אור החמה על ספר הזהר א:קפא
Ohr HaChammah on Zohar 1:181 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →וקב"ה אזמין לון דיוקנא אחרא וגומר הם סוד לבוש אוירין דג"ע והוא סוד חלוקי דרבנן והם לבוש הנעשה במצות אחר בואה לזה העולם ולא אמר כגוונא דא רק לראי' שהם בג"ע בגוף מצוייר מעין צורתם בעולם הזה ואו' כל מלוי וגו' פי' כי החצונים כענין השדים מתלבשים לשעה בזמנים ידועים ואח"כ מתפשטים ואין כן הקדושה ח"ו כי כל מלוי דקב"ה הם באמת וקיום. ואו' מ"ט בגין וגו' אפש' דהיינו אומרו ועל ספרך גלמי הוא הגוף ראו עיניך ולא שיהיה ההשגחה אחר הגלם הגוף אלא קודם דהיינו צורת הגלם הנפש במקום הנק' ספר וז"ש ועל ספרך כולם יכתבו. ואו' דכליל כלא דא בדא וגו' פי' הנפש מצויירת ומגולמת והגוף מצוייר וכולל ציור בתוך ציור:
בההוא חיזו דרגא דכל דיוקנין אתחזיין ביה וגו' כלו' מדה שדרכה להראות בה שאר המדות אבל לא שמלת מחזה יכריח שיראו בה באותו העת. ואו' והאי מחזה בעת היות בה שאר המדות בגלוי איהו רזא דברית אבל לא שיהיה ממש הברית מחזה וז"ש רזא דברית ולזה נשמר ואמר ואי תימא דבג"כ וגו' ויהיה מלת מחזה מחייבת שבאותו העת יראו בה כל דרגין אי אפשר דא"כ פליגא אדידך הא אמרת וגומר אלא האי דרגא וגו' וכלל דבריו עד ת"ח לתרץ קושיא זו כי המדה בעצמה לעולם היא כלולה מהספי' העליונות ולכך ראוי שהיא תקרא לעולם מחזה על שם הראות בה המדרגות העליונות האמנם אברהם מפני מיעוט הכנתו לא היה משיג מהמדה רק מציאות עצמה לבד אבל היא בעצמה לא חסרה שלימות' לכך ראוי שתקרא מחזה עם היות שלא יגלה לאברהם רק מציאות עצמה:
ואו' אלין דלתתא דהיינו החיצונים שמתגלה שם המלכות במקרה כדכתיב ויקר אלדי"ם ולכך כתיב מחזה שדי דהיינו מקום שנראה שדי אבל באברהם מחזה סתם שהיא מלכות עצמה שהיא מחזה אל העליונות. מהרמ"ק זלה"ה:
והרח"ו נר"ו כתב. ד"א כי מי אל דא רזא דמלה וגומר הענין כי אל הוא מלכות דאתכליל מכולהו דרגין ואיהו לאו מבלעדי ה' דבחבורא אינון תדיר וזו היא כוונ' נמי ה' הוא האלדי"ם הם ת"ת ומלכות. ודע כי חכמה וחסד איקרו א"ל ומלכו' כשפועלת חסד נמי איקרי אל וזהו אל זועם למדת הדין. וכפי המקום תדין כי כשיוזכר אצל בינה יהיה אל חכמה כמו אל מלך אל עליון וכיוצא וכשיוזכר עם פחד כגון אל אלדי"ם וכיוצא הוא בחסד וכשנזכר לבדו הוא במלכות או כשנז' עם ת"ת. ואו' דהא א"ל כללא דאתכלל מכלהו וגומר פי' מ'.
ואי תימא דהא אל איהו דרגא אחרא וגומר פי' ואינה עם הת"ת.
בגין דכתיב אל זועם וגומר פי' שמורה שמלכות פועלת דין:
ת"ח דהא לית אל מ' מבלעדי ה' ת"ת.
והשבות אל לבבך כי ה' ת"ת הוא האלדי"ם מ'.
מגו מחזה בלחודוי כמה דאמרן וגומר עי' דף פ"ט:
וחיזו דאינון גוונין קיימי תחותי' פי' סוד החיות.
חד מימינא פי' אריה. גוון חוור כנגד החסד.
חד משמאלא שור. גוון סומק כנגד הגבורה.
חד דכליל מכל גוונין. פי' אדם כנגד הת"ת עכ"ל:
והרא"ג כ' ומשמע כלהו דיפקון מאינון דקיימי תמן וכו' כלו' משמע שלא היו שם באותו מעמד הר סיני אלא אות' שיצאו מאותם שהיו עומדים שם. דהיינו בניהם אשר יקומו אחריהם לבד משמע כן מדכתיב עמנו היו'. כלומר עמנו הם יושבים בהעלם במוח האב וא"כ קשה איך אמרת דכלהו בני נשא דזמינין למהוי בעלמא. דהא קרא כתיב עמנו היום דהיינו הבני' שבמוח האב שהם עמו דוקא ולא בני בניהם וכ"ש הבאים אחריהם. ולא כתיב עמנו עומד היום דאי הוה אמר הכי לא הוה משמע אלא אותם שעומדים ממש שם דהיינו בניהם אשר כבר נולדו והם עומדים עמהם. וא"כ איך אמרת דכלהו בני נשא דזמינין למיתי לעלמא עד הדור האחרון קיימו תמן וכו'. אלא ודאי הכא כלהו קיימו תמן כלומר לעולם אימא לך דכל הדורות האחרונים קיימו תמן וקרא לא אתא למעוטי עמנו היום הבני' שהם במוח האב ותו לא שאין הדבר כן אלא כלהו דורו' אחרונים קיימו תמן וקרא אתא לאשמועינן דאע"ג דלא אתחזון בעין ממש שם היו וה"פ את אשר איננו פה דהיינו כל הדורות האחרונים עד הדור האחרון עמנו היום עמנו הם עומדים אע"ג דלא אתחזון:
והא הכא אתחזי יתיר שזכו בתור' ובמצות מה שלא זכה אדם הראשון. חיזו אחר' דהיינו מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר דהיינו המלכות. ודרגין עילאין. דהיינו המדו' העליונות שהיו מתראות בה כעששית הזאת בסוד פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם פי' פנים עליוני' מתלבשים בפנים התחתונים ובזה נרא' אל כל קהלכם כנזכ' בפ' ואתחנן ויתרו ולכן להיות שהיה להם דבר יותר טוב לחזות בנועם ה' לא היו משגיחי' לדבר אחר. והוו תאיבין לאסתכלא כמו שפי' ז"ל על ויצאו אל מדבר שור וגו'. ולא מאחרא כלומר להסתכל בזיו יקרא דקב"ה ולא להסתכל בדבר אחר. מ"ט בגין דדיוקנא אחרא עילאה היינו הדיוקן החקוק למעלה כדמות דיוקן של מטה וזהו ומי צור וכו'. דכליל כלא דא בדא כלומר צייר כל צלם דמות תבנית הדיוקן התחתון בלי שום תוספ' ומגרעת. מש"כ בשום צייר שכשמציירי' שני צורות שוות זו לזו לעול' מוסיפי' או גורעין בשניה וז"ש דכליל כלא דא בדא פי' כליל כל מה שבזה העליון בזה התחתונים בלי שום תוספ' ולא מגרעת. וי"ס דגרסי מאן צייר טב דיכיל לצייר כלא כקב"ה. נ"א מאן צייר דיוקנהון דבני נשא כקב"ה והכל עולה אל מקום א'. ד"א כי מי אלוה דא רזא דמלה ה"ג אלוה. דהא אל כללא דאתכליל מכלהו דרגין כלומר מלת אל היינו מלכות אתכליל מכלהו דרגין דהיינו ו' קצוות והבינה וזהו ו ה ובבינה נכללים ג' ראשונות הרי כל דרגין כלולים במלת אלוה: ואי תימא וכו' כלומר איך אפשר שתאמר שהו' כולל כל דרגין כנז' אחר שהוא אל זועם והוא דין. איך כולל כל דרגין שהם רחמים. ולזה הפסוק כפל הענין כדי שלא תטעה כנז' ואמר שאין אל שהמלכות אל זועם. לעולם לא אתפרש מהשם כלל ואינו פועל שום פעולה מבלעדי ה' ת"ת כנזכר. וא"ת ו' קצוות ת"ת דהיינו מבלעדי ה' אבל שתהי' כוללת הבינה ג"כ מנין. לז"א דהא צור לאו איהו בלחודוי כלומר ואין צור מלכות זולתי אלהינו בינה נמצא שנתבאר כי מי אלוה דכליל כלהו דרגין וכו': כי ה' הוא האלהים ה' ת"ת והוא האלהים מלכות [מוהר"ר צמח צ"ל כמו דה' הוא * כמו דהוי' הוא אלקים כן כו': וכו']: ומ"ד ה' הוא אלהים כן האלהים הוא ה' וכמ"ש אל אלהים ה' הרי כלא חד.
ת"ח עד לא אתגזר אברהם וכו' האי ת"ח נמי הוא כמו אמר מר שהביאו לעיל מימר' זו דף פ"ח וחזר והביאו כאן להקשות ואי תימא וכו' דוק ותשכח אומרו כמא דאמרן כמא דאתמר.
והאי מחזה איהו רזא דברי' וכו'. והא עד לא אתגזר ה"ג. אלא האי דרגא חיזו דכל דרגין וכו' האי אלא עקר האוקמתא דאוקים רשב"י שבה עשה הקושיא והענין דר"ש סבר דעד לא אתגזר אברהם לא הוו שראן על האי דרגא דרגין אחרנין. אמנם ר' אבא סבר דכלהו שראן על האי דרגא דהא לא סגי לה בלאו הכי דהא בדרגין עילאין אתתקן כמו שיתבאר. ואע"ג דלא אתגזר אברהם כל כך הית' חסידותו שהית' המד' זאת כוללת כל הגוונין ומלילת עמיה. וכי תימא לר' אבא מה הפרש יהיה בין קודם דאתגזר לבתר דאתגזר בשלמא לר"ש ניחא דקודם דאתגזר לא הוו שראן עלה דרגין אחרנין למללא עמיה ובתר דאתגזר הוו שראן אלא לר' אבא מאי בינייהו לזה תירץ ואמר כיון דאתגזר מה כתיב וירא ה' אל אברם כלומר שעד עתה הית' מדברת עמו המלכות בכלהו דרגין אבל לא היו נראין. ואחר שנימול נתראו אליו וזהו וירא אליו ה' ת"ת דהיינו המדות העליונות: ובחיזו דדרגין עילאין אתתקן כי אין הלבנ' מאירה אלא מאור החמה בסוד אספקלרי' המאירה ושאינה מאיר'. וחיזו דאינון גוונין קיימין תחותה ר"ל שהמדה הזאת כשדברה עם אברהם בסוד מחזה באה בספירות עליונות שנתראו בה ממקום שהיא מושפעת בהם. וז"ש וחיזו דאינון גוונין דהיינו העליונים דהיינו חג"ת חיזו דילהון למטה דהיינו דמות חותמא בשעוה. שהם מיכאל גבריאל רפאל שהם למטה ממנ' משפעת היא עליהם נתראה ג"כ בהם. ומ"מ אברהם לא השיג אותם שלא נתראו לאברהם כלל לפי שלא נימול: גוון חיוור מיכאל. גוון סומק גבריאל. חד דכליל כל גוונין היינו רפאל כנגד הת"ת הכולל כל הגוונין.
ואיהו חיזו דכל גוונין עילאין דקיימי עליה חזר והזכירם לאשמועינן שנקרא המלכות מחזה ע"י התראות עליה המדות העליונות וע"י התראות תחתיה הגוונין התחתונים וזהו מחזה. וז"ש ועל דא בהאי חיזו קאים עליה דאברה' כלומר בהאי חיזו מחזה כולל גוונין עליונים וגוונין תחתונים קאים עליה דאברהם לדבר עמו אבל לא היו מתראים אליו בגין דלא אתגזר. כיון דאתגזר הנ' כתיב וירא ה' אל אברם נתראו המדרגות העליונות אל אברם מתוך המלכות: ונ"ל שהגירסא הנכונה היא מה כתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו' דקרא דוירא ה' אל אברם קודם דאתגזר כתיב [מוהר"ר צמח עוד שקודם דאתגזר נקרא אברם ולבתר אברהם ועיין בזוהר פרש' זו דף פ"ט דהא בקדמיתא כתיב וירא ה' אל אברם. ובתוספתא כתיב כי לבתר דאתגזר נקרא אברהם. אלא דקשיא לי דכתיב כיון דאתגזר מיד כתיב ואיך יקר' מיד לג' ימים ואולי שכונתו לומר שמיד זכה שיגלה אליו ה' באלוני א"נ מיד כתיב היינו בסמוך בלתי הפסק ענין אחר וירא אליו ה' וזה יותר נרא' לי]:
ת"ח מחזה שדי כתיב בבלעם ה"ג והענין שהוקשה לו השתא דאמרת דמלת מחזה מורה התראות המדות העליונות במלכות והמדרגות התחתונות דהיינו ג' גוונין כנז'. וכי בבלעם שנאמר בו מחזה נאמר שנתראו לו מ' עם כל מדרגותיה כנז'. לז"א ת"ח וכו' כלומר דבבלעם כתיב מחזה שדי ולא כתיב מחזה סתם כדמפרש ואזיל. אלין דלתתא פי' הגוונין התחתונים. מיכאל גבריאל רפאל דנפקי מיניה דמלכות ואינון חיזו דיליה זהו שראה בלעם. ואין הכונ' הם ממש חלילה דמאן יהיב קוטיפא דקורנטי בהדי אפרסמונא דכיא אלא ניצוץ א' קדוש המשתלשל מהם אל החיצונים דהיינו נהירו דקיק כנז' בפ' יתרו דף ס"ט שם היתה השגתו של בלעם כנזכר שם. אבל מחזה סתם היא ה' אחרונ' דכל חיזו וכו'. וי"ס דל"ג דנפקו מיניה וה"פ אלא מחזה שדי אלין דלתתא היינו עזא ועזאל דהכי איקרון מחזה שדי כנז' בפ' בלק קצ"ד ע"ש: אתחזון כלהו שאר דרגין על האי דרגא וכלם נתראו אל אברהם מתוכה וזהו וירא ה' אל אברהם או וירא אליו ה' שם ה' שכולל כל הספי'. עכ"ל הרא"ג: