אור החמה על ספר הזהר א:קצב

קרי ליה אידי וגו' כמו אידך ר"ל אחר אלא שאידך ר"ל אותו האחר והטעם כי המגולגל יקרא אחר כדפי' לעיל.

דאשכח גרמיה גזיר. תימה א"כ לא נמול ע"י עצמו א"כ מה שכרו ועוד א"כ לא נמול ע"י במה קביל המצוה וי"ל שהראהו הב"ה בעצמו איך יהיה ענין המילה וכמה ימול ואשכח גרמיה גזיר אמנם אח"כ מל עצמו שזה לא היה אלא להראותו לבד ללמדו.

זמין קב"ה לאכרזא על בנוי וגו' תימה מנא ליה הכי וי"ל דיליף מאז ישיר משה דהוי בהכרזה הוא וא"כ אז יבקע הוא בהכרזה. מהרמ"ק זלה"ה:

גיליון ומחולקים הא אינון רברבין ע' שרים. כל אינון תריסין כחות הדין ולא טמאים.

כתרין תתאין החיצונים ממש. ואנכי נטעתיך שורק כמו וּ שורק:

דא עייל ליה בשמא קדישא וגו' כרמוז במי יעלה לנו השמימה * כרמוז בסופי תיבות כו': וגו'.

אמה ליה טופסרא דלבך וגו' פי' טופס והעתק לבך.

א"ר יוסי כתיב אז יבקע וגו' פי' לסיים בנחמה עכ"ל:

והרא"ג כ' דאעדי פי' השרת האבנים אבני נגף כדמפרש ואזיל. מיני' מן הכרם הזה שהם ישראל למטה ומחולקיה היא השכינ' שהי' הקרן הנז'. רברבין ע' שרים שכן הם מרוחקים משערי צדק ששם אחיזתן של ישראל אלפים אמה כדאיתא פ' ויקהל דף ר"ט. תריסין בעלי הדין חיצונים יותר קשים ועזי' מהע' שרים. כתרין תתאין הם עשר קליפות שהם למעל' מכל' ועיין שמות בתיקונים דף ל"ו * צ"ל ועיין שמותם של העשר קליפות והם בתיקון ס"ט: והוא נסיב ליה להאי כרם לחולקי' ה"ג: כד"א ואנכי נטעתיך שורק היינו גפן חשוב מכל הגפנים שאין בענביו חרצן וכן ישראל היא תחל' נטיעתן אבותינו הקדושים שאין כמותם בעולם. כלה כתיב בה"א כלומר והשורק הזה שהם האבות היו נאחזים בכלה עליונ' שהי' מלכות וז"ש מכאן שארי אברהם לאולד' שהשורק הזה שנטעו ממנו נטיעותיהם של ישראל היה מהכל' הזאת. ומהאי נפק זרע אמת ר"ל עם היות שלא יצא זרע אמת שהו' יעקב מהאי כלה אלא מלמעל' מיצחק אמר סוף סוף ומהאי נפק בהמשכה. ירותא קדישא דא הכלה הנז' ואומרו קדישא דא רמז לנו דדוקא ישראל הם האחוזים במדרגה זו בבחינה המעולה שבה בסוד העמוסים מני בטן אמנם הגרים הם תחת הכנפים שלה לא בבחינת בטן. בו ירוץ צדיק ונשגב מאן ונשגב ההוא מגדל כד בו ירוץ צדיק ה"ג ועיין בפ' שלח קס"ד והכונה על המלכות. דא תרעא דצדק היינו היסוד שהוא שער ליכנס לעלמא דנוקבא מלכות. כד"א פתחו לי שערי צדק שהוא היה כבר במלכות ואמר שיפתחו לו השערים שביסוד שבה' נכנס הצדק לעלות למעלה. וזהו פתחו לי שערי צדק השערים שבהם נכנס הצדק. נמצא מגדל הוא במלכות שהיא המילה וזהו ויבן מגדל בתוכו דהאי כרם שהם כלאיש ואיש מישראל שנחתמו במילה וגם יקב ביסוד שהיא הפריעה והיינו דקאמר עייל בתרוויהו וכו':

מאי משמע כלומר אמאי אתא לאשמועינן הני משאר מצות ותירץ עייל בתרוייהו שבמצו' א' ובפועל א' זוכה לידבק בשתי מדות אלו יחד ע"י מילה ופריעה. א"נ מאי משמע כלומר מה למדנו מכאן שכל א' וא' מישראל דאתגזר עייל בתרוייהו ומלת בו לכל בר ישראל דאתגזר קאי. א"נ מה למדנו דכל בר ישראל כלומר דוקא בר ישראל דאתגזר עייל בתרוייהו אבל אומות העולם המתגיירים אינם זוכים אלא במלכות. עייל בתרוייהו בהיותו בחיים חיותו. וזכי לתרוייהו אחר פטירתו. ומאן דקריב בריה וכו' הענין הוא כנז' בפ' יתרו דף פ"ו שאחר שהאדם מל ופרע נכנס במלכות ויסוד. ועל ידי פקודי אורייתא עאל לאתדבקא בגופא דמלכא ת"ת ואיקרי אדם. וז"ש ומאן דקריב בריה לקרבנא דא עייל ליה בשמא קדישא שמלבד שהכניסו במלכות ויסוד במילה ופריעה שעשה. עוד הכניסו לפני' בת"ת הנקרא אדם שהוא סוד שם מ"ה כמנין אדם. ואעפ"י שעדיין לא קיים המצות. מ"מ כבר הכניסו להיותו מזומן לעשות. שבלתי הברי' אין מצותיו כלום ונמצא שכבר קיים המצו' וז"ש עייל ליה בשמא כנז' ולכך כינה ההכנס' הזאת לאבי הנמול. כי השנים הראשונים הם רמוזים ורשומים בתינוק. וזהו עייל בתרוייהו. אבל המעלה הזאת היא מכונה לאב שהכניסו בתוספ' מעל' זו וזהו נמי. דמסיים מלתיה אם לא בריתי יומם ולילה ברית יסוד הכולל יומם ת"ת ולילה מלכות הרי מילה ופריע' ומצות. זכה לכל' דעייל בתרוייהו מילה ופריעה. למחזי קב"ה היינו שמא קדישא ת"ת כדפי'. אנפין באנפין היינו אותו האש שנתלהט סביבות הבית והוא גלוי הת"ת מתוך דברי תור' שהיו עוסקין שכן הוא נקרא תורה ומתגל' ע"י עסק התור'. כל הנק' בשמי היינו שנק' אדם שעול' כשם מ"ה כנז'. יצרתיו כנגד הפריע' יסוד. אף עשיתיו מ' היינו המילה כריתת הערל'. וכל בניך למודי ה' היינו ת"ת כנז'. א"נ הנקר' בשמי היינו שם שדי שאח' שנמול אשתלים בשם שדי כנז' לעיל. א"נ ע"ש שנאמר עליו דברי תורה הרבה שכול' שמותיו של הקב"ה. וכל בניך למודי ה' אחר ששבח אבי הבן באומר והאי מארי דהילולא ואחר ששבח ג"כ הנמול באומר והאי ברא וכו' עוד שבח לכל אותם ת"ח שהיו שם אותו הלילה עוסקים בתורה. א"נ שברך ג"כ הילד אחר שנאמר עליו ד"ת ודאי יצא ת"ח כמות'. אוזפוה לר' אבא תלת מילין לא נהגו בו כדין אדם עם חבירו שהוא עד מיל ולא כמו רבם עד פרסה שהוא ד' מילין [סוטה מ"ו] אלא נהגו בו קרוב לרב. אמרו לי' כשהיו מלוי' אותו. זכה לכל האי לכל הכבוד הזה. בגין בלא ואו גרסי'. קרי לי' אידי כלומר זה כמו אידי ואידי הנז' בתלמוד אעפ"י ששמו ממש מורה היותו הוא בעצמו מ"מ יותר מורה בקרותו אידי ומורה יותר שהוא הוא הראשון. ודחיל למימר לר"ש שמא יענישם לפי שהיו דבר הקבל' ביניהם בפרסום כדלקמן. מאי דכתיב ויפול אברהם על פניו. קשי' לי' תרתי דאי נפל אחר שהתחיל בו הדבור ודבר עד הנה מה טעם לנפילה זו. ועוד למה לא נפל בתחלת דבורו לכך פי' דויפול על פניו נדרש למעל' כלומר כל מה שדבר עמו עד הנה שאמר לו אני אל שדי וגו' וארבה אותך במאד מאד הכל הי' בנפיל' פני' וכאלו אין הדבו' אתו ממש אלא ממיל' שומ' ובעוד זה שהי' נופל מל אותו הקב"ה ע"י נס מיד היה הדבור אתו ממש שהי' על עומדו ואמר לו זה שאני מדבר עמך ואתה עומד ולא נופל לפי שכב' בריתי אתך זהו הנה בריתי אתך וכבר אתה מהול וזהו דאשכח גרמי גזיר. גוזרנ' דבאורייתא דא יגלון לבבל ויגלון בבבל ביני חבריי' ה"ג וה"פ באירייתא דא דהיינו חכמ' הקבלה יגלון לבבל והענין לפי שהם אמרו לר' אבא שהמקו' היה מחכי' להם מצד ריחי חקלא וכו'. ואי הוו צפרייא מתעקרין מתמן לא ידעין לאן טאסן [לעיל צ"ד] ואולי ישתכח מהם הקבל' שבידם לכך אמר הגזירה דבאורייתא דא יגלון לבבל ולא ישתכח מהם. ביני חבריי' כלומר אף שם לא יהיו יחד אלא מפוזרים ביניהם כדי שילמוד כל א' בצנע' וי"ס דגרסי דבאורת' דא יגלון לבבל ופי' שהלילה הזאת יבא עליהם חיל וישבו אותם לבבל. טופסר' מלשון טופס ודמו' והיינו ציור המחשב' המצטיירת בלבך באנפך שכיח. לא על דידי על אלו ל' יום שאלמוד ואשכח. אלא על דידהו שהולכים גולי' ממקומ'. ילפון אינון אורחיהון נ"א אינון אורחי ויתכסיין מלין ה"ג כלומר שילמדו דרכי בני בבל שהיו מדברים ברזי תורה באתכסיי' שלא נתן רשות לדבר בפרהסיי' אלא לרשב"י וחביריו. ח"ו דאתענשו לא נענשו בשביה לא בגופם ולא בממונם ולא בתורת' רק שגלו ממקום למקום מפני פחד קול עלה נדף ורודף אין. א"ר יוסי כתיב אז יבקע וגו':

עו ע"ב סתרי תורה לפרשת לך לך תאנא בתוקפא דהורמנו דמלכ' פי' תוקף מאמר המלך והכונ' על י"ס שנקר' עשר' מאמרות ובתוקף שלהם שהם ג' ראשונות. א"נ בתוקף מאמר המלך הגדול המאציל ב"ה כי הוא אמר האצילו ויהי. אינציב חד אילנא ת"ת ואפשר לפי שהי' האצילות בסוד הדין קראו תוקף. אינציב חד אילנא הכוונ' לפרש שהנשמ' בבוא' לעולם מברכין אות' בז' ברכאן כדמסיק ואגב אורחי' פריש לן מהיכן מתהוית הנשמ' ומהיכן יוצא' ואמר שהו' מהת"ת והת"ת בעצמו מהיכן נאצל וכיצד נאצל בתוקפא דהורמנו דמלכא ולכך דליג תנא לאתר דאיצטריך לי' ולא הזכיר אצילות ג' ראשונות אלא משש קצוות ולמט'. ה"ג חד אילנא רבא ותקיף גו נטיען עילאין נטיע וגו' פי' אילנא ת"ת רבא מצד הגדול' ותקיף מצד הגבור'. גו נטיען היינו חסד וגבור' ונצח והוד ויסוד כי הם נטיעות בערך הת"ת שהו' אילן גדול כי הם ענפיו. עילאין להורות שמדבר בנטיעות עליונות לא בנטיעות תחתונות הנטועים בגן מלכות. ה"ג אילנא דא בתריסר תחומין אתתחם היינו שהת"ת הזה כולל י"ב גבולים. ה"ג בד' סיטרי עלמא פריש' דגליה פי' דגל ממשלתו והנהגתו פריש בד' סטרין דהיינו מזרח ומערב צפון דרום והם בחינות שונות בת"ת. ת"ק פרסי מטלנוי היינו חמש ספי' מחסד עד הוד כלולות מעשר כי הוא הוא ההולך ונוסע בכלם ומנהיגם כרצונו ואמר פרסי כי כמו שהפרסה היא קיבוץ וכללות ד' מילין כמו כן אלו הה' ספירות כל א' כלולה מד' הנהגות הנזכ' דומיא דארבעה פנים שכל א' כלולה מכלם. כל רעותין דאינון פרסי ביה תליין כי הוא עלתם והם כדמיון הזרועות והשוקים אל הגוף כי כל חוזקם וכחם תלוי בגוף ולכך אליו תשוקת'. כד אתער אל האי הייחוד כל א' מעורר בחינתו להשפיע. ה"ג לית מאן דנפיק מרעותיה לבר כלומר אינן יוצאים מרצונו והנהגתו והטייתו כמלא נימא כדרך אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו כשרוצ' להטות כלפי חסד כלם מטים עמו וכן להפך. כלהו ברעותא חדא כלומר לא תחשוב שעונים על כרחם אמן אלא כלהו ברצון טוב מיוחד עמו וז"ש חדא שכלם ברצון טוב מסכימים עמו. ה"ג קם מלעילא נחית במטלנוי היינו סוד ההתעוררות שמתעורר מלמעלה בסוד ג' ראשונות ונחית במטלנוי מסעותיו שבנתים ואח"כ הולך אל הים מלכות. מיניה ימא אתמליא ה"ג פי' שממשיך בסוד הדע' אור ג' ראשונות דרך רחובות הנהר באופן שיש בו ספק למלאת הים. ואו' אתמליא הענין כי כמו שיש בת"ת ס' רבוא בחינות זכרים כן יש כנגדן במלכות ס' רבוא בחינות נקבות וכשאור הת"ת מזריח במלכות ממל' כל בחינותי' הארה והשפע' וזהו מלא כל הארץ כבודו דמיון השמש שמאיר בכל בחינותיו וממלא כל בחינות הפגומות שבלבנ' ומאיר'.

איהו מקורא דכל מיין נבעין הגם כי היסוד הוא נקרא מבועא דבירא מ"מ הת"ת הוא מקור לאותו מבוע. תחותיה מתפלגין כל מימוי דבראשית היינו השפעת החכמ' הנקר' בראשית שבהגיעם בת"ת הם ביחד אמנם כשיוצאים תחתיו אל נצח והוד מתפלגים בין שניהם ולכך נקר' נצח והוד פלגי מים. שקיו דגנת' היינו היסוד כי הוא המקבל משני הפלגי' והוא הגנן המשק' את הגן ומ"מ עיקרו בת"ת וזהו אומר ביה תליא תליא גרסי' לא בנון. פרחין הוא דמיון אל זריק' השפע הנזרק כחץ והוא כעין פריח' כל נשמתין דעלמא וכו' אע"ג דאינון מהבינה לא פרחין אלא מיניה דת"ת. עאלין בגנתא לנחתא כלו' א"א לנשמ' לנחת' להאי עלמא אם לא יעלון לגנתא מלכות ומתעכבים בתוכ' י"ב חדש דהיינו סוד י"ב גבולי אלכסון שבה ואח"כ יוצא לעול' מבושל' כל צרכה וז"ש ועאלין בגנתא לנחתא כלו' א"א לנחתא אם לא יעלון לגנתא להתבשל ולזה נקרא גן כי היא כמו הגן שמגדל הזרעים. בשבע ברכאן כנגד ז' מדות שנמשכה בהן. ה"ג למהוי אבא לרוחא ורם לגופא הכוונה לפרש מלת אברם שקור' הנשמה אברם על שם שהנשמ' היא כמו אב לרוח שכן הנשמה היא עילה והרוח הוא כמו כן אליה עלול ממנ' וכן היא רם לגופא כלומר היא ברוממותה על הגוף עומדת לעד כמעלתה מקודם ואין גופניו' הגוף מתדבק בה אלא היא לעולם בזכותה ודקותה וזהו שפירש דבריו ואמר ולמהוי בסליקו דדיוקנא עילאה שאין עון מזדמן אליה. ה"ג כד בעיא לנחתא לעלמא ול"ג נפשא. אומי לה קב"ה וכו' מלת ויאמר קא דייק. מאה מפתחן דברכאן היינו כי ע"י הברכות נפתחין המקורות העליונות ומריקין ברכאן על כלהו עלמין כנז' בר"מ בריש פ' עקב ולכך קראם מפתחן כי כל ברכה וברכה נעשה מפתח לפתוח אוצרות החמדה:

עז ע"א לאשלמא לדרגין עלאין היינו עשר ספירות כל אחד כלולה מעשר הם מאה ולכך נצטוית הנשמה לברך מאה ברכות לפתוח מקורות כל הספירות בכלל ובפרט. בגין לאתתקנא בהו לגנתא נר' שהגירסא בתיו אחד לבד והכוונה לסקל מהגן הזה אבני נגף וצור מכשול להסיר ממנה כל פגם שפגמו בה התחתונים שגרמו אחיזת החיצונים בה. ולמפלח לה ולנטרה היינו לעבדה ולשמרה והיא העבודה הקרבת התועלת מצות עשה שבהם השדה הזה נעבד ואז המלך נזקק אליה. ולשמרה היינו הרחקת הנזק שלא יתאחזו בה החיצונים כי כל שמירה היא מן האויב. ה"ג וממולדתך דא אילנא דחיי ומבית אביך תריסר תחומין שבטין עילאין אל הארץ דא איהו האי עלמא. וה"פ דא גנתא דעדן מלכות כדפי' לעיל וממולדתך דא אילנא דחיי אעפ"י שהזכיר יציאת הגן שהיא המאוחרת חזר והזכיר הקודמת שהיא אילנא דחיי שזה קשה לה יותר להתפרש מאילנא דחיי ואח"כ הזכיר תחומי האילן העליון שהזכיר למעלה שהם י"ב והם נקראים בית אביך והכוונה לומר שתתפרש מאילנא דחיי ומכל גבוליו סביב והכוונה להזהיר דע מאין באת מהמקור העליון שיצאת ממנו ודמה לך לצבי שהולך ובורח וחוזר פניו לאחוריו לחזור אל מקומו ולא תקצץ ותפרד מהם במעשה הרע ותתפרד מהם אלא לעולם תאחוז בשורש:

עח ע"א ה"ג עד דיעברון עלה בהאי עלמא תליסר שנין דהא מתריסר שנין ולעילא נשמתא אתערת למפלח פולחנ' דאתפקד' הה"ד ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה שבע וחמש תריסר אינון וכדין אתחזיאת נשמתא וכו' דאיהו אתיא מחמש שנין וכו' הוקשה לו למה חילק הי"ב שנין חמש ושבעים היל"ל ואברם בן י"ב שנין לז"א דאיהי אתיא וכו':

עח ע"ב דאיהי אתיא מחמש שנים דאינון ת"ק וכו' כלומר מדאפקה בתרי לישני מלתא אגב אורחיה קמ"ל להורות על שורש מקום יציאת הנשמה מהיכן יצאת מהת"ת שהיא חמישאה ת"ק פרסי כדפירש לעיל וכן הוא שביעא לדרגין כנזכר בפרשת אמור דף ק"ב וכדפי' מורי בס' אלימה שהת"ת יצא ראשונה מהבינה אלא שתכף שיצא יצאו כתפיו חסד וגבור' ונתכסה הת"ת בין הכתפי' ואחר שיצאו הכתפים חזר הגוף להגלות ונמצא לת"ת ג' בחינות היותו חמשי ושביעי ומכריע בנתים. ה"ג הה"ד בצאתו מחרן מההוא רוגזא ותוקפא דההוא שטן דהוה אסטי ליה עד השתא לגופא ושלטא עלוי. באילנא שלטא ערלה תלת שנין בבר נש תלת סרי שנין דאיקרון שני ערלה כיון דאעברו על גופא אינון שנין ואתערת נשמתא למפלח פולחנא קדישא פקידת לגופא לרעותא טבא וכפיף לההוא נחש דהא לא יכיל לשלטאה כמא דהוה דכתיב ויקח אברם את שרי אשתו דא גופא דאיהי לגבי נשמתא כנוקבא לגבי דכורא ואת לוט בן אחיו דא יצה"ר דלא אעדי כל כך מן גופא בגין דדבקותא דגופא לא אעדיאו כל כך מיניה אבל אתערותא דנשמתא אלקי לי' תדיר ואתרי ביה ואוכח ליה וכו' והדברים פשוטים:

עט ע"א ה"ג ועם כל דא נשמתא אתקיפת ביה בההוא נחש לתברא ליה בתוקפא בשעבוד' דאורייתא ואמשיך ליה לבתי כנסיות ולבתי מדרשות בגין דלא יתגבר על רוחא כדבקדמית' הה"ד ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם דא בי כנשת' אתר דדיורא דשכינתא תמן וכו' ונדפס בדף פ' ע"א וזאת הפיסקא המפסקת המתחלת קב"ה רמיז וכו' היא ממדרש הנעלם של רות וכן הפיסקא המתחלת לקמן דף פ' ע"ב כתיב מצאוני השומרים וגו' שם מקומו:

פ ע"א הואיל ואתקרי צדיק כמ"ש על מכרם בכסף צדיק ולכך נתן לו לחלקו השכינה שנקרא צדק וצדיק כחדא אזלי. כדין אתבסם ואתתקן יצה"ר בגופא מפרש מלת בארץ על הגוף שהוא מן האדמה והכונה לומר שהיצה"ר כשתמשכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח ואז אינו מעורר לאדם על התאוות הגופניות אלא מתיישב בגוף בעל כרחו והוא נמתק ומבוסם שאינו מקטרג עליו. דסגיאין שמהן אית ליה הוקשה לו שעתה קראו לוט ועתה קראו כנעני לז"א הרבה שמות נקראו לו. ה"ג ובג"כ אדכר בשמהן סגיאין. אז בארץ ודאי ואתייש' בעל כרחיה. ואתכפיא בהאי בגין דכדין איהו גופא הוקשה לו ואמאי צריך שיהיה בארץ תוך הגוף ימחה מהארץ זכרו לז"א בגין דכדין איהו גופא מלת כדין הוא פי' למלת אז וה"ק כשתמשכהו למקום שכם בתי כנסיות ועד אילון מורה לבתי מדרשות אז הכנעני הזה הוא מבוסם בארץ בגוף ויהיה לגוף הזה קיום כי אם יתבטל היצה"ר מן העולם אין לעולם תקומה. וזהו בגין דכדין איהו גופא יש לגוף קיום אימתי בזמנא דלא אתעבר מיניה ההוא נחש מכל וכל כי הוא צריך לו. בגין דבקות' דגופא כי להיות האדם דבוק בגוף לקיים המצות מוכרח שיהי' לגוף הזה קיום והעמדה לקיים המין והיינו ע"י יצה"ר. ה"ג דאסחר גופא לזינין בישין ונשמתא קיימא בהאי עלמא לאתקנא אורחוי דגופא כדק' יאות והכונה לפרש מלת כנעני הוא מלשון סוחר שנק' כן על שם שמסבב בסחורותיו סחור סחור וכמו כן הכנעני הזה מסבב הגוף לזינין בישין. ה"ג דכתיב בין בית אל ובין העי דהיינו שאול תחתית.

פ ע"ב על תריסר גרסי' והם י"ב בקר שתחת ים העליון הנז' בס"ת ריש פ' ויצא. ה"ג כד אתברי עלמא עילא' טמירא ופי' אימתי היה ראשונה זה שאמרת כשנעש' ונברא עולם העליון טמירא דהיינו עולם האצילות אז נבראו כל שאר העולמות בי"ע כנזכר בר"מ בפ' בא. והמזבח הזה הוא ביצירה כי בהיכל הרצון הם י"ב בקר והים עליהם מלמעל' וא' מי"ב בקר הוא מיכאל המקריב הנשמות על המזבח ההוא וזהו אל מקום המזבח אשר עשה שם הקב"ה בראשונה בעת בריאת העולמות.

הכי גרסי' אינון סיען ומנהיגין דנשמתא ואינון סיען ומנהיגין דיצה"ר. קריבין דא בדא כלומר מלת אחים אינו כמשמעו כי זה טוב וזה רע אלא בבחינ' שהם קרובים זה אצל זה נקרא אחים דמיון האחים המצויים זה אצל זה. ה"ג עד דכתיב אברם ישב בארץ כנען ויפרדו איש מעל אחיו כיון דמתפרשן דא מן דא מה כתיב אברם ישב בארץ כנען אשתארת נשמתא באינון צדיקיי ביישובא טבא בשלם ולוט ישב וגו'. ה"ג ולאובדא לון בעובדין בישון כיון דאשתארת נשמתא בלא מקטרגא ואתדכי גופא מההו' זוהמא מיד קב"ה שארי בגוויה ולא אתפרש מיניה לעלמין דהא כדין קב"ה אשרי דיוריה בהדיה וירית אחסנת עילאי ותתאי ואית ליה נייחא בין צדיקייא וההוא ליטא בין אינון חייביא חטאן בהדיה עד דלא הוי פורקנא לחובייהו מה כתיב וישמע אברם כי נשבה אחיו וישמע אברם דא נשמתא דאשתארת בדכיו בגופא כי נשבה אחיו דא יצה"ר דנשבה בין אינון חייביא בחובין סגיאין וירק את חניכיו ילידי ביתו אלין אינון צדיקייא דלעאן באורייתא דאינון שייפין דגופא זריזין למיהך בהדיה שמנה עשר ושלש מאות אלין רמ"ח שייפין דגופא ושבעין ברזא דנשמתא דנפקא מתמן * ואברהם בעובדין טבין בתשובה באוריתא בכלא אזדרז כו' נוסחא זו כתוב לפנינו קודם דיבור זה הנ"ל וגרס רבינו ז"ל בכאן. ואברהם בעובדין טבין וכו' והוא פשוט. ומ"ש ושבעין ברזא דנשמתא דנפקא מתמן היינו בכח הבינה שבה התשוב' ששם הוא סוד היין העולה שבעים ומשם הנשמות כנודע. ה"ג עד דאכפייה בעל כרחיה ואמתיק ליה כדקא יאות כלא אתיב בתיובתא שלימותא כדקא חזי בגין דלא אשתכך יממא וליליא וכו'.

כתיב מצאוני השומרים וגו' עד תנן עבד קב"ה וכו' נר' שהוא ממדרש הנעלם שעל רות עם אותה הפיסק' הקודם המתחלת קב"ה רמיז חכמתא ואיני מכניס עצמי לבארו כי הוא מבולבל כלו יען יש בו לשון המדרש בעצמו עם פירוש שפירש בו איזה מפרש ומתוך הלשון בעצמו נראה כן שאין לשונו לשון הזוהר אמנם ממאמר זה המתחיל תנן עבד קב"ה וכו' הוא דרוש נחמד והוא מבולבל ביותר שזה המפרש פירש בו דעת הראש מבחוץ והדפוס הכניסו מבפנים והנני מעתיק לך הלשון דברים כהוייתן מספרים ישנים מדוייקים ותמצא הדברים מבוארים מעצמן בס"ד. תנן עבד קב"ה ירושל' לעילא כגוונא דירושל' דלתתא בשורין ומגדלין ופתחין פתיחין ואינון חומות דתמן אית עלייהו נטרין דנטרי תרעי וכו':

פא ע"א דנטרי תרעין אינון חומות דכתיב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים וגו' ומיכאל כהנא רבא לעילא מכלהו נטרי תרעי דאינון חומות נשמתא כד נפקת מהאי עלמא אי זכאת עאלת בגנתא דעדן דארעא דנטע קב"ה לרוחיהון דצדיקייא כגוונא דההוא גנתא דעדן דלעילא ותמן כל צדיקייא דעלמא וכד נשמתא נפקת מהאי עלמא עאלת במערתא דכפלת' דתמן איהו פתחא דג"ע פגעת באדם הראשון ובאינון אבהן דתמן אי זכאה איהי חדאן בה ופתחין לה פתחא ועאלת ואי לא דחיין לה לבר זכאת עיילת לגנתא דעדן כיון דעיילת יתבא בגנתא ואתלבשת תמן בלבושא דדיוקנא דהאי עלמא ואתעדנת תמן. סתרא דסתרין לחכימי לבא אתמסר תלת דרגי אינון דאחידן דא בדא ואלין אינון נפש רוח ונשמה. נפש איהו חילא דגופא אתבני מיניה דכד בר נש אתער בהאי עלמא לאזדווגא בנוקביה כל שייפוי מתכנשי תמן וההוא נפש ורעותא דיליה אסתכם ביה בההוא עובדא ומשיך ליה לההוא נפש ואעיל ליה תמן בההוא זרעא דאושיד ומגו רעותא ומשיכו דנפשא דמשיך תמן אתמשך חילא אוחרא תמן מאינון דרגין דאתקרון אישי' ועאל כלא במשיכו דההו' זרעא ואתבני מיני' גופא ודא איהו חילא קדמא' תתאה דאינון תלת ובגין דהאי נפש איהו בדבקות' ויסוד' דגופא קרבנ' דאתקריב לכפרא על נשמתא אתיהיב חולקא לאינון דרגין דאישים בגין דמשיכו דחולקא דההוא נפש אתי מינייהו והיינו דכתיב את קרבני לחמי לאישי בגין דמההו' כפרה דנפש נטלי חולקהון וכד מית בר נש בהאי עלמא ההוא נפש לא אתעדי מקברא לעלמין ובחילא דא ידעי מיתייא ומשתעו דא עם דא. רוח איהו דמקיים לנפש בהאי עלמא ואיהו משיכו דאתערות' דנוקבא לגבי דכורא כד אינון בתיאובתא חדא וכדין אתער לגבי דכור' בתיאובתא דילה האי רוח כגוונא דנוקבא דלתתא אשדיאת זרעא בתיאובתא לגבי דכורא וסתרא דא והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. והאי רוח כד נפקא מהאי עלמא ואתפרשת מנפש עאלת בגנתא דעדן דבהאי עלמא ואתלבשת תמן גו אוירא דגנתא כמה דמתלבשי מלאכי עילאי כד נחתין להאי עלמא בגין דאינון מההו' רוח הוו דכתיב עושה מלאכיו רוחות וגו' אוף הכי רוח דא אתלבש בגנתא דעדן דארעא בדיוקנ' דהאי עלמא ותמן אתעדנת בכל עידונין. בג"ע דא אית ציורין ודיוקנין דהאי עלמא ואית ציורין ודיוקנין דעלמא עילאה ותמן כל אינון צדיקיי' אזלו ומתעדנין תמן ובריש ירחי ושבתי אינון בעאן לסלק' לעיל' ובמציעות גנתא אית עמוד' חדא מרקמא בכל גוונין וההוא רוח כד בעא לסלק' אתפשט תמן מההו' לבוש' ועאל גו ההוא עמודא וסלקת לעילא גו ההו' אתר דנפקת מיני' כמה דכתיב והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה כדין עייל לה מיכאל כהנ' רבא ומקריב לה קרבן בוסמין קמי קב"ה ויתבא תמן ומתעדנ' בההו' צרור' דחיי דעין לא ראתה אלהים זולתך וכו' לבתר נחתא לגו גנתא דארעא ומתעדנ' בכל עידונין ואתלבשת בההוא לבוש' ויתבא תמן בעטר' על חד תרין מכמה דהוה בקדמיתא:

נשמה היא חילא עילאה על כל אלין ואיהו מחיל' דדכורא רזא דאילנ' דחיי ודא סלקא לעילא מיד וכל הני תלת דרגין מתקשרן דא בדא ואחידן דא בדא וכד מתפרשן כלהו סלקין ותאבין לההוא אתר דנפקו מיניה. כד האי רוח נפק מהאי עלמא ועאלת גו מערת'. אדם הראשון ואבהן יהבין לה פנקס סימנ' ועאלת לגבי גנתא דעדן קריבת תמן ואשכחת כרובים וההוא להט החרב המתהפכת אי זכאת חמאן פנקס סימנ' ופתחין לה פתחא ועאלת ואי לא דחיין לה לבר. יתבא תמן כל ההוא זמנא ויתבא מתלבש' תמן בדיוקנא דהאי עלמא ובריש ירחי ושבתי כד בעאת לסלקא צדיקיי' דבגנתא דעדן יהבין לה פנקס סימנ' וסלקת בההוא עמודא ופגעת באינון נטרי חומות ירושלם אי זכאה פתחין לה פתחא ועאלת אי לא נטלין מינה ההוא פנקס ודחיין לה לבר תבת לגנתא ואמרת מצאוני השומרים הסובבים בעיר וגו' נשאו את רדידי מעלי דא איהו פנקס סימנא דנטלי מינה שומרי החומות אלין אינון נטרי חומות ירושלם ע"כ לשון ס"ת בעצמו בלי ערבובי' והדברים נחמדים מבוארים מעצמן:

פח ע"א ה"ג תנינן בכל יומא ויומא בת קול נפקת מטורא דחורב ואמרת ווי לון לברייתא מעלבונה דאוריית' דכל מאן דאשתדל באורייתא בהאי עלמא כד נפק מיניה לית בההוא עלמא דימחא בידיה אלא כל אינון נטרי תרעי ונטרי חומות וכל דוכתי כלהון מקדימין לגבי' שלם וקב"ה עליה ולא דחיל הה"ד אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם וכו' אחר הדברים האלה אלין פתגמי אוריית' וכו'. ה"ג בתר דאשתדל בר נש בהאי עלמא בדברים האלה קב"ה מבשר ליה ואקדים לה לנשמת' שלם הה"ד אל תירא אברם וגו' ואחסין ירותת אחסנ' דעלמא דאתי כד"א להנחיל אוהבי יש. דא יש מאין תלת עשר מכילין וכו' יש הם י"ג כי הש' הוא שלשה במס"ק והי' עשרה הרי י"ג והכוונה הארת י"ג מדות של רחמים שבאריך אנפין המאירים בעלמ' דאתי שהיא הבינה וזהו י"ש מאי"ן י"ג מדות הנמשכים מאי"ן העליון. דיהבי לי' אחסנת' שנותנים אותה לו בתור' ירוש' שאין לה הפסק. וי"ס דגרסי מאי יש דא עלמא דאתי ואוצרותיהם אמלא בהאי עלמא והוא יותר נכון. ה"ג מאן דאזיל לימינ' וכו' הא עותרא בעלמא דין דאית שמאלא וכו' עד ר' אבא לא נמצא בכל ספרים ישנים. ה"ג ר' אבא כד אתא מהתם וכו' הוו מתכנשין כולי עלמא לגביה רווק חד הוה בשבבותיה יומא חד אתא לגבי' א"ל ר' בעינא וכו' אמר לון לתלמידוי קרון ליה ר' יוסי מארי דעותרא וכו' ליומין א"ל רבי אן הוא עותרא וכו':

פח ע"ב עאל לאדריה נראה שהכוונה להתפלל או להתבודד או ליפול על אפיו כדי שימות אותו תלמיד כיון שהי' עוסק שלא לשמה כעין נפילת אפים דר' יוחנן. ה"ג א"ל ר' בעינא למזכי באורייתא ואנא לא זכינ' ובעינ' מאן דישתדל באוריית' בגיני דהא אית לי עותר' וכו' ואנא יהיבנ' עותר' א"ל לההו' רווק תשתדל באורייתא ודא יהיב לך עותרא יהב לי' ההו' כסא קרא עלי' ר' אבא לא יערכנה וכו' וההו' ב"נ הוה יהיב לי' וכו':

פט ע"א ממלל בההוא ערל אע"ג דאיתא במדרש רבה שבלעם נולד מהול מ"מ אחר שהיה מטמא בריתו באתון ערל קרי ליה א"נ ע"ד הנודר מן הערלים וכו' שהגוים אחר שאין דרכן לימול אפי' מהולים ערלים קרינן להו. דלית קנאה למלאכי עילאי בהדייהו דישראל יתיר שהתרגום מפרש כמה עניינים גדולים בהרבה מקומות וכן יונתן תרגם המקרא שיש בו סודות נפלאים כנז' בגמרא [מגילה דף ג' ע"ש] כשתרגם יונתן ס' תלים יצאה בת קול ואמרה מי הוא זה ואיזה הוא שמגלה סודותי לבני אדם עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו וכו': הרי הקנאה עומדת מצד פירושי התור' שנתגל' לנו ואם היה מפרשה בלשון הקדש תתרבה הקנאה יותר ויותר מפני שהוא לשון שנזקקין בו וזהו אומרו יתיר ואפשר שאין זה קנאה אלא קטרוג שמקטרגים שאינן ראויים לגלות דברי תורה ולכותבה ולפשטה לזולתם כי כפי האמת המלאכים אין בהם קנאה ולא יצה"ר כנודע. מאי לאמר לאמר ולאכרזא וא"ת והא גבי מחזה נמי כתיב לאמר דכתיב במחזה לאמר וי"ל דמלת לאמר דבמחזה הכי מדריש במחזה שהוא סתום ממלאכי השרת בו דוקא הוא שהיה הקב"ה אומר לו דבריו וזהו במחזה הוכרח כדי שיהי' יכול לאמר לו אמריו.

אחר הדברים האלה וגו' ר' חייא הוה אזיל ממסקנא דמלתא נראה שאין זה ר' חייא שהי' מן החברי' שהרי אמרו לית אנן חזיין להאי ועמד שם כל היום ולא יכילו למחמי לר' אלעזר ואי ר' חייא דמן חברייא בכל יום היה נמצא עמו אלא ודאי ר' חייא אחר היה וכן אינו ר' חייא רבה שהרי הי' נמצאים יחד ונוש' ונותן עם ר"ש וכ"ש עם ר' אלעזר אלא ודאי ר' חייא אחר הוה: א"ל למחמי לר"א:

פט ע"ב ה"ג דמא על דמא: ה"ג בהמה מה חטאת דקב"ה אמר אדם כי יקריב וגו' ה"ג אמר הקב"ה כפרה על גופא בשרא בשר אכיל ובשרא אתרבי מיניה וביה חטא לכפרה על גופיה בשר' דאכיל בשר' עביד דמא לגופא בג"כ דמא דאשתאר מההוא בשרא לבר אתעתד לכפרה וכו': לחמי נהמא וחמר' כמו עבד לחם רב שהוא כולל לחם ויין: כהנא ברעותא דשמא קדישא כתו' בס' ברי' מנוח' ששם אהוה היה מזכיר הכהן על המזבח להעלות עמוד העשן דרך מישור והוא נרמז בפסו' והקרב והכרעי' ירחץ במים והקטי' [והקריב] הכהן את הכל והקטיר המזבחה וגו' ואפשר שזהו שאמר כאן ברעותא דשמא קדישא. ה"ג אי תימא בכל יומא בבקר ובערב מאי אירי' דאיהו מועדו אלא וכו' כלומר טעם לדבר שמועדו יהיה בבקר ובערב יהיה אפי' בחצי היום: ה"ג ורעו דאשתכח לעילא בדרג' ידיעא היינו היות נמשך סוד הרצון העליון על המלכות נמצא שזמן הקרבן היה במועדו פירוש בזמן המיועד לגלוי הרצון העליון א"כ מלת במועדו לאו אקרבן מהדר אלא במועדו בזמן מיועד שאז הקרבן יהי' לרצון לפי שמתגלה הרצון העליון. ומעתה יצא לנו מלת רצון הנאמר גבי קרבנות כמו יעלו על רצון מזבחי. ה' אלהי"ך ירצך. וכיוצא בזה הוא לרמוז על גלוי הרצון. ה"ג אתא ר' חייא ונשקיה א"ל יאות אנת למחמי לסבר אפי' יומין אזלו כד מטון לגבי' חמא לון יתבי על תרעא אמר לשמשיה זיל ואימ' לון האי כורסייא דתלת סמכין מהו כלא חד. אמרו ליה זיל אימא ליה למר דלאו למגנא אמר דוד מלכא דאיהו רביעאה אבן מאסו הבונים. א"ל זיל ואימא לון דאן געלו ביה בדוד דאיהו אמר אבן מאסו הבונים. אהדר ר' חייא רישיה לר' חגי אמר ליה שמעת בהאי מדי אמר שמענא וכו' דהאי קרא על דוד מלכא אמרו וכו'. וה"פ האי כורסייא דתלת סמכין רצה לבדקם אי ידעו קצת בסודו' התורה כדי שיוכל להעמיק להם איזה דרוש וכמ"ש יהב חכמתא לחכימין ושאל האי כורסייא כלומר כסא שנעשה ג' רגליו כאחד מהו והכונ' על ג' אבות שהם ג' רגלי הכסא שהיא הבינה שהיא כסא לחכמה כ"ח מ"ה אדם הרוכ' על הכסא שנעשים יחד שלשת' בהסכמה א' ע"י הת"ת המכריע בנתים. והשיבוהו על רגל רביעי שהוא דוד והג' אבות מאסו בו שלכך הם ג' ולא ד' בבחינה א' ובזה הודיעוהו שהיו יודעים הכס' וג' רגליו שהשיבו לו יותר על מה ששאל להם וזהו אומ' דלא למגנא אמר דוד מלכא דאיהו רביעאה אבן מאסו הבונים. כלומר כי להיות ששלשה אבות הם לעולם יחד לבד כדפי' בפ' ויחי רק באבותיך חשק ה' רק דוקא ונמצאת היא זולתם וזהו אבן מאסו הבונים לכך היתה לראש פנה שהיא רגל רביעי ומתקשרת עמהם בהנהגתם ובהסכמתם שאין התפארת מכריע כי אם בשותפות המלכות. א"נ שנשאר' בחינת' למעל' דבוקה בו כדמסיק בסוד יהודה. ואומרו לאו למגכ' כלומר לא על חנם היתה מתרעמת ואומרת שמאסו בה הבונים בראות עצמה עמהם באצילות אמנם לא באחדות כי אם ע"י ייחוד התחתונים ולא בקשר אמיץ וחזק בקשרם יחד. דכתיב בני אמי נחרו בי דהיינו ג' אבות שיצאו מבטן הבינה כמו שיצאה המלכות. ה"ג ותו שמענ' יהודה הא אתוון דשמי' ודאי דל"ת אמאי אלא דא דוד מלכא דאיהו אתקשר בשמיה מכל בני עלמ' דכתיב ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם וכו' הא דוד קשיר בשמי' ותו דאיהו קשר של תפלין ודאי דל"ת דוד מלכא קשר של תפילין ודאי ובג"כ דוד אתקשר בשמיה וה"פ דא דוד מלכא הענין שנשאר בחינת המלכות דבוקה בת"ת במקום החתוך בעת הנסירה וזהו סוד ד' שבתוך אותיות יהו"ה להורות בחינתה שם תקועה:

צ ע"א בגין כך וכו' אכולה מלתא קא מהדר להיות כי תורתנו הקדושה מתפרש' בכל כך עומק וכמו שדרש בוה' בהיכל קדשו לתרי אנפי לכך יקרא דקב"ה שהיא סוד פנימיות התורה לאו איהו אלא לאינון דידעי אורחוי וכו': ה"ג שמעו חד קלא דהוה אמר היא * לפנינו כתיב אי קדישא: קדישא הביאני המלך חדריו בכל אינון חדרין דסבא דאנפין עולימא קדישא דאתמסרו מפתחן דילהון בידי' וכלהו מתקנן לך ולאינון דבגינך ובחייך קדישא כל חילא דשמיא נגילה ונשמחה בך כד חמו אלין הכי אזדעזעו ודחילו סגי וכו' ונהך לאורחין יתבו תמן כל ההוא יומא ולא יכילו וכו' ע"כ ולא יכולתי להגיהו כראוי אמנם פירושו הוא להודיע להם מעלתו של ר' אלעזר דבין בעלמא דאתי באות' חדרים שבבינה כנז' בשיר השירים שהוא סבא דאנפין. בין בגיע עליון שהוא ביצירה סוד מטטרון בקדש הקדשים בפרגוד אשר בינו ובין הבריא' שם יש לו חלק גדול לו ולחבריו וזהו אומר עולימ' קדישא היינו מטטרון נער וכל מפתחות אוצרות עליונים מסורים בידיה כנז' בכמה דוכתי ה"ג וזכאין אינון דיכלין לאשתזבא מקמיהו עכ"ל הרא"ג:

והדרן עלך פרשת לך לך בילא"ו