אור החמה על ספר הזהר א:קצז

דתיאובתא דהאי דרגא תתאה. כשהיא למטה בלי ייחוד לאתחברא בהו זהו חשקה. אמנם לפחות חדוותא דילה שהיא יכולה להשיג לפחות לאתמשכא אבתרייהו לעלות מעט מעט. וזהו וישתחוו ארצה לאתתקנא כורסייא כדפי' שהיא כסא משולשת לשלשה אבות כפי שפעם ורמז ב' בחינות אלו שפי' ואמר ת"ח עבד קב"ה לדוד מלכא חד סמכא מכרסייא עילאה שהיא הבינה ובהיות המלכות בסוד היחוד מקומה על נה"י היא מרכבה בשוה עם האבות אל הבינה והיא רגל ד' לכסא עליון. וז"ש חד סמכא מארבעה עמודים מכורסייא עילאה שהיא הבינה שהיא כסא לאדם מ"ה חכמה כ"ח מ"ה. ויש בחינה אחרת בהיותה בלתי יחוד ואז היא למטה מנ"ה ואיהו כרסייא לגבייהו וזה בהיותה למטה. ומפני שהמלכות היא מבית דוד כדי שישיג מעלה לקבל שפע האבות מלך בחברון ז' שנים שהיא בת שבע לאתחברא באבות לקבל שפע הבינה:

ת"ח כל בני עלמא וגו' הענין כי הימים בעצמם יש להם מציאות נקשר בנשמה. ולזה ראוי לתקן כל הימים וזה כי הנשמה כשהיא עולה להתאחז בשורשה ושם רואה מספר ימיה ותראה איזה יום פגום ובטל מהעבודה והלימוד. וזהו ימים יוצרו כי הימים יש להם מציאות למעלה וכאשר ימיה ראויים והגונים היא מתלבשת בהם. אמנם יש לדקדק אם אדם ביטל ופגם איזה יום ודאי תקנתו בתשובה והיאך ע"י תשובה מתקנים אותם הימים שעברו וי"ל כי בהיות האדם חוזר בתשובה הנה יגלה מקור השפע אל הששת ימים העליונים שימיו חלק קטן מהם ויאיר אור הבינה בהם. ויאיר ביום ההוא אור גדול אור מרובה עד שאור זה יפה יותר מאם הי' ממש מתקנו כראוי לו מפני שאור זה מבינה בסוד תשובה וזהו סוד מקום שבעלי תשובה וגו'. ולכן ציוו שיהיו כל ימיו בתשובה כדי שכל הימים יהיו מאירים בסוד הבינה וזהו סוד גדול בענין הוידוי בכל יום על עונות היום וכן בלילה וכיוצא. הרמ"ק זלה"ה:

גיליון ומנלן דאתבריאו דכתיב ימים יוצרו קנ"ד א':

סתרי תורה

וכד חמא לון מתחברן כחדא כדין חמא שכינתא וגו' קשיא ליה השתא דאמרת שהיו בדמות אנשים א"כ איך אמר אדנ"י אם נא דמשמע דידע שהם מלאכים ושכינה עמהם. לזה אמר שראה אותם ג' אנשים ומטעם דחמא לון מתחברן שלשתן יחד שהם ימין ושמאל ואמצע כדין חמא שכינתא וגו' לא שידע שגילוי שכינה ע"י אלא חשב ששכינה בגוונהא הנעלמים הנראה אליו היה ענין בפני עצמו תדע שאל השכינה אמר אדני ולא לאנשים ההשתחויה * אצ"ל וכן ההשתהויה: דכתיב וישתחו ארצה וגומר הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כתב יסודא דעלמא י"ס דלא גרסי' ליה ואפשר ליישבו דעל המלכות ממש קאמ' שהיא יסוד כל העולמות כנז' בפ' בהעלותך דף קנ"ב ע"ש: ואו' יניק לצורך התחתונים ואתזן לצורך עצמה: לאתקנ' כורסייא לגבייהו היינו הכנת' והזמנת' לקבל הנהגת':

ת"ח עבד וכו' קשיא ליה דהא קיימא לן דדוד הוא רגל רביעי למרכבה ואיך צודק לאתקנא כורסייא לגבייהו והרי היא והם הם כורסייא לבינה הרוכבת עליהם לז"א ת"ח כלומ' לא קשיא דהא והא איתנהו ביה בזמן הייחוד אז היא כסא אליהם שנעשית כר לבעלה ובזמן שמתחברת עמהם להיות' כסא נכון לבינה אז היא רגל רביעי אליהם רביעאה לכל תלת וכו': ובגין כך נטל וכו' ענין זה נתבאר בארוכה בפ' וארא דף ל"א וכללו' הענין היה שע"י התחברות דוד עם האבות יטול המלכות בקיום והעמדה מהבינה כי כן הבינה נקרא שבע שנים וע"י שהיה מתחבר דוד עם האבות היו נעשים כסא ומרכבה לבינה והכל היה רמז למדתו כדי שתתחבר עם האבות ג' רגלי כסא והיא רביעאה לכל תלת ובבחינת שבעה היא שביעאה לכל שית ולכן מלכותו של דוד נמשכה לפי שנמשח בקרן בן שמן מלכות מצד הבינה ששם משך שמן משחת קדש מצד החכמה המשותפ' עמה בסוד רעים ולכך היה לו קיום למלכותו מש"כ באותם שנמשחו בפך: והא אתמר בפ' וארא ר' אבא פתח ואמר מי יעלה וכו' על מה קיימין בעלמא ה"ג עכ"ל הרא"ג: