אור החמה על ספר הזהר א:קעז

אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי היינו שדי מחזה אל העליונות. ובבלעם מחזה שדי ולא שדי עצמה:

לא הוו דרגין שראן וגו' לא היו ממש העליונות בה אבל נראות מציאותם שבה וזהו מחזה דכל דיוקנין דקאמר לעיל והיינו דמסיק ידע בחכמתא וגו' דהיינו שהשיג אותם במציאות ידיעה ממה שהיו נכללות בה:

כיון דאתגזר כולהו דרגין וגומר שממש היו ספירות העליונות באות בתחתונה לא לבד כללותם בה.

לא אתאחד בשמא כי מילה ופריעה הם יסוד ומלכות כנודע ואות ברית היא המלכות בבחי' פנימית כדפי' בתיקונים והיא בחינ' יו"ד שבמלכו' ועוד כיון שברית הוא יסוד וזה אינו ביסוד א"כ אינו במלכות שלא להפריד.

דעל ברית קיים קב"ה עלמא לא לבד בריאתו אלא גם קיומו מכאן ולעולם והיינו או' וכתיב אם לא בריתי ומפני שראיית בריאתו אינה ראי' עיקרית. לכך הכריח מקיומו וז"ש דהא ברית שהוא יסוד קשורא דיומם ת"ת ולילה מ'. ובריאתו ע"י וכן קיומו בשפעם וייחודם ומפני שאפשר לפרש ברית זה התורה לזה אמר דלא מתפרשן וצריך שיהיה מצוה שאינה מתבטלת לעולם ותורה אי אפשר להיותה לעולם אם לא תתבטל קצת בשינה ואכילה מה שאין כן הברית והטעם שצריך שלא תתבטל כמו קיום העולם שאי אפשר שיתבטל אפילו רגע:

ור' אלעזר פליג אדלעיל דלאו על ברית קאים עלמא אלא על תורה וקרא דאם לא בריתי יומם וגו' בתורה הוי ומאי דקשיא לך שצריך קיום לעולם תמידי כנז' ולדידך מי ניחא קודם מילת אברהם על מה קאים עלמא אלא מאי אית לך למימר תנאי אף אנא אימא תנאי הוה דכד ייתון וגו' ובעסק שעה מן היום ושעה מן הלילה מתקיים:

וא"ת ולמה לא נאמר שהב"ה מקיימו מאי קא עביד וביאר כי אחר שעשאו עומד ומזווג זווגין. והענין כי הייחוד הראשון היה בין ת"ת ומ' לבריאת העולם. והייחודים שהם אח"כ עד עתה הוא לנשמות זכרים ונקבות. והיינו סוד הייחוד יומם ולילה וזה בסוד הברית התורה והמצוה ולכך אין לעולם קיום אלא ע"י התורה. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג כתב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגומר יר' נתראיתי אל החסד והגבורה ות"ת והם נתראו באל שדי מלכות א"נ ה"ק וארא פועל יוצא עשיתי שיתראו חג"ת באל שדי מלכות. כתיב וירא ה' אל אברם היינו מלכות וממנה עלה הלוך ונסוע הנגבה אל שאר המדות עד ויבן שם מזבח לה' סתם דהיינו הבינה כנזכר לעיל דף פ"ד ובהגיעו אל הבינה הוי כאלו הגיע לכלם שג' ראשונות חשובות א' הרי כל המדות השיג. יהב קב"ה חכמה וכו' כלומר אה"נ דהכי הוא כמה דאמרת שהשיג עד הבינה אבל לא היה אלא מצד חכמה עליונה שנתן בו הקב"ה לעלות ולהשיג אבל למללא לא. לא אתאחד בשמא דקב"ה היינו בשם שדי כי יש באדם צורת ש"ד הראש ושתי זרועות הרי ש ג' ענפים. והד' הוא כשפושט זרוע שמאל הנז' ד' בגוף והזרוע הרי ש"ד וכשמתגלה הי' של עטרה הוי שד"י שלם וז"ש לא אתאחד בשמא דקב"ה אלא בחיצונים הערלים היינו ש"ד מלשון שדים כיון דאתגזר עאל בשמיה וכן פי' לקמן דף צ"ה א"נ בשמא דקב"ה מלכות כי בה סוד הברית. ברית קשורא דכלהו דרגין עלאין היינו כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא שש קצוות ובארעא מלכות הוא המקשר אותם בסוד היחוד. ברית קשורא לאתקשרא כלאכחדא הענין כשהיסוד בנקודת ציון אז מתקשרין לאכללא דא בדא ודין בדין * נ' צ"ל ידין בידין: וכו' וכן כל שייפין. ברית קשורא דכלא אתקשר ביה כלו' אפילו ההיכלות ואותם המלאכים המתייחדים זה עם זה בסוד וקרא זה אל זה ומקבלין דין מן דין. אין אותו הייחוד נעשה אלא על ידי בחינת היסוד אשר בהיכלות המיחדם והוא סוד העמוד המקשר היכל להיכל כנזכר פ' פקודי. דהיינו ברי"ת א"ש גרסי' והכי איתא בתיקונים. אם לא בריתי יסוד המקשר בין יומם ולילה ת"ת ומ' חקות שמים וגומר. עכ"ל הרא"ג:

ת"ח אנכי מגן לך וגו' ת"ח אהדר לראש הענין שאמר שאברהם במדרגת מלכות לבד הרמ"ק זלה"ה.

גליון ס"ת. אי תימא בבקר ובערב מאי איהו וגו' פי' למאי אצטריך דהא כתיב תעשה בבקר עכל"ה:

והרא"ג כ' ת"ח אנכי וגומר בא להוכיח תחלת דרושו שאמר שמחזה הוא במלכות ולא נראה תחלה אלא בה. ת"ח שכן כתיב אנכי מגן לך וכבר ידוע שאנכי היא מלכות מדרגה קדמאה דאתאחיד ביה בקדמיתא: עכ"ל הרא"ג: