אור החמה על ספר הזהר א:קצד

זהר ואו' כולא אסתלק נבואה וחילין דשמיא ואתלטיא ארעא בערך חילהא דקאמר לעיל:

ואסתלקו חילין דארעא נבואה ושפע קדוש כראוי:

אתגליאו כל חילין דארעא נבואה ושפע:

זמיר כריתת הערלה:

ומלה דקב"ה הוה בארעא היינו וקול התור נשמע כדפי' לעיל:

ר' אלעזר פתח האי קרא בשעתא דאתגזר וגו' דלעיל דרשינן ליה כד אתא אברהם והשתא דריש כל קרא כד אתגזר.

לא הוו קיימי על ההוא דרגא פי' הם בעצמם לא היו בה אבל מציאותם היה נראה בה כנז' בפ' לך לך [דף פ"ח ב' צ"א א' ע"ש]:

דרגין תתאין וגו' פי' כי המרכבות שבה עם היות שהיו נראות לאברהם כנז' פ' לך לך עכ"ז נוסף תיקונם עתה כי המלכות אינה מאירה אלא מתוך הספי' העליונות ובעוד שאין ספירות עליונות מאירות בה אף מדרגות תחתונות שבה בלתי מתוקנות ובלתי מאירות. אבל בהראות בה המדרגות העליונות בהכרח מדרגות תחתונות מאירות מתוך העליונות והם בתיקון גדול וז"ש אלין דרגין תתאין דאפקת ואתקינת וגו'. שתיקונם הוא עתה מתוכה ע"י העליונות המאירות בה.

ענפוי דערלה הקליפות.

וקול התור וגו' היינו דרגין עילאין דקאמר לעיל דקודם לא הוו קיימי ופי' למה נקרא קול התור ואמר קול דנפיק וגו' דהיינו הת"ת כולל שש קצוות דנפיק מגו ההוא פנימאה ירצה שמתאצל מתוך הבינה דהיינו קול דנפיק מגו שופר ואמר זה כדי שלא נפרש תור ת"ת וקול התור קול דנפיק מגו ת"ת דלאו הכי אלא קול נפיק מבינ' כלו' קול שהוא תור דהיינו ת"ת וז"ש וההוא קול פי' ת"ת נשמע בארצינו שהיא המלכות דהיינו גילוי הספירות העליונות במלכות כדפי'. הרמ"ק זלה"ה.

מדרש הנעלם

ועוד א"ר עקיבא ולא דא בלחודוי אלא משבחת ליה על גופא וגו' ותימה לי דהא קרביו בקבר ותולעים אוכלים אותם ומאי ברכה דקרביו ונר' כי כל זה כד סלקא בכל לילה והראי' מדלקמן רבנן פתרי קרא בשעת פטירתו וגו' מכלל דעד השתא לא בפטירתו מיירי. סל"ה פ' בחקתי. או אפשר לפרשו על העצם הנשאר קיים לעולם ועליו נבנה הגוף בעת התחיה ומאי קרבי לשון קורבה שהוא תמיד נקרב אליו ית' ואינו רוצה ליהנות מטעמי הגוף וע"כ נק' לבן הארמי וכדאיתא בקל"ז א' בר"מ. זוהר.

גיליון וכתיב וקוץ ודרדר וגו' קוץ במ"ק עשו. ודרדר במ"ק עם המלה ישמעאל עכ"ל:

והרא"ג כ' כיון דאשתכח וכו' בתר דחטא וכו' מייתי ראיה איך כל השלימות היה בעבור האדם שהרי ראינו שאחר שחט' נתקלל' האדמה בעבורו וזהו אומ' בעבורך וכתיב לא תוסף תת כחה לך כלומר בשבילך וכן וקוץ ודרדר תצמיח לך בעבורך הרי שבשבילו נסתלק הכל: ומ"כ וקוץ ודרדר תצמיח לך קוץ במ"ק עשו ודרדר במ"ק ישמעאל עם המלה * ודרדר במ"ק עם המלה גי' ישמעאל במ"ק: ואפשר שהכוונה לומר כי אדם הראשון נתגלגל באברהם ויצחק כנודע וע"י עון אדם הראשון הקדום נתקלל כשיתגלגל שיצאו מהם עשו וישמעאל: אתא נח ותקין כלומר אעפ"י שנח תיקן בקצת העולם סוף סוף נתקלקל וישת מן היין וגו' שנז' לעיל במקומו: ואסתלקו חילין דעלמא שנסתלקו כחות המצמיחות העשבים והאילנות והיו נזונים בקוץ ודרדר ובצער גדול. כיון דאתא אברהם שחזר העולם להבנות ולהתייסד מעיקרו שכן בהבראם באברהם: דברית אשתכח ביה מלשון זה נר' שמצ' עצמו מהול כנז' לעיל בפ' לך לך ולפ"ז מאי דאמר אח"כ ואתגזר היינו שהטיף ממנו דם ברית כדין הנולד מהול כדין אתקיים ביה כל האי קרא פי' שעם היות שתחלת הפסוק וסופו אתקיים אפי' בנח עם כל זה זה שאמר עת הזמיר הגיע לא נתקיים בנח שלשון עת הזמיר נראה שאחר שהנצנים נראו ונתקן העולם היתה המילה שהוא הזמיר אמנם נח מתחלתו נולד מהול ולזה לא יצדק למדרש ביה עת הזמיר הגיע לא יצדק כל הפסוק אלא באברהם כנזכר: ה"ג בס"י כדין אתקיים ביה וכו' ר"ל ביה ולא בנח כנזכר. ואתקיים עלמא דהיינו כשבא אברהם ולא כשב' נח כי לא היה התיקון שלם אלא עד שבא אברהם. ומלא דקב"ה הוא באתגלייא ביה הוקשה לו אחר שמתחילה נתייחד אליו הדבור בצאתו מאור כשדים קודם שימול א"כ הי"ל להקדים וקול התור נשמע בארצנו ואחר כך יאמר עת הזמיר הגיע לזה אמר שאינו כן שהדבור שהיה לו מתחלה לא היה באתגלייא שהרי היה נופל על פניו א"כ היה במחזה אורח סתימו כנז' לעיל דף פ"ט אבל אחר שנמול יצדק וקול התור נשמע בארצנו שהיה באתגלייא: הה"ד וירא אליו ה' דקשה מלת אליו שהיא מיותרת אלא כלומר השתא שנימול היה הדבור אליו באתגלייא מה שלא היה מקוד' כנז' שלא היה אליו אלא שהיה שומע מאליו וכאלו לא היה מדבר עמו.

רבי אלעזר פתח וכו' ודרגין עילאין היינו ו' קצוות לא היו מתגלים בארץ מלכות: כיון דאתגזר מיד הנצנים נראו בארץ ונתגלו בה. אלין דרגין תתאין הוא כמו דבר אחר והיינו ו' קצות שבה שכן היא גן שבה נטועים הנצנים ומתוכה צומחים וזהו דאפיקת ואתקינת האי דרגא תתאה א"נ שע"י הנצנים העליונים ו' קצוות שבו נתראו ונתגלו ונתקנו בחינות הנקביות שבה לקבל בחינות הזכר וז"ש דרגין תתאין דאפיקת ואתקינת דרג' תתאה שבנקב' וההתראות הוא התראות בקישוטיה וכאלו אמ' הנצנים נראו בארץ תרי זמני דידיה ודידה כנז'. ה"ג אלין ענפי דערלה כלומר אימתי הנצנים נראו בארץ והכינו עצמם ו' קצוות שבת"ת ובמ' להתייחד כנז' בשעה שנזמר הערלה מאברהם שאז גרם במילתו כריתת הקליפות והכנעתם ושבירתם ואחר זה וקול התור נשמע בארצנו היינו הייחוד ממש כדמפרש ואזיל. דא קול ת"ת. עכ"ל הרא"ג: