אור החמה על ספר הזהר א:קפ

ויהי אברם בן תשעים שנה וגו' דוד מלכא אמר האי קרא וגו' פי' כיון שדוד המלך אמרו לשבח להב"ה ודאי שאין הכוונה לומר שאין אלוה אלא קב"ה דהא פשיט' אלא ודאי להודיע שבח של חכמה דהיינו דס"ד כי העולם נמסר ביד השרים לההנהגה ויש בידם להוסיף או לגרוע לזה בא לומר שאין שר או שליט ומלת אל כמו ואת אילי הארץ לקח. דיכיל למעבד מידי אפילו תוספת מועט.

אלא מאי דאתפקד ולא יעלה על הדעת שיהיה זה מיראת העונש האמנם אין קב"ה משגיח בשעת מעשה ח"ו אלא הטעם הוא בגין דכולהו לאו ברשותייהו קיימי כלומר ממש בשעת מעשה ההנהגה או השליחות לאו ברשותייהו קיימי אלא רשות הב"ה עליהם ודייק הכי מלשון מבלעדי ה' כלו' כי מי שיהיה אל חוץ מהאלוה שהכל תחת רשותו והשגחתו ואל הוא כולל השרים שמצד הרחמים והחסד ואח"כ אמר ומי צור מאן תקיף דהיינו השרים מצד הגבורה וזהו לשון צור לשון חוזק הגבורה ואמר אלהינו שהוא סוד הבינה שורש הגבורות. ואו' וקב"ה אחליף ליה וגו' כפי זה הפי' יאמר כי מי אל אמתי בגזרתו שלא תתחלף ע"י שלמעלה הימנו מבלעדי ה' שאין למעלה ממנו וגזרתי קיימת. ואו' בג"כ לית צייר בר קב"ה. ר"ל שמעניינים אלו יורו ששאר הציירים אין ראוי שיבאו בגדר ציירים אלא אין צייר אחר זולתו והיינו דדייק קרא דלא אמר ואין צור כאלדינו דאי הכי הוה משמע ששאר הציירים יקראו ציירים אלא שאינם כקב"ה שהוא צייר שלם לא אמר אלא אין צור זולתי שהשאר אינם ציירים כלל ואו' בציורא שלים וגו' ר"ל וא' מהמעלות הנזכרות היא נתינת הנפש בעובר וזה תלוי בהתקדש אדם עצמו ואז ישתכח ציורא שלים ואם לאו וגו' ואו' כגוונא דעלמא כדפי' בס"י בענין עולם שנה נפש ויש בנפש כל מה שיש בעולם ומעשהו כמעשהו ממש ע"י כ"ב אותיות ע"ש. ואו' ת"ח וגו' ראי' שהם מצויירים בנפש קודם בואם. ואו' לאו הכי הכרח הענין הוא מאו' דור ודורשיו דור ומנהיגיו וגומר בשלמא דורשיו ופרנסיו בנבואה אפשר שאמר לו פ' יהי' צדיק וגו' אמנם כל הדור כולו א"א אם לא שנאמר שממש ראם בציור נפשות שהיו במציאות כדמסיק ואו' כלהו נפשאן דזמינין וגו' היינו דוקא ס' רבוא שהם דור אמנם הנוספ' עליהם הם אחרות מתחדשות מייחודא דקב"ה ושכינתיה בכל יום. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ובכל יומא ויומא ברי עלמין וגו' הענין כי העולמות שבורא קב"ה בכל יום הם נשמות והזווגים שמזווג עכ"ל.

גיליון ת"ח אברהם מוליד אברם וגו'. האי ת"ח הוא כמו אמר מר או גופא. ת"ח דאמר ר"ש כתיב זה ספר וגו' עי' בפרדס שער מהות פ"ב ב' עכ"ל: וע' מה שכת' בספר אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג כתב א"ל קב"ה צא מאצטגנינות וכו' א"ל קב"ה לא תסתכל וכו' קשה למה לי תרי זמני א"ל קב"ה וכו' ואפשר דקא פריש תרי זמני ויאמר דקאמר קרא כנגד אומרו ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה פי' ואמר א"ל צא מאצטגינות וכו' כמשז"ל אין הבטה אלא מלמעלה למטה מלמד שהגביהו למעלה מן השמים וגו'. וכנגד מ"ש ויאמר לו כה יהיה זרעך פירש ואמר א"ל קב"ה לא תסתכל בהאי אלא ברזא דשמיא. כלומר ברזא דשמי דהיינו כ"ה יהיה לך בר הה"ד וכו'. כה דאיהי תרעא וכו' משמעות מלת כ"ה קא פריש למה הוא במלכות לפי שהיא פתח השער מקום נגלה מוכן לכל מי שרוצה ליכנס בה. וזהו לשון כה כלומר כאן היא הפתח לכל הבא ליכנס אם לשאוב שפע אם לשאול תפלה (מוהר"ר צמח נ"ל לשאול ברכה כנז' בזוהר) כה ההוא סטרא דאתיא הוא פי' ב' במשמעות מלת כה יותר פרטית דהיינו בחינה ידועה במלכות מצד הגבורה כאומ' כה אמ' ה' כחצות הלילה וגו' והכוונה לומר לו שיהיה לו זרע מקושר בגבורה כמו המלכות הנקר' כ"ה בבחינתה המתקשרת בגבורה. דמתמן אתיין איבין וכו' יר' הטעם שנתבש' שיהיה זרעו נקשר בגבורה דמתמן המלכות היא ממונה על כל הברכות ומזונות העולמות ואפשר ג"כ על הגבורה שמשם גבורות גשמים אתיין פירין ואיבין לעלמא והם הנשמות או ההשפעות. והאמין בה' ולא בככבי' ומזליא יר' שאומרו והאמין בה' לא בא לשלול מדה אחרת אלא ככבים ומזלות שלא האמין בהם וז"ש והאמין בה' אתדבק לעילא ולא אתדבק לתתא ותאנ' והדר מפרש. ואפשר דאתדבק לעילא בת"ת ולא לתתא במלכות דלית לה מגרמה כלום. והאמין בה' דאבטח ליה דיסגי אגריה ה"ג: והוא פי' שני שהאמין בה' ת"ת שיקיים הבטחתו כי הוא שנתראה לו במחזה מלכות ואמ' לו שכרך הרבה מאד. ואפשר שהוא בבינה דיסגי אגרי' לעה"ב: והאמין בה' בההוא דרגא היינו פי' ג' והיינו מלכות שהבטיחוהו לתת לו בן כמ"ש כה יהיה זרעך כנז'. והיינו אומ' אחר זה ויחשבה לו צדקה דאע"ג דאיהי דדינ' חשבה אברהם לקב"ה כאלו המדה הזא' היא צדקה ורחמים דלפי' הקודמים לא אתי שפיר. ד"א ויחשבה לו צדקה רצה לפרש ד"א כדי שיהיה צודק עם הפי' הקודמים דפרישנ' ויחשבה לו צדקה דקאמ' לאו למאי דסליק מיניה קאי אלא לעיל בתחלת דבריו שאמ' אדני יהוה מה תתן לי שקשר עלמא עילאה בתתאה בינה עם המלכות חשבה לו הקב"ה לאברהם ענין קשר זה לצדקה. שכיון שקשר אותם יחד השפיע זו בזו ואז נעשית מצדק צדקה מצד ה' שבבינה:

ת"ח אברהם מוליד וכו' האי ת"ח כמו אמ' מר או גופא דהכי אייתי ליה לעיל אגב דרושו והשתא חזר אליו להקשות בו וכי תימא וכו' דאבטח ליה גרסי'. אוליד לתתא כלומ' כל מה שהיה מוליד היה מקושר למטה בתחתונים דהיינו החיצונים. כיון דאתקרי אברהם בתוספת ה' מהמלכות אברהם קדמאה לגיורין כנז' בסבא וז"ש עאל בברי' מ' כדין אוליד לעילא כל מה שהוליד היה מקושר במדות כדמסי' בסמוך אברם אינו מולי' בקשורא דלעילא וכו'. אמנם כיון דאתקרי אברהם ועאל בברית כדין אוליד לעילא. ואפי' בני קטורה שנולדו אחר שנק' אברהם ג"כ אוליד לעילא שהקליפה אחר שנמתקה חוזרת אל השורש ונכנס' לפנים כנודע ואין כאן מקום להאריך.

ויהי אברם בן תשעים וגומר ר' אבא פתח כי מי אלוה מבלעדי ה' ה"ג אלוה והוא פ' בתלים דמסיים ומי צור זולתי אלהינו כדמסיק ולא כמה דאתחזי גרסי'. בכל תיקוניה גרסי'. דהא אומנות וציורא דבר נש איהו כגוונא דעלמא שכמו שלעולם יש לו ראש כמ"ש וראש עפרות תבל כמו כן יש לאדם. כמו שיש לארץ ידים והארץ רחבת ידים כן יש לאדם וכן טבור ורגלים וז"ש אומנות וציורא דבר נש וכו' א"נ הראש כנגד עולם המלאכים. מהצואר עד הטבור כנגד עולם הגלגלים. מהטבור ולמטה כנגד עולם השפל וז"ש רבינו הקדוש שלא הוריד ידו למטה מהטבור שר"ל שלא נהנה מעה"ז ומהנאותיו הרי שיש בו כגוונא דעלמא. וכי ס' הו"ל ה"ג כי ל"ל ספר. אחר שהיתה חכמתו נפלאה והיה צופה מסוף העולם ועד סופו. אלא אוקמוה דקב"ה אחמי ליה וכו' כלו' שפי' ספ' הוא מלשון ספירו וזכות הראות שנתן בו ית' להשיג כל התולדות שיצאו ממנו. א"נ זה ספר לשון ספור דברים שהיה מראה לו ית' דור דור ודורשיו ומספ' לו פלו' ראש דור פלו' עכ"ל הרא"ג: