אור החמה על ספר הזהר א:קצה

זהר. ודא קול דגזר מלה וגו' הכריח היות הפי' קול מבינה וגו' ממה שהמלכות נק' דבור וקול דגזר מלה פי' שהוא כורת הדבור ומבטא ומתקן אותו הוא הת"ת והענין כי קול הוא דבר שאין בו גזרה אמנם הוא גוזר בכח הכלים ר"ל כלי הדבור שהם השפתים ולשון והם מחתכים אותו קול מכחו ומבטא הדבור והיינו ת"ת קול נ"ה שפתים יסוד לשון ובכחם גזר מלה שהיא המלכות למללא: ואו' ועביד לה שלימו היינו נשמע בארצינו שנשלמה המלכות ע"י הקול והוצרך לזה שלא נבאר היסוד קול דנפיק מתור ת"ת והשתא שייך דבור במלכות לזה אמר ועביד לה שלימו אמנם היסוד לא עביד לה שלימו וא"כ אומ' נשמע בארצינו את"ת קאי כדפי'.

ת"ח דעד לא וגו' האי דרגא כדקא' מלכות לבד במציאות הספירות בה.

דאי לאברהם מאי שבחא ופי' ה' ירצה השם הכולל עשר ספירות שבמלכות. כמו וירא ה' אל אברם שהוא על המלכות שעדיין לא נימול. א"כ מה שבחא יתיר וגו' אלא ודאי וירא אליו כנוי אליו הוא למלכות והכוונה שנתחבר קול ודבור כד מליל עמיה עכשיו מה דלא הוה מקדמת דנא שלא הי' מדבר עמו אלא מלכות לבד וכאלו אמר וירא למלכות ה' שהוא הת"ת וזה זכה בעבור המילה: ואו' והוא ולא גלי מאן וגו' ומסתמא זה יורה על בחינה נעלמת דהיינו הבינה כדמסיק וזה א"א שנאמר שנתגלה לאברהם שאין השגה שם במדרגת הנבואה שהיא דרגא דקיימא לשאלא ולא לאתבא [דף א' ע"ב] ולזה אמ' אלא הכא גלי חכמתא לא בא כאן לבאר נבוא' אלא חכמה דכולהו דרגין דשארו על האי דרגא ובסוד מצות המילה גרם אברהם ייחוד זה. ואמ' דכלהו דרגין וגו' הענין כי הת"ת כולל ו' קצוות והבינה כוללת ג' ראשונות. והביא ראיה לדבריו ואמר ת"ח וירא וגו' הכוונה כדפי' לעיל וירא אליו אל המלכות וז"ש רזא דקול דאשתמע דאתחבר בדבור. והוא יושב פתח האהל הכוונה והוא שהיא הבינ' שנקראת והוא. יושב פתח האהל פתח העליון של המ' להאיר בתוכה כמעט תהי' מעלה אז כב' מלכי' המשתמשים בכתר א'. וזה כחום היום ר"ל במה שקדם אליה הארת החסד שהיא למטה מהבינה וז"ש דהא אתנהיר ימינא הנק' יום:

ד"א כחום היום בשעתא דאתקריב דרג' לדרגא וגו' פי' חום היום חמימות חשק אהבה שהוא מדת יום להתייחד עם המלכות והמלכות עם הת"ת. והכוונה כי ייחוד זה הנז' הי' כחום היום כאשר יתעורר חשק אהבה הנז' וז"ש בתיאובתא דדא לקבל דא ויום פי' מדת יום ומדת לילה כענין ויהי ערב ויהי בקר יום א'. הרמ"ק זלה"ה. ועיין מה שכתבנו בספר אור הגנוז בס"ד.

והרא"ג כ' ההוא פנימא' דכלא היינו הבינה שהיא בחשאי ואותו הקול יצא ונתפשט ממנה אל המלכות ואז נשמע וזהו נשמע בארצנו. ודא קול נשמע ה"ג וחוזר לקול ת"ת שיצא מהבינ' שהוא קול דאשתמע לאפוקי קלא אחר' דלא אשתמע דהיינו הבינ' כדפי' ולפי זה התור רומז אל הבינ' ואפשר ע"ש שהיא המורה חטאים בדרך שכן נקר' תשובה. ודא קול דאגזר ה"ג פי' קול הוא הת"ת ודבור הוא המלכות דהיינו מציאות הפה מוצא הדבור ואלמל' הקול המכה בפה לא יהי' לה לפה למגזר מלה נמצא שהקול הזה הו' הגוזר המלה והדבור ובזה עביד לה שלימו שהפה בלתי קול אינו כלום כי שלימות הפה הוא הקול והדבור היוצא ממנו. וזהו וקול התור ת"ת נשמע בארצנו מלכות דבטש בה הת"ת ונתייחד קול בדבור ובהארת הקול הזה בה דבר לאברהם כדמפרש ואזיל. דכלהו דרגין שרו וכו' היינו פי' למלת והו' שהו' רומז לכל הספי' שלמעלה מהמלכות עולם הזכר הנעלם לכך נקר' הוא כנז' בפ' ויחי דף רמ"ו א"נ בינה. שרו על האי דרג' ענין חנייה בעצם בקבע לא דרך עראי ודקדק כן מדקאמר והוא יושב ישיב' ממש בעצם כעין תדורו. וזהו שחזר ופי' ת"ח וירא אליו ה' וגו' כלומר מאי דנפקא לן מוירא אליו הוא קול דאתחבר בדבור וכו' אבל מוהו' יושב פתח האהל נפק' לן רבות' יתיר' דא עלמא עילאה דקאים כלומר יושב בעצם דרך קבע. ימינא דרג' דאברהם גרסי' והענין דקשי' ליה מה ענין יש לעלמא עילאה שישרה על עלמא תתאה ע"י המילה לז"א והוא יושב פתח האהל דהיינו עלמא עילאה דשרי על האי דרגא תתאה. דהא אתנהיר דרג' דאברהם אתדבק ביה דהיינו החסד והוא ראש עולם הזכר תחלת וראש ו' קצוות דזעיר אנפין. וכן החסד הזה נקרא יומם דכליל כלהו יומי המאיר לכל המדות נמצא שעל ידי המילה שנמול אברהם אתנהיר מדריגתו שהוא עולם הזכר. ושרו כלהו על האי דרגא תתאה להאיר לה ולפי זה כף דכחום היום הוא כמו כבר. והכי פירושא והוא יושב פתח האהל לפי שכבר האיר בתוקף ונתחמם היו' דהיינו חסד שע"י המיל' אתנהיר החס' ואז ירד החסד עם שאר המדות ושארו על האי דרגא. בשעתא דאתקריב וכו' כלומר השתא ניחא כ"ף דכחום היום שהיא כף הזמן כפשוטו וז"ש בשעתא וכו' פי' בשעה שהת"ת עם המלכות בשעת חימום הייחוד אז כלהו דרגין שרו על האי דרגא. שכן הוא דרך הייחוד דנטיל כל אינון נהורין ועייל לגבי מערב כנז' בריש פ' ויצא. [קמ"ז א'] עכ"ל הרא"ג: