אור החמה על ספר הזהר א:יח

מלאכין קדישין לא נזקקין וגו' כלומר כשהם שומעים שמדבר האדם בלשון תרגום מאוס בעיניהם בענין שאין נזקקון והיינו דקאמר ולא אשתמודעאן ירצו אינם יודעים מה אומר מפני שהם מואסים בלשון אבל אם ירצו לשמוע ידעו והראיה לזה שהרשב"י היה מדבר תרגום והיו מלאכים באים לשמוע והטעם אחר שידעו שהיה מדבר בסודות אף אם הלשון מאוס בעיניהם באו לשמוע ורשב"י ע"ה היתה כוונתו לטובה דהיינו להכניע הקליפות בלשונם כי זה טעם הקדיש בתרגום: לאבאשא לי' דהיינו שלא יקטרגו על עונם: וא"ת ולמה אנו מקללים אותם היה לנביא לומר בלשון שלא יוכללו הם בו אחר שהם קדושים וי"ל שאלו היינו אומרים בלשון שהם מבינים היה מורה שאנו אומרים כנגדם אבל אחר שאנו אומרים בלשון אחרת ידוע שאין אנו אומרים אלא על אותם שהם לשון עלגת שהם החיצונים ואחר שאמר מלת ארקא תקן שהחיצונים הם אלו לבד כדמסיק:

לבתר דאתרך וגו' אפשר שנתגרשה תאומתו עמו: ארעא דאתכפל דכתיב ארץ עיפתה ומתרגמינן כפל עיף דהיינו כמו אופל שיש בה אופל ולא אופל והנה ארקא הוא א' מן הנפשות הכרותות נדונות שם והארץ הזאת עם שאר כל הארצות נבראו להתגלגל בהם בני אדם כדי להענישם ולתקנם ואלו השרים הם כחות יום ולילה המשמשים שם ואין להם שלוה אלא ע"י אדם היורד שם כדמסיק. חשוכא ונהור' יום לעצמו ולילה לעצמה והם לילה ויום חיצוכים ימי הרעה: קטרגין דא עם דא מדת יום במדת לילה ואין להם ייחוד. ובשעתא דנחית וגו' ע"י הם מיוחדים דומין למה שלמעלה כקוף לפני בני אדם:

בר דההוא דנהורא [וגו'] יום על לילה תורא שור משמאל: נשרא במערב והם ממש דומין לעליון:

וכד מתחברן וגו' זכר ונקבה שמם אדם והיינו בנהור' שהוא יום ובחשוכ' שהוא לילה נח"ש נמצאו להם ד' פנים "שור "נשר "אדם "נחש והיינו שנאן בקדושה ממש: שלשלאי עזא ועזאל הם בהרי חשך ועמוד תקוע שם ומגיע עד התהום ובאותו עמוד הם קשורים בשלשלאות: ואינון מדלגי עזא ועזאל מפחד הדין והם עושים זה כדי לבלבלם להזקק לנעמה שהיא נקבתם של אלו כדמסיק דטעו אבתרה דהיינו דכתיב ויראו בני האלדי"ם את בנות האדם וגו':

ואתעבידת בכמה ציורין היינו סוד דמיון בחלום לבא לידי קרי כדי להוליד מאותה התאוה וחמום נפש הבהמית היא מתעברת שדים מהם:

מתערין לאינון וגו' מחמום תאותם לעבירה:

ולא אולידת ארעא בחיליהון. פי' שאין בכח אותם השמים לתת לארץ זרע וקציר כאלו השמים אבל בענין אחר נותנים וז"ש ר' יוסי בפ' ויצא בשאר [ארעא] לא יצא לחם ואי נפיק לאו משבעת המינים:

ולא אהדרן וגו' פי' אין גלגולם כאלו ממש. ואינון אלה *) כנז' לעיל שהם אומרים אדמה לעליון בכל עניינם:

שמיא וארקא הם שמים וארץ שלהם: יאבדו מתחות שמיא היינו שמים אלו שלנו שבה היא נעמה והם באים משם לה. וטוב לאמר פסוק זה בעת שאדם שוכב על מטתו ולא יבא לידי קרי: שמא דאל"ה חלק שם אלדי"ם מי אלה: בכמה דוכתי בסבא פי' ענין אחר ועליו קשה שסוף סוף לא היה ראוי שיתן הפסוק מקום פתחון פה:

לא ידע הרהורין וגו' שאין ידיעת ענין זה נמסר אלא למתעלה על המחשבות ואחר שהכתוב לא העלה האלוה אלא על בני אדם לבד הם אומרים שאינו יודע מחשבות בני אדם:

שליט בכל רומי וגו' היינו ההשגחה בעליונים וממנה בתחתונים שהרי העליונים הם מנהיגים התחתונים ואחר שהוא שליט בהנהגת המזלות הוא גוזר שהמזל יגזור על פלוני כך: וכל חיילין ומשריין היינו להעלותו שעם היות השגחתו בתחתונים אינו מושג מהם וזה רוממותו משגיח בהם ואינו מושג מהם: מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. וארקא וארע' מבעי ליה וגו' הוקשה לו כמו שאח"כ אמר יאבדו מן ארע' ג"כ היל"ל די שמיא וארעא. ותירץ כי הכונה לומר כי אותם עפריר"א וקסטימו"ן תרין ממנן דבארקא אשר לא בראו הם אותם שמיא וארקא ההיא כי גם הם יאבדו מן שמיא וארעא אלה זאת הארץ הנק' תבל ולכן קראה אח"כ ארעא ולא ארקא כי הם ב' ארצות זו נק' ארעא וזו ארק': ולא אהדרן וגו' פי' אין סובבין אותם הגלגלים אלא לכמה שנים עכ"ל:

גליון פתח ר"ש ואמר וגו' מ"ש וארע' מבעי ליה וגו' דע שכנגד עולם העליון עולם הבנין שהם ז' ארצות החיים והם ז' רקיעים כך ברא עולם התחתון שהוא כ"י ברא ז' רקיעין וז' ארצות והם כגלדי בצלים זה על זה ובכולם חמה ולבנה ואדם ובהמה אבל התורה אינה מגעת אלא עד תבל שנא' משחקת בתבל ארצו וג"כ מיני דגן אינו למטה אלא בתבל אבל בשאר ארצות אין להם אלא שאר מיני קטניות בלבד ויש מהם בשני ראשים לסיבת כח המערכה השליט וג"כ אין אורם בהיר כל כך ואלו בני אדם ששוכנים בהם הם מבניו של קין שכשחטא הורידו הקב"ה לז' ארצות וכפי החטא אשר חטא כן הקב"ה מחזירו לזה העולם באלו הז' ארצות וכאשר רואה אותו הקב"ה שאינו חוזר מוריד אותו לארק' ושוב אינו עולה וזהו שאמר ואשתבש תמן שאינו יודע לעשות תשובה ולפיכך אינן עולים. ופי' הפסוק הוא כך אלהא הם עפרירא וקסטימון שהם אלדי"ם אחרים שלא עשו את השמים וארץ *) יאבדו מתחת השמים מפני שתבל מכוונת כנגד ארץ של * [נ' דיש לגרוס אלהא כגי' שלפנינו]: * [אפשר דצ"ל שלהם וכן פירשו הרמ"ק ז"ל והרח"ו ז"ל וזהרי חמה וכן בפסוק כתיב וארקא וכן מפורש בזהר ע"כ צ"ל השמים וארץ שלהם או שמיא וארקא]: מעלה. מהגיליון בקיצור: עוד מצאתי גיליון וז"ל ולא אולידת ארעא בחיל' דלהון זרועא וחצדא וגו' פי' שאין שם בארק' חטים ולא שום מין משאר מיני תבואה ככתוב בזוהר בפירוש במקום אחר [בפ' ויצא קנ"ז א'] ועיין בפ' שלח לך קע"ב א':

והרא"ג כ' ממלה דסוף קרא היינו מלת אלה: לא נזקקין ולא אשתמודען יר' בין למ"ד ידעין תרגום דהא גבריאל למד ליוסף ע' לשו' אלא שאינן נזקקין בין למ"ד דלא אשתמודען כלל ושאני גבריאל וכו' קשה דיאות הוא למימ' בלישנא וכו' וכמ"ש בפ' לך לך במדר' הנעל' דף פ"ט ותירץ כי אדרב' אין אנו צריכין לזקיקה זו כדי להורות כי מביא אותם לקנא' בנו לפי שאנו מקללי' לאלהיה' דלא עבדו שמיא וארקא והם ג"כ נקרא אלהים ושמא יחשבו שעליהם אנו אומרים שהרי גם הם לא עשו שמים וארץ ולכך בא בלשון תרגום: מאינון ז' ארעין כמו שאמ' לקמן דף ל"ט ב': נחת לתמן ועבד תולדות ה"ג ולא גר' נחתי ועבדי: ואשתבש דלא ידע כלום שסר ממנו המדע וההשכל מענייני העולם הזה שנתגרש ממנו כאלו לא היה כאן כלל: ואיהי ארעא כפילא היינו תרגום של ארץ עיפתה כדאמ' רבוע יהיה כפול תרגו' עיף והיינו שהוא כפול מאור וחשך: ותמן קטרוגא כי הם שני הפכי'. וכלא חזי דאינון תולדות דקין פי' אלמלא נתן רשות לעין לראות כל רואיהם יכירום כי הם זרעו של קין כי קין הוא מלשון קן קינא דמסאבותא כמו שפי' הרשב"י ע"ה בתיקונין שטמא עצמו בנחש הקדמוני ומאחר שנשתתף עם הנח' הרע הזה. וע"ד כל זרעו אינון בתרין ראשין כתרין חיוון כלומר כל הנמשכי' ממנו צורתם כמוהו צורת נחשים:

בר דההוא נהורא כלומר אף כי אשתלימו ואשתתפו לא נשארו באותו שיתוף כי חלק האור שליט וגבר בכחו ונצח דיליה כלומר נצח חלק שלו ועם זה נצח על אחרא ונכללו די בחשוכא בנהורא שגבר כח האור עליו ונצחו: והוו חד כלומר אור וחשוך מעט כי חלק האו' הוא הגובר כיום המעונן:

ודיוקנא דילהון כמלאכין קדישין פי' כי בבחינ' עצמות' הם כמלאכין קדישין חד דיוקניה וכו' וחד דיוקני' וכו' וכד מתחברן בבחינ' האור אתעבידו דיוקנא דאדם כד אינון בחשוכא שמתלבשי' באותה שליטה של חשך מתהפכים לדיוקנ' דנחש בתרין ראשין. ולפי זה נוכל לפרש מ"ש למעל' וע"ד אינון בתרין רישין חוזר לתרין ממנן אלו האמורים כי בבחינ' זו של שליטת החשך מתהפכין לצורת חיוון בתרין רישין. וטאסין גו תהומא ואסתחיין בימא רב' הכל כמשמעו ממש כי שם מדוריהון כנז' בזוהר ועדיין איהי בין ריגשי ימא ודברים נפלאים שנראין בדורנו זה בסוף הים הגדול תחת הר א' גבוה מאד רואין כמה פגעי' רעי' וכמה מזיקי' יוצאים משם כי נר' שממש משכנהון ומדוריהון תמן: מרגיזין לפי שכל מגמת פניהם להכעיס ומאותו פחד עזא ועזאל מדלגין גו טורי חשוכן: למתבע לון דינא ומצד מעשיהם שעשו ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו': וחשבין למקרב לגבה להזדווג עמה והיא אינה רוצה כי אין לה תועלת בזיווגם לזה דליגת שתין אלפין פרסי: ואתעבידת בכמה ציורין להחטי' לבני נשא כי כל מגמתן אצל בני נשא בגין דיטעון וכו':

שמיא דשלטין תמן באות' ארצו' כאמו' לאו כהני כי הני בכחם ושפעם מולידים ומצמיחים הצמחים והדשאי' והאילנות ביום ובלילה בככביהם כנז' בפ' תרומה אבל השמי' ששולטין שם לא אולידת ארעא בחילא דילהון: ולא אהדרן כלומר כי השמים שלנו חוזרים הגלגלים כל א' לפי שיעורו וזמנו שקבע בהם הב"ה אבל אלו השמים אינם חוזרים היקפם אלא בכמה שנין וזמנין: ואינון אלהיא שהם אלו השני ממוני' האמורי' עפריר' וקס' די שמיא כלומר אפי' אותם שמים הגרועים דשלטין שם וארקא שהיא מקום מושבותם אפי' אותם לא עבדו יאבדו מארעא דילן ארץ החיים וכאן סיים תירוץ קושי' שהקשה למעלה שאמ' וארקא וארעא מיבעי ליה כאן תירצו: דאתעבידו בשמא דאלה גרסי' וכן לקמן וע"ד רזא דאלה גרסי' ופי' שמים שנעשו במלת אלה ולכך לא אתחלף בתרגום:

א"ל (ר') אלעזר [ברי] האי קרא בכמה דוכתי אתמ' אבל ודאי לאו איהו כלומר אינו מיושב פירוש' והוא כי מהפירושי' הנאמרי' בו הוא מה שפי' בו הסבא ברי' פ' משפטים דף צ"ו שאמ' כי בכל חכמי אומו' ובכל מלכות' יודעים בבירור ואומרים שאין כמוך וגו' ע"ש לז"א שזה אינו מיושב כי נרא' שכל חכמיו מודים זה ואדרב' יש חכמי אומו' ע"א שאין מכירי' אפי' מציאותו ית' ואו' שהעול' קדמון א"כ בא למפתח פומא דחייביא דחשבין דקב"ה לא ידע הרהורין ומחשבין כי מאחר שהפ' משבחם שהם מודי' שאין כמוהו וזה אינו אמת כי יש מי שאינו מכיר באלהותו א"כ יש פתחון פה לומר שאינו יודע מחשבות' שאם היה יודע לא היה משבח' ואו' שהכל מודי' שאין כמוהו:

ובג"כ אית לאודעא שטותא דילהון כלומ' אודיעך פי' הפסוק שאינו כן כמו שאמ' הסבא כנז' כי כפי' זה משטין הם וחושבין שאין הב"ה יודע מחשבותיהם אלא פי' הפ' הוא דזמנא חדא אתא פלוסופא וכו' וסוף מסקנא דמלתא פי' הפ' דבכל חכמי הגוי' ובכל מלכות' היינו על ממנן דלעילא דהא ד' מלכוון שליטין אית לעילא וכו' ולא על חכמי ומלכי הגוי' דלתתא ובזה ליכא קושיא דשטותא דילהון דחשבין וכו': מאי שיקולא דא ה"ג והכוונה כי הקצוות לא ישתוו כי להשוו' גדולתו ית' לבני אדם שהם גוש רימה לא יתכן כי החלקי' לא ישתוו אלא כשהם קצת דומי' זה לזה אבל הם קצוות ואיך יקיש על זה. ואי לא גרסי' מאי אתי ג"כ שפיר והוא בלשון תמיהה שיקולא דא לבני נשא כלומ וכי השיקול הזה ישקל ולהקיש לבני אדם דלית לון קיומ' בתמיה' והכל א' עכ"ל הרא"ג: