסוד גבורות גשמים ואז השמחה והשחוק בעולם ע"י השבע. א"כ ראוי ליקרא הקשור בה יצחק על שמה שמביאה השחוק והנה קודם שנולד היתה הגבורה עושה כן א"כ ראוי שיקרא יצחק קודם שנולד: ה"ג בס"י ותא שאיל ללואי והו' ראיה לדבריו שהגבורה היא צחוק ושמחה בעולם שכן הלויים הקשורים בה משוררים. א"כ ראוי שיקרא יצחק מעת הורתו כי משם נמשך בעת הורתו והיינו סוד אשר קדש ידיד מבטן וז"ש בגין דאתי מההוא סטרא. ואתדבק בה אח"כ במעשיו שהורה לעולם דאית דין ואית דיין.

ת"ח יצחק בדיחותא פי' שגם מצד אחר ראוי ליקרא יצחק מצד חילוף החסדים בגבורות והגבורות בחסדים. דהיינו שאין הגשמים והטובות באים לעולם אלא מצד הגבורה שאם היו באים מצד החסד כסדרן היה רוב טובה בעולם ויבעטו אוכליה. גם אלו היו הגבורות כסדרן היו מחריבין העולם לכן רצה הקב"ה למזוג ההנהגות ואחלף מיא באשא ואשא במיא: עכ"ל הרא"ג: