אור החמה על ספר הזהר א:קצ

ושריך בעת יאכלו בחדוותא בשלימו וגו' בחדוותא מצד הבינה שהיא נקראת שמחה.

בשלימו מצד החכמה הנק' שלמה:

ברעותא מצד הכתר הנק' רצון:

אמאי כתיב שירה תוכחה מבעי ליה. פי' שהם דברי תוכחה ליש' כדמוכחי קראי. ואו' לדודי מבעי ליה פי' אחר שדודי וידידי א' דודי יותר קל אל המבטא ועוד הכינויים לא ימצאו במלת ידיד אלא במלת דוד דודי צח ואדום מה דודך וגו' מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ולא כתיב בן חירות וגו' ביאר כי בן חירות היא מדת הבינה הנק' חירות אבל חורין הוא לשון רבים ולזה ביאר שהם חכמה ובינה דתרוייהו איקרון חורין עכ"ל:

גיליון מהו אל שדי ההוא דברכאן נפקן מיניה. פי' היסוד נק' שדי והיינו דקאמר דברכאן נפקאן מיני' שכל הברכות אליו נאספים וממנו הם נמשכים והיינו דקאמר הוא דשליט וכן בויקרא י"א ב' בביאור תשיעאה שד"י ע"ש.

כד מתחברן יו"ד בה"א וגו' עיין בפרדס שער מהות פ' י"ד. אחרי מות ע"ח א' שלח לך קע"ד א' וכאן קכ"ג וקנ"ג ב'. אשריך ארץ וגו' קכ"ד ב':

והרא"ג כ' ושריך בעת * צ"ל בבקר: יאכלו ולא בכוליה יומא ה"ג והענין כי שריך הם הע' שרי' ממנן דקאמר לעיל שהם תחת ממשל' יד הנער הזה שאינן נוטלין השפעת' אלא בבקר בבקר קודם זריחת החמה כדמפר' ואזיל: א"נ אפשר דושריך הם גדולי ישראל שבח"ל ע"ד ושריך דפרישנ' לעיל וקצת הכרח מדקא' לקמן ואתון זכאי קשוט קדישי עליונין וכו' לא ינקי מהאי סטרא וכו' נרא' ששאר גדולי ישראל שלא הגיעו למדרגת' נקר' שרים של ארץ התחתוני' ויונקי' מתחת ידי הנער הזה והם בקדושת' העליונה נקר' שרים מהארץ העליונה ויונקים ממנא דטלא קדישא כדלעיל * צ"ל דלעילא. או כדלקמן: : מאן גרים האי דבבקר ולא בזמנא אחרא משום דמלכך נער שהרי הארץ העליונה שמלכה בן חורין אין הרוגז מעכב השפעתה ולא השפעת שריה. זכאי קשוט כלומר צדיקי' אמתיים הפך הצבועי' שמראים חכמה ותחתיה ערמה א"נ נאה דורש ונאה מקיי' שכיון שראה אותם חכמי' מחוכמי' ומשבחי' שבח המילה ומאן דנטיר לה בודאי שהיו מקיי' מה שהיו דורשי'. מההוא אתר קדיש' דלעילא דהיינו מארץ החיים העליונה שהיא המלכות. חיים כלכם לפי שהיו אחוזי' בעץ החיים ובארץ החיים. היום כלומר כוליה יומא ולא בבקר כדלעיל.

פתח ר' אבא ואמ' אשירה נא לידידי וגו'. תוכחה מ"ל הא דלא אמר קינה מ"ל מדכתיב בסוף הפסוקי' הסר משוכתו והיה לבער ואשיתהו בתה וגו' וי"ל דמעיקרא קב"ה אוכח להו לישראל ואחר שהשלי' תוכחתו גזר הדין א"כ השתא שהתחיל להוכיח תוכחה מ"ל. לדודי מ"ל שהוא לשון קצרה ועוד שהוא לשון המורגל במקראות דודי צח ואדום וכיוצא. כמא דכתיב כלומ' וא"ת לא דק בלישניה וה"ה נמי דודי זה אינו דהא כתיב שירת דודי הרי דקדק. עכ"ל הרא"ג: