אור החמה על ספר הזהר א:קפז

והכי אוליפנא האי זאת אתרמיזא וגו' פי' הוצרך לזה דקשיא ליה מנא לך דמלכותא אתעדי מניה כל מקום שהלך מלך היה. לזה אמר כי המלכות תלוי בירושלם וכיון שגורש מירושלם מלכותו אתעדי מיניה:

פתח אידך ואמר מאי האי דכתיב והראני וגו' פי' הוקשה לו תרתי כי ראשונה היה לו לו' נוהו שהיא גשמית ונרא' ראשונה. ועוד והראני אותו מאן יכיל וגו':

מ"ט וא"ו ה"א אזלין כחדא וגו' פי' באותיות אלפא ביתא א"ב ג"ד ה"ו שהם זוג אחד לעצמו וזהו ואשתתפו כחדא ואו' ואקרי חד שמא כי אות אחת אינה בונה בית ולא נעשה ממנה שם ואינה עוש' תיבה אמנם שתים הם עושים שם להקראות. ואו' כדין חסד עילאה וגו' נתן טעם למה סידר השם אלוה ולא והאל וגו'. הרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. בההוא עלמא עד דאתבשר. פי' כל מקום שנאמר מיתה בההוא עלמא כגון יחי ראובן ואל ימות ותרגם אונקלוס בחיי ההוא עלמא. והטעם נרמז בהיכלות פקודי כי גיהנם נקרא מות וגו'. ומעצמי מבעי ליה ר"ל מעצמותי דהיינו בשר וגידים ועצמות שהכל מור' על פלאות האל אלא ודאי בשר היינו הדבר הפרטי הנק' בשר. עכ"ל.

גיליון ונשמתא קדישא אתאחידת ביה וגו' בשעת הולדת האדם באין לו נפש ורוח ונשמה וכשנימול זוכה לכולן כדי להשלימן באותה מצוה אך מסתלקים עד שישבר קליפת יצה"ר בהתחנכו במצות:

ובג"כ אתבסמת נוקבא וגו' פי' דלא הוי ייחוד' דמלכא במטרוניתא אלא בזמנא דנהרא מאבא עילאה ועיין בפ' אמור דף ק' ב' בפסוק וגם אמנה אחיתי בת אבי וגו' ועיין בר"מ ע"ז ב'. עכ"ל: