אור החמה על ספר הזהר א:רד

תרי מסאבו וגו' קרי ונדה או קרי וזבה:

לא סגי בההיא טבילה שטבל לקרויו לעסוק בתורה ליטהר לטהרתו עד שיטבול שנית:

מאי טעמא איעסק וגו' בשלמא להכניסם אל האמונה ולגיירם ניחא אבל להזהירם בטהרה מה לו ולצרה:

דאיהו טהור שהטהרה מצד הכהן והקדושה מצד הלוי.

ואיקרי טהור להורות הדבר נוגע למדתו ור"ש תלי הענין במים ממש בגין לתקנא ההוא דרגא וגו' שהיתה לגבי התחתונים מסולקת מהם ופגומה מפני קלקולם:

בגין לאתקפא בההוא דרגא לגבי המלאכים לא שייך לאתקנא שהם אינם פוגמים אלא להחזיקם יותר:

בשעתא דדיוריה בארץ כנען כי עץ החיים אינו גדל אלא בארץ ישראל ת"ת במלכות:

מאן דאיהו מסאב וגו' קשה שבין למי שהוא מצד ע"ז בין למי שהוא טמא הענין שוה ואיך היה יודע לחלק ביניהם לזה נאמר שד' חלוקות היו. א' מי שהוא עובד ע"ז האילן לא היה מקבל אותו אבל המים במקומן עומדות לא עולות עד שיתקרב אל העבודה כדי לטבול ולהתגייר ולא יורדות כדי שלא יחשוב שצריך ז' ימים ליטהר. ב' מי שהוא טמא ז' ימים שהאילן מסתלק והמים יורדים למטה ואז ידע שבטהרה תלוי הדבר וספירת שבע: ג' אילן הוה מסתלק ומים עולים אז ידע שבטבילה תלוי הדבר ומיד נטהר: ד' מי שהוא טהור וגר צדק שהאילן פושט ענפיו ומקבלו ומים במקומן עומדות וד' חלוקות אלו מתבארין מתוך דבריו. ואו' ורזא דא לקבל קב"ה קא עביד וגו' ושכינתא לצד החסד עינא דמיא תחותיה:

כמה דתנינן תלת מפתחן וגו' והם ממש בני חיי ומזוני בני היינו דחיה ומזוני היינו גשמים חיי היינו תחיית המתים:

ולמפקד עקרין דקאמר לאו היינו שעת ההריון דא"כ מאי קשיא ליה שוב אשוב וגו' דהיינו עת הלידה אלא גם עת לדת עקרות קאמר והיינו דחיה דקאמר:

ואו' מלאכא דברית ולא אחורא פי' כי כאשר יאמר ויאמר ה' ירצה ת"ת עם המלכות אבל כאשר יאמר ויאמר סתם ישלול שהיתה המלכות בלי חברת התפארת. והטעם היות ויאמר סתם בה מפני שהיא נקבה אינה נזכרת בשם אלא סתם אמר האומר קרא הקורא. הרמ"ק זלה"ה:

גיליון דהוו תרי מסאבו וגו' פי' משום דאמרינן בפ' מי שמתו דלר' יהודה היכא דקדם קרי אתיא טומאת נדה ומפקעא טבילה דאין טבילה אלא המטהרת מכל וכל ע"ש כ"ב א':

טהור דא אברהם וגו' עיין בפ' קרח קע"ו ב':

ות"ח בכל אתר דכתיב ויאמר סתם או ויקרא סתם וגו' קל"ח א' וקמ"ב ב' וקע"ג ב' תרומה קל"ח א' וקנ"ז א' פנחס רכ"ב א':

אוף הכא כתיב ויאמר שוב אשוב וגו' קט"ו א' עכל"ה:

והרא"ג כתב או סגירת נדה נ"ל שהגירס' היא או סגירת או נדה שעל כל אחת מהנה צריכה לישב ז' ימים המצורע להיות או מצורע מוחלט או מצורע מוסגר והנד' ז' ימים תהיה בנדתה. דהוו תרי מסאבו קרי וזיבה ה"ג לא סגיא ליה בההיא טבילה בין דאערע ביה קרי קודם דאקביל טומאה אחרא בין דאערע וכו' ופי' בין שאירע לו טומאת זיבה היה מטבילו לקרוייו ואעפ"י שנתוסף לו טומאה חמורה על טומאתו היה מטהר אותו מאותה טומאה אפי' קלה ומכ"ש שהי' מטהרו אח"כ מטומאה החמורה בין דאערע בי' לבתר כלו' בין שאירע לו טומאת קרי אחר טומאה חמור' מלבד הטהרה החמור' לא * נראה דמלת לא הוא ט"ס: שהיה מטהרו מהטומאה החמורה לא היתה טהרת הטומאה קלה נבלעת אלא היה מטבילו פעם שנית לטומאה הקלה אחר טהרת הטומאה החמורה וזו לאשמועינן חסידותו וטהרתו של אבינו הזקן ולכך לא חששו המלאכים מלאכול שהכל היה נעשה על טהרת הקדש.

ואברהם ושרה וגו' הוקשה לו בשלמא הני דנקט קרי וזיבה או צרעת שייך בין באנשים בין בנשים אבל נדה דנקט קש' וכי אברהם היה מטהר ג"כ את הנשים לז"א ואברהם ושרה וגו' אברהם לאנשים ושרה לנשים. ואיקרי טהור דכתיב מי יתן טהור וגו' הוקשה לו מלת טהור דקאמר דמדקאמר טהור ש"מ שקדמה לו טומאה דלית טהור אלא מגי טמא והא ליתא שלא קדם לו טומאה שמבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו דכתי' עקב כמנין עק"ב והוא חיה קע"ה לז"א כן הוא שנק' טהור ולית טהור אלא דנפיק מגו טמא כדקאמרת אבל לא היתה הטומאה מצדו ואח"כ נטהר ממנו אלא טהור דא אברהם (מוהר"ר צמח ועיין בתרגום פסו' הנז') דנפיק מגו טמא דא תרח.

בגין לתקנא ההוא דרגא ענין תיקון זה הוא כי לא נבראו המים אלח לטהר את הטמאים כנז' בפ' ויקהל דף קצ"ט ע"ש וזהו תיקונ' לקיים תנאם. ה"ג בגין לאתתקפא ההוא דרגא וכו' לכל בני נשא מכלא מדכי לון וכו'.

ת"ה אילנא נטע אברהם וכו' ממסקנ' דמלתא משמע דלאו אילן ממש הוה שאין הדברים כמשמען וכן גרסת ס"י דגרסי ורזא דא בגין קב"ה קאמר. והכונה לומר שכל מה שנאמר הוא רמז לקודש' בריך הוא וענין העץ והמים היה עניינם דרושים שהי' דורש אברהם לכל באי שער עירו ועל פי הדברים האלה צריך לבאר דברי המשל וכו'. ואפשר נמי לפרשו לגרסת הספרים דגרסי לקביל קב"ה קא עבד שהענין ממש כמשמעו עץ ממש ועינא דמיא ממש שנטע אילן בידיו ועשה מעין של מים תחתיו וכיון לקביל קב"ה לעשות רמז לעץ החיים ולמעין המים העליונים המטהרים הטמאים ות"ח וכו' נתן טעם למה היה הרמז בעץ ולא בדמיונים אחרים ותירץ שהוא הפך עץ הדעת טוב ורע כדמפריש ואזיל. כד אתא אברהם וכו' דהיינו אדם הראשון שנתגלגל באברהם לתקן את אשר עוות כנז' בפ' בהר סיני בר"מ שבאותו עון היה ע"ז וג"ע וש"ד ולכך לתקן אשר עוות בע"ז לתקנו במקבילו עשה עץ שהוא דוגמת עץ החיים. לאפוקי אילנ' אחר' דעץ הדעת טוב ורע דהיינו השכלת עניני דרושי הנהגותיהם של החיצונים ואבינו הראשון ירד לחקור וסחטה לו ענבים כנז' לעיל עד שבא ונתגלגל באברהם. והפך ממה שנכשל באל זר שבר את פסילי אביו והודיע אלהותו בעולם וכו'.

ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה א"ר יצחק וכו' ה"ג אמאי כתיב שוב אשוב אי תימ' דקב"ה קאמר הא כתיב ויאמרו אליו איה שרה אשתך אלא ודאי וכו' וחסר בספרים אמר ליה מלה מלת לי' ל"ג: מלאכא דברית הוה וכלא בקב"ה אתמר וכו' פי' שעם היות בני חיי ומזוני ממזל העליון עכ"ז ברצון עליון נשתלחה המלכות הנקר' מלאך הברית לומר שוב אשוב אליך על פי הגזרה העליונה עכ"ל הרא"ג: