אור החמה על ספר הזהר א:רה

כדין וה' פקד את שרה הא מדכרינן לשרה וגו' כי אברהם בשביל עצמו נזכר וכן שאר אבות אבל אמהות אינם נזכרות אלא שרה בשביל יצחק:

ואו' נוקבא נטלא ליה וגו' דקשיא ליה תחלה דרש והנה בן לגבי אברהם ובתר הכי דריש והנה בן לשרה לזה תירץ נוקבא נטלא ליה וגו' וא"כ תחלה והנה בן סתם לגבי אברהם ובתר דנטלא ליה נוקבא והנה בן לשרה: או אפשר דקשיא והנה בן לשרה ועדיין לא נתעברה ממנו והיה בתוך עצם אברהם היה ראוי שיתייחס הבן הזה עתה לאברהם ויאמר והנה בן לך. לזה אמר כי מפני שכבר בעולם העליון נטול הבן מן הת"ת ונתן בתוך מלכות ייחסו לנקבה: או אפשר דקשיא ליה אומ' והנה בן לשרה שנראה ינתן לה בן והיה ראוי שיאמר והנה תלד בן לשרה אשתך ולא והנה בן לשרה. ותירץ כי מפני היות עיקר הבן אל הזכר וממנו ינתן אל הנקבה ולזה אמר והנה בן ינתן ממך לשרה אשתך וז"ש נוקבא נטלא ליה לבר מן דכורא: או אפשר דקשיא ליה לפי מה שפירש לעיל שאמר והנה בן לשרה ולא אמר לך שלא ידמה מהגר כישמעאל א"כ לימא והנה בן לך משרה אשתך. ולזה אמר שאין ראוי שיתייחסו התולדות לזכר מפני שאין הזכר מוציאם בהוי' נגלית אלא ע"י הנקבה שמוציאה התולדות לחוץ. וז"ש נוקבא נטלא ליה לבר להיותו הויה נגלית מן דכורא א"כ ראוי שיתייחס הבן אליה כיון שהיא המוציאה אותו לפועל ולא הזכר: או אפשר דקשיא ליה למאי דפי' לעיל כי איה שרה אשתך אמר המלאך ומלת שוב אשוב אמרה השכינה. ואמר סתם ויאמר עליה בלי ת"ת א"כ למה אמר והנה בן לשרה אשתך שאין בידה בשורה זו כי בנין לעילא תלוי. לזה תי' נוקבא נטלא וגו' שכבר נטלא המלכות נשמת יצחק מהת"ת להורידה לעת זווג אברהם ולכך אמרה היא והנה בן:

פתח האהל שכינה ועם היות שפי' לעיל יסוד עכ"ז אהל עצמו שכינה ופתח האהל יסוד משותף אליה והיא עיקר:

והוא ת"ת היה אחריו של השכינה שהיא פתח האהל כדפי' ואמר אחריו להורות היות זו למעלה וזו למטה וז"ש דא דרגא תתאה וגו' דרגא עילאה וגו' ואו' מן יומא דהות שרה וגו' קשיא ליה בשלמא אברהם ניחא שעלה במדרגה ע"י אות ברית ובא הכתוב להשמיענו מעלת הברית שהשיג מעלה גדולה בנבואתו והיינו וירא אליו ה' וגו'. אמנם שרה מה צורך בזה להודיענו עתה שראה פתח האהל והוא אחריו. לזה תירץ שהוא ענין חדש שלא ראה מעולם והודיענו הכתוב נבואה ראשונה אשר לה. או אפשר דקשיא ליה כי אברהם ראה והוא יושב פתח האהל שהוא הייחוד ושרה לא ראתה אלא והוא אחריו שהוא למעלה שאינו ייחוד כדפי' ואין לה ערלה שימנענה. ולזה תירץ ואמר שהן אמת אם היתה קודם זוכה למדרגת הנבואה הוה קשה אמנם זו נבואתה הראשונה לכך לא השיגה מעלה כ"כ כמו אברהם:

ואו' דיתבא שרה פתח האהל וגו' ופי' הכתוב ושרה שומעת דברי הבשורה מהשכינה שהיא פתח האהל ורואה גם אברהם שהיתה אחריה כשהיתה מתנבאית ראתה נשמת אברהם מושכת שפע נבואה ג"כ:

מאי באים בימים שעורא דאינון יומין וגו' היינו שהימים העליונים הם עשר וכל א' כלולה מעשר הם מאה דהיינו ימי אברהם ושרה עלתה עד החכמה שהם ט' ספי' דהיינו תשעים וענין באים ר"ל שנכנסו וכללו כל אותם הימים בעצם ובשלימות. הרמ"ק זלה"ה:

גיליון נוקבא נטלא ליה לברא וגו' פי' שלא ניתן אלא לשרה כדקאמר דבגיניה כאיבת וגו' ונראה דמשום דמאן דאתקשר בנוקבא מיתה אזדמנת ליה כדאיתא בפ' בשלח מ"ד ב'. ע"כ נתקן בעקידה בצאת נפשו וכענין חבקוק כדאיתא התם והאי דקאמר התם ת"ח באברהם וגו' בך אתקשר וגו' היינו במה ששב אליו שנית בעקידה ומפיק ליה מכפל שוב אשוב וגו' כנ"ל עכל"ה:

והרא"ג כתב שפיר בחיזו שכן אליעזר הוא עוג והוא בנו של נמרוד שאח' שעלה אברהם מכבשן האש נתן לו בנו לעבד כנזכר בפרקי ר' אליעזר והיה לו תאר כתאר בן המלך. דבגיני' מיתת כפי' ז"ל למה נסמכה פ' חיי שרה לפ' עקידה שע"י בשורת העקידה פרחה נשמתה ומתה. לאסתלק' בגיני' לעלות בעילוי ומעלה והא כיצד בשעתא דקב"ה יתיב בדינא על עלמא בר"ה כדין וה' פקד את שרה קורין פ' וה' פקד את שרה הרי שמזכירין אותה לכבוד ולתפארת בשבילו: ה"ג כדין וה' פקד את שרה הא מדכרינן לשרה בגיניה דיצחק ועל דא איהו בן לשרה: והנה בן לשרה דהא נוקב' נטל לי' לבר' מן דכור' ופי' הא מדכרינן וכו' הרי מתעלי' בעלוי בגיני'. דהא נוקבא וכו' הוא פי' אחר בפסוק שלמה נאמר בן לשרה לפי שאין בן זכר אלא מצד הנקבה אשה מזרעת תחילה וילד' זכר כנז' בפ' לך לך דף פ"ה.

ושרה שומעת פתח האהל וגו' ה"ג ושרה שומעת מה דהוא אמר פתח האהל דא קב"ה והוא אחריו דאודי ליה דרג' עילאה ומן יומא דהוות שרה בעלמ' לא שמעת מלה דקב"ה בר ההיא שעת'. ד"א דהות יתבא שרה פתח האהל וכו' ופי' ושרה שומעת הבשורה שהיתה מבשרת לה פתח האהל שהוא המלכות שהיא פתח ושער השמים. דאודי לי' וכו' אחר דברי השכינה ובשורתה הודה ג"כ לדבריה דרגא עילאה הנקר' הוא. ומן יומא לא שמעת מלה דקב"ה ת"ת. שמעולם לא היה מדבר עמה אלא פתח האהל מלכות. אבל עתה הת"ת הודה לבשורה ושמעת קולו מה שלא שמעה קודם: (מוהר"ר צמח לקמן דקאמר היינו ד"א שהגיה הרב זלה"ה והוא לא גריס כן ולזה אמר ואמנם וכו' ויפה פירש לעיל שקב"ה ת"ת ובד"א מלכות: עוד מה דקאמר לקמן היינו בעמוד שני ועיין שם ובביאורו). אמנם לקמן משמע דקב"ה דקאמר הכא הוא המלכות ועם היות שנקרא יסכה שסוכה ברוח הקדש י"ל דאה"נ שהשכינה היתה מתגלית אליה ומראה לה הענין הנרצה ע"י חידות ורמיזו. אבל מעולם לא שמעה קול ודבור אלא בבשורה שוב אשוב אליך וז"ש ושרה שומעת כלומר עד עתה לא היה כי אם ראיה ולא שמיעה כנז':

ואברהם ושרה זקנים וגו' שיעורין דיומין דאתחד כדין להו. הענין כי יש בני אדם נראי' זקנים ואינן זקנים שכפי זמן חייהם לא היה ראוי ללובן הזקנה. לז"א אברהם ושרה היו זקנים ולא שהיו נראי' זקנים ושלא היה ראוי להם הזקנה אלא היו זקנים ובאי' בימי הזקנה דאתחזי כדין להו היתה הזקנה בהם כפי חייהם. וכל זה כדי לתרץ כפל הכתוב באים בימים וז"ש חד מאה וחד תשעים הרי הזקנה עם הימים. עאלו ביומין כלומר כתרגומו בא בימים הוא עאלו ביומין לפירוש זה אבל לפי' שני דקאמר בסמוך מלת באי' בימים הוא כמד"א כי בא היום: באים בימים כד"א וכו' הוא פי' שני דאערב שמשא כלומר כבר היו הימים שלהם בנשף בערב יום בין השמשות למיעל בההו' עלמא וכו'.

רבי יהודה פתח נודע בשערים בעלה וגו' ת"ח וכו' כוונתו להציע הצע' ולהקדים הקדמ' וע"י כך מקשה קושייתו כדמפרש ואזיל: לאו איתי בעלמא עתה אחר שנפגמו הדורות שכן העון מבדיל בינינו לבין קוננו וחזרו בתשובה ואכשור דרי שגדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים ולא הוה מן יומא דאתברי עלמא קודם פגם התחתונים. דיכיל לקיימ' על חכמתא דיליה ולא יכיל לקיימ' ביה זו ואין צריך לומר זו קתני. בגין דאיהו גניז מצד הבינה וסתים מצד החכמה. ואסתלק לעילא לעילא בכתר כדפי'. וכלהו עלאי ותתאי רצה לתת לו ית' עוד העלם דלא מבעיא השגה בחכמתו וכ"ש בו בעצמו. אלא אפי' ידיעת מקום משכנו לא ידעו והענין כי ענייני ההשגחות וההנהגות רבות מאד משתנות בעליונים ובתחתונים וכלם ברגע א' למעלה ולמטה. ולכך תתאי אמרי דאיהו לעילא שכיון שרואים ההנהגות משתנות למטה אומרים בודאי המנהיג הגדול מנהיג ומניע כל זה מלמעלה וממכון שבתו משגיח לכל אלו הפרטים. ועילאי אמרי דאיהו לתתא שכיון ששינויי ההנהגות ותגבורת הכחות למעלה הוא מצד התחתונים כפי מעשיהם אומרים ודאי שהוא למטה ומתחת זרועות עולם. ומשם שולח ברכתו אלינו עד שאלו * ואולי צ"ל שאלו ואלו כו': צודקים בדבריהם ואומרים היך שיהי' ברוך כבוד ה' ממקומו יהולל וישובח כבוד ה' ממקומו מאותו מקום שהוא משגיח ולהיותו משגיח לתחתונים מהעליונים ומשגיח לעליונים מצד מעשה התחתונים נמצא שמקומו למעלה ולמטה ולכך כוללים יחד ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. ואת אמרת נודע בשערים בעלה. כלומר לאיזה פירוש שנפרש מלת שערים לא יצדק להולמו בין שנפרש שערים מלשון בכל שעריך עיירות דהיינו בי"ע. בין שנפרש מקום הסנהדרין. בין שנפרש מקום כניסת העולמות לכולם א"א לומר נודע שאפי' שיורד בהם אינו מתגלה להם אחר שנתעלה כל כך כדפרישנ' עכ"ל הרא"ג: