אור החמה על ספר הזהר א:יט

מאן מחיה מתים וגו' טענות אלו אינם לא כסדר הזמן ולא כסדר הענין אמנם הכריח כח הצדיקים מהדברים שלא נתנו ביד השרים ולא ביד המזל שהם תחית המתים וגשמים ואמ' מאן מחיה מתים וגו' הרי שתים שהם ממש עשו הפך כוונת הבורא ואלו הם דברים פרטיים אחר בריאת העולם אבל עכ"ז אפשר אל המכחיש לומר שלא ברא קוב"ה את העולם כמו שא"א לחכמי ישר' לברא אותו לז"א מאן עבד שמיא וארעא וגו' וקיימא לן כי הסבה המעמדת גדולה מהסבה המהוה וז"ש מאן עבד הוא סבת ההויה והצדיק סבת הקיום כאו' בהבראם באברהם: ועדיין אפשר למכחיש לומר שעזב ה' את הארץ ביד מערכות השמים והראיה שהצדיק מקיימו כי אחר בריאתו עזבה לזה הכריח ואמר מאן מנהיג וגו' אתא יהושע וגו': דיקום על קיומיה ולא יעשה הלוכו דהיינו והיו לאותות ולמועדים והיינו והירח עמד וילפי מהדדי:

שכיך ליה דהיינו שלא יפעול בתחתונים כמו לבשל הפירות והזהב וכיוצא והיינו וידום השמש: וז"ש ופקיד ליה וגו' דכתיב וידום וגו'. ושמא תאמר הפך המערכת אין לו כח לז"א קב"ה גוזר גזירין וגו' ומרע"ה ג"כ גוזר גזירות הפך הטבע כאו' ואם בריאה יברא ה' כדפי' ז"ל: ושמא תאמר אחר שגזר הגזירה ונתנה אין בידו להחזירה אינו כן וז"ש ותו דקב"ה גוזר גזר דין וגו' א"כ גם בידו לחזור גזרתו וכיוצא כי בידו להפך הענין לכל אשר יחפוץ ולא תאמר שהצדיקים עושים הפך רצון קונם בכל שאינו שזה רצון הבור' וז"ש:

ותו דאיהו פקיד וגו' דכתיב והלכת בדרכיו לאדמא ליה בכולא:

והא כתיב כל הגוים ואין ענין לשלול חכמי הגוים שאין מקום לטעות:

אלא מי לא יראך וגו' ובקושי' זאת יובן האחרת. ולא אתקרי אלא על ישר' וגו' שאין הקדושה משפעת אלא על הקדושים ולהם שרים כמותם חיצונים:

מלכא עילאה לא להשפיעם ח"ו אלא לרדאה לון שאין יכולת ביד שריהם והב"ה משדד אותם וזה כוון הכתוב באו' מי לא יראך לשון יראה מפחד המלקות: לעילא השרים ותתא האומות: ד' מלכוון הם ד' שרים על ע' והשבעים נחלקים אליהם והם סוד הצלם רישיה מעוהי חדוהי שקוהי:

אתפקדו על מילין דעלמא אלו הם השרים בהנהגת העולם כי אפי' העשבים יש על כל מין ומין שר ושוטר כנודע: מאין הוא סתימ' וגו' לשון אין כנודע ואו' במם מאי"ן רצה שאין נעלם וסתום כמוך כדמפ' ואזיל בעלויא עילה לכל:

בעובדך שהוא המציא הכל:

במילולך בדבר ה' שמים נעשו: אינון תהו שלא בידם טובם אלא כפי הנשפע מלמעלה:

פתח ר' אלעזר וגו' מ"י בינה זאת מ'. כללא דתרין קדושין הם שני מיני קדושים הא' קד"ש סתם היא מ' למטה בבחי' המתגלה נק' זאת: הב' קדש הקדשים והיא בינה מ"י נעלמת ומתעלת והם תרין עלמין עולם עילאה בינה ועולם תתאה מ' בחבור' חדא:

עולה ממש כדתנן העולה קודש קדשים: למיהוי קדש הקדשים לגבי בינה כדמסיק וזה ע"י הבינה שהיא קדש הקדשים וז"ש דהא קדש קדשים מ"י פי' בחינת הבינה מ"י שאמרנו שהיא מתייחדת בזאת היא קדש קדשים אינה יורדת למטה אל מקום הקדש אלא היא בהיותה קדש הקדשים אתחברת בזאת שהיא קדש לבד למטה. בגין למיהוי עולה פי' שתעלה המ' למעלה בבינה אל מקום קדש הקדשים שתהיה קדש קדשים כמוה דהא במדבר ירתא וגו' כל תיקוני הכלה היו במדבר תור' ומצות ומשכן וקרבנות. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. מאין ההוא סתימ'. מאין כמו מאן בלעם הלוך עמנו ופי' לא רצה סתימ' קדיש' שיעשה שום דבר מהם בלי רשות כמוך שאינך צריך לשאול רשות מזולתך עכ"ל:

והרא"ג כ' אתא אליהו ואלישע ואחייו מיתייא נקט אליהו ואלישע שהחיו את המתי' אף כי היו אחרי אברהם ע"ה היינו לפי שיותר גדול פרסום נס זה מדאברה' כי אברה' הו' דבר שבא מאליו כי בכח מעשיו נתקיימו העולמות אבל אלו ממש החיו המתי' בידם ודבר גדול הוא: ה"ג למהך באורחוי ממש לאדמא ליה בכלא כלומר הלא תראה כי כל המצוות שנתן לנו השי"ת הם כדי שנהיה דומים אליו מה הוא חנון אף אתה חנון וכו' וכן אומרו אחרי ה' תלכו א"כ כל ישר' החסידים והצדיקים העושים כמעשיו ית' ממש הם אלוהות א"כ כי בכל חכמי הגוי' אין כמוך ובישראל יש כמוך. והנה השיב השתי קושיות שהשיב הפלוסוף כי לקושי' מאי שיקולא דא מתורץ מתוך דבריו כי הפ' לא בא לשלול ההקש כי זה פשיט' מאי שיקולא אלא הפ' בא למיד' מיניה בכל חכמי הגוי' אין כמוך אבל ביש' יש כמוך. א"נ כי אומ' השתא אית לאסתכלא וכו' בא לתרץ הקושיא הא' ותרצה במה שחזר להקשות הקושיא יותר בחזקה כי הפ' אומ' בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך וההקש הזה אינם חשובים כלום דהא כתיב כל הגוי' כאין נגדו א"כ מאחר שכל הגוים אין ואפס ותהו מאי שיקולא דאבאמרו בכל חכמי הגוי' אין כמוך כי השיקול הזה לא יעל' בדעת כי אינם אלא תהו ואין נגדו והשיב אלא מי לא יראך וגו' כי בכל חכמי הגוים אינם חכמי הגוים ממש אלא כאותם למעלה ממנן דילהון ומלכותא הם ד' שליטין ועכ"ז שיש קצת מן הקצה דמיון עכ"ז מאין כמוך וז"ש אתא קרא ואמ' מי לא יראך מלך הגוים וזה חסר מן הספר מלכ' עילא' לרדאה לון ולאלקאה לון ולמעבד בהון רעותיה כי לך יאתה לדחלא מינך לעילא ותתא כי בכל חכמי הגוים אילין שליטין וכו' והכי פי' כי מלך הוא נקרא כשעושה משפט ומלקה את אנשיו במקל וברצועה וז"ש מי לא יראך שאתה מלך ומלקה בהם כי לך יאתה לדחל' ממך: חכמי גוי' אלין שליטין רברבן היינו שבעים שרים דממנן עלייהו: ובכל מלכות' בההו' מלכו דלעילא דהיינו ד' ראשי ההנהג' שיש להם לסטרא אחרא שהם כקוף אצל הקדושה כי כמו שבקדוש' המנהיגים הם חגת"ם כן בהם הם ד' וז"ש דהא ארבע מלכוון שליטין אית לעילא כלומר לעילא מע' שרים: ושליטין ברעותי' על כל שאר עמין כלומר שליטתם ששולטי' על האומות אינם בלתך כי אם ברעותיה דקב"ה וגו' אלא כמה דפקיד לון וגו' דחכמתא דילהון מנייהו כלומר חכמת האומות בעצמם אינה נשפעת להם כי אם מהע' שרים האמורים שהם חכמיהם: מאן הוא סתימ' קדיש' ולא ברעותיה דיעביד שום חד מינייהו כמוך הכונה פי' אף כי הכחו' הקדושים מיכאל וגבריאל וכו' הפועלים לעולם הם נעלמים שאינם מושגים מי יש בהם שיהיה סתום וקדוש ויעשה אי זו פעולה בלתי רצונך כמוך וז"ש ולא ברעותיה דקב"ה דיעביד שום חד מנייהו כמוך כמו שאתה עושה: בגין דאנת רשים בעלויא ואת רשים בעובדך ובמלולך מכלהו כלומר כי הם אינם עושים בלתי רצונך לפי שאתה למעלה מכלם אבל אתה מי יאמר לך מה תעשה לפי שאתה רשים במעלה ובעובדך וכו' יותר מכלם ואינך צריך לשאול מהם אם תעשה ואם לאו ושיעור הכתוב כך הוא כי בכל חכמי הגוים היינו מיכאל וגבריאל וכיוצא שהם המתחכמים על העכו"ם כמו גבריאל במפלת סנחריב וג"כ יקראו חכמי הגוים שמהם משתלשלת החכמה לע' שרי' והכל נשפע להם על ידם ובכל מלכות' והנהגתם של אלו המלאכים אף כי הם סתומים וקדושי' מאין כמוך. א"נ מלכות' הם המלאכים על הקליפות שמהם נשתלשלו מאין כמוך:

ודא הוא מאין כמוך ה' וגו' כלומר פי' זה שפי' כאן ג"כ יפורש בפ' אחר כיוצא בו שאמ' מאין כמוך ה' וגו' יר' לא יש בכל אותם הכחות הפועלים שיעשו שלא כרצונך כמו שאתה עושה וז"ש מאן סתימא קדישא דיעביד ולהוי כמוך עילא ותתא וסיומא דקר' מאין כמוך וגו' למה לפי שגדול אתה וגדול שמך בגבור' כשאתה עושה איזו גבורה אינך צריך להמלך מזולתך כי אתה גדול ושמך גדול מכלם ואין מי יאמר לך מה תעשה וגו': ויהא דמי לך בכלא בעובדא דמלכא קדישא וגו' ה"ג בספרי' ויר' שיש להקשות כי גם מיכאל וגבריאל עושים דברים נפלאים מאד לז"א אינו דומה אליך בכלא אחר שהם צריכים כח ורשות ממך מש"כ אתה אין זה דומה לך, בעובדא דמלכא קדישא שמים וארץ אבל אינון תהו וגו'. פי' אילו יצוייר שיעשו המלאכים איזה בריא' לא ישאר בקיומה כי אפי' יתוש קטן הוא נוצר מאתו ית' וז"ש במעשה של הב"ה ברא כל השמים והארץ אבל אינון אילו ירצו לבראו' איזה דבר אינון כלומר מעשיהם ובריאת' יהיו תהו וחמודיהם אם יחמדו לבראת איזה דבר נחמד אותם החמודות בל יועילו כי יהיו כקורי עכביש כי הבריאה בכל דבר אינו תלוי אלא ביוצר הכל ב"ה: ואם נפרש כי פי' ספרי קדמאי מסיים עד ויהא דמי לך בכלא. ומ"ש אח"כ בעובדא דמלכא קדישא יחזור אל פי' הראשון החוזר לקליפות ולע' שרים כנז' לעיל אתי שפיר כי פעולת הקליפות תהו וחמודיה' בל יועילו: יקשט קשוטא היינו שיפרש פי' חדש בפ' כי הוא כינוי אל הקשוט שמתקשטת בו השכינה: דהא למחר אסתכל כד יעול היינו אסתכל קב"ה לשאול מה קשט לה בקשוט זה כנז' לעיל: ה"ג באינון שירין ושבבין דיהבו לה בני היכל ותרגום צמידים הם שבבין: ושירין ג"כ הם מיני צמידים וכן הוא לשון משנה יוצאים בשיר וכל בעלי השיר וכו' פתח ר' אלעזר וכו' כללא דתרין קדושין דתרין עלמין היינו בינה ומלכות שמתקשר זו עם זו: עולה ממש והא כיצד שתעלה המלכות בבינה למהוי קדש הקדשים כי המלכות בחינתה לבדה נקר' קדש לבד כנז' בזוהר אמנם אחר עלותה בבינה קנתה שם הבינה ונקר' קדש הקדשים: דהא קדש קדשים מ"י וכו':

דהא מן המדב' ירתא כלומר מנין בא לה למלכות השם הזה שנקר' עולה קדש קדשים ואמר כי מן המדבר מצד התורה והמצות שקבלו ישראל במדבר קנתה שם זה להתקראות עולה קדש הקדשים וז"ש ולמיעל לחופה דהיינו הבינ' ולהיותה כמוה:

תו מן המדבר איהי עולה כד"א ומדברך נאוה וגו' פי' כלומר מצד הדבור ועסק התורה בכל יום עולה המ' לבינה להתקשט כנז' עכ"ל הרא"ג: