אור החמה על ספר הזהר א:קצו

וירא אליו וגו' ר' אבא פליג אדר' אלעזר וסבר שאין כוונת הכתוב לספר אלא מעלת אברהם וכנוי אליו הוא לאברהם לא למלכות כדפי' ר' אלעזר. והענין שאברהם קודם המילה הוה אטים ולא הי' משיג אפילו במלכות בשלימות ואעפ"י שקודם דאתגזר אמר וירא ה' אל אברם במחזה עכ"ז מפכי אטימותו לא היה משיג כדקא יאות אמנם כיון דאתגזר אתגלה כלא ושרא עליה שכינתא בשלימו כדקא יאות. ר"ל בכללות הת"ת שבה כמו שהיא קודם אמנם נתחדש עתה שהיה מהול ולא היה אטום והשיג כדקא יאות. ולזה צריכים אנו לבאר והוא הת"ת וז"ש ת"ח והוא יושב פתח האהל שאינו חוזר לבינה כדפי' ר' אלעזר. אלא דא עלמא דשרי על האי עלמא תתאה שהיא המלכות והיינו הת"ת שדרכו על המ' * אצ"ל לשרות על המלכות: והכוונה שנתגלה אליו המ' בהיות הת"ת מתייחד עמה. ומפני שיש בזה ב' דרכים הא' בהיות ייחוד זה בסוד חשק הייחוד או להשפיע סתם. ולזה פי' כחום היום בתיאובתא דחד צדיק כלומר זה הי' ע"ד הייחוד הנבחר דהיינו בהתעוררות היסוד בחשק הייחוד:

וישא עיניו אברהם בהשגתו בנבואה ג' אנשים חג"ת תלויים במרכבת אבות ונצבים על האהל הנז'. וענין נצבים עליו אינו בחינת יושב פתח האהל כי בחינת יושב פתח האהל הוא בחינת הזווג כדפי'. אמנם בחינה זו היא בחינת השפעה לבד וז"ש נצבים להשפיע עליו דהיינו ביסוד וז"ש דקיימי עליה דהאי דרג' לא ממש פתח האהל אלא עליה דהאי דרגא. וזהו שאמר ומנייהו יניק יסודא דעלמא להשפיע במלכות ולא בבחינ' שפע הייחוד אלא בחינת המזון וז"ש ואתזן: וי"ס דל"ג יסוד' דעלמא אלא ומנייהו יניקוהדר על מה דקאמר וקיימי על האי דרגא ושפיר טפי. ומפני שבחינה זו היא בחינת שפע המזון לבד ע"י אמצעי לפי' וירא המ' וירץ לקראתם להתייחד עמהם וז"ש דתיאובת' דהאי דרגא וגו'. הרמ"ק זלה"ה:

סתרי תורה.

והנה שלשה אנשים וגו' תלת מלאכין וגו' אומרו מלאכין לאפוקי אנשים. ואו' שליחן כדמסיק לקמן:

דמתלבשן וגו' לאפוקי אידך סברא שהיו בהתפשטותם.

ונחתי להאי עלמא כי במדרג' הנבואה אין הפשוטים יורדים ממדרגתם אל הנפש אלא הנפש מתפשטת מגופה ועולה אל העליונים. אבל עתה שמלאכים נתלבשו באויר אדרבה הם ירדו. ואומרו ותלת הוו כגוונא וגו' קשיא ליה להאי פירושא בשלמא לפי' ר"ש דלעיל כי הי' במרא' הנבואה ניחא כי השכינה ירדה עמהם שהם ג' גוונים שתחת השכינ' אבל עתה שירדו למטה מה טעם אל ג' כי לפרש ששכינה עמהם קשה כי א"א שנתלבש' השכינ' כמוהם ואם לענין שליחותם ב' יספיקו לרפואתו ולבשר כי להפוך מה לו לאברהם. ולזה תריץ ואמר ותלת הוי כגוונא דלעיל' פי' כמו שלמעלה במרכבה הם יחד כך למטה ירדו יחד, מהרמ"ק זלה"ה גיליון ועאל בקיומא דתרין דרגין אלין וגו' כי מילה בכ"י ופריע' ביסוד. אמור צ"א ב'. עכ"ל:

והרא"ג כ' וירא אליו א"ר אבא וכו' הוה אטים כלומר נבואתו היתה אטומ' וסתומה משני פנים א' שלא היו המדות העליונות מתגלים במלכות * ע' לעיל צ"א א' בדברי הרב ז"ל ד"ה והאי מחזה ודו"ק: אלא היא לבדה וגם היא לא היתה מתגלית אליו כל מציאותה אלא ענף אחת מענפיה כאומ' במחזה כנז' בפ' בלק. כיון דאתגזר וכו' כנגד אומ' שהמדות העליונות שלא היו מתגלות על המלכות אמ' אתגלי כלא כלומר כל המדות העליונות נתגלו עליה וכנגד הבחינה שנית שלא נתגלה כי אם ענף א' מענפיה אמר ושרא עליה שכינתא בשלימו כלומר כל בחינותיה בשלימות:

ת"ח הכרח למה שפי' איך אתגלי כלא ואמר והוא דא עלמא עילאה כנז' לעיל שנתייחד בעלמ' תתאה בזמן החימום ואז ודאי בזמן הייחוד היא מכינה את עצמה בכל בחינותיה להיות' מקבילות לבחינותיו ובבחינה זו נתרא' המלכות לאברהם אחר שנימול הרי בבירור איך אתגלי כלא אחר שנימול נגד בחינ' הסתימ' הא' ושרא עליה שכינת' בשלימות בכל בחינותיה נגד הסתימה הב' עתה נתגלה הכל בכל מכל כל ג' אבות כדמפר' ואזיל כיצד היה הייחוד העליון וחום היום ואמר וישא עיניו וירא וגו' שכשהמלכות באה לבקר את אברהם נשא את עיניה כלומר פנה פניותיה שהיא משגחת בתחתונים נפנתה מכל עסקיה כדי להתייחד למעלה בזכות אותה המילה שעשה א"א ע"ה ותיכף נזדמנו אליה ג' אבות חג"ת. עכ"ל הרא"ג: