אור החמה על ספר הזהר א:קעו

מ"ל דכתיב ויעמוד השמן. ויעמוד לשון עמוד לשון קיום ומכאן ראיה אל ההתעוררות ועתה באו' ת"ח מביא ראיה אל שצריך כסא מלמטה. אני לדודי מכאן ראיה לשתיהן הא' ההתעוררות היינו אומרו אני לדודי בקדמיתא בהתעוררות ועלי תשוקתו בשפע:

הב' אני לדודי לאתקנא וגו':

ד"א אני לדודי דהא תנינן שכינתא לא אשתכחת וגומר א"כ אין שכינה מתחלת להתעורר אלא תחלה ישוב בתשובה:

ת"ח אחר הדברים האלה כלומר אחר דבריו של אברהם שנתעורר ביראת שמים לומר דלמא ח"ו וגומר ונתגלה לו הנבואה:

מאי מחזה קשיא ליה דאי תימא במלכות א"א דהא כתיב דבר ה' דהיינו מלכות א"כ מאי במחזה ותירץ שהוא מלכות בבחינה תחתונה שכל הספי' נראות בה אפילו מדת המלכות עצמה. ואפשר לפרש דיוקנין אל הספירות העליונות ואל הנשמות תחתונות כי זה טעם אל הנבואה והיינו בכסא הכבוד כדפי' בתיקונים:

דכתיב מחזה שדי פי' בלעם היה במחזה שדי דהיינו מקום החיצונים שמתגלה שם המלכות במקרה כדכתיב ויקר אלהי"ם אל בלעם ולכך כתיב מחזה שדי דהיינו מקום שנראה שדי. אבל אברהם מחזה סתם שהיא מל' עצמה שהיא מחזה אל העליונות כדפי' ואין ראיה ממלת מחזה שדי אלא אל פי' מחזה. מהרמ"ק זלה"ה:

גיליון חיזו דרגא דכל דיוקנא אתחזיין בה עיין בפרדס שער ערכי הכנויים פ"א:

סתרי תורה כתב הרח"ו נר"ו ולישנא דא סתים איהו מגו מלאכי עילאי וגומר נ"ל שהוא צנור היוצא מן שכינה אל החיצונים כנודע מפסוק יהי דן נחש עלי דרך וגו'. ועיין בספר אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג כתב לאתברכא בנוי מ"ל דכתיב ה"ג:

ת"ח משלחן אזדא לטעמיה דאמר לעיל דהא ברכאן לא שריא על פתורא ריקניא בא להוכיח כן מק"ו * א' דצ"ל מגזירה שוה: דשלחן לחם הפנים. וכדי שלא להפסיק בתוך הדרוש אפילו שהוא מהענין מ"מ אינו ענין לעניינו ואחר שהשלים דרושו חזר אליו. אוף הכי ה"ג: לאתקנא ליה דוכתא דהיינו התעוררות התחתון שהוא בתכל' העוביות והגשמות. וע"י התעוררותו עולה ומזדכך ויוצא מעט מעט מעוביתו ואחר שנתקן ונעשה מקום נאות ומשכן ומושב ע"י ההשתוקקות העולה כנזכר. אז העליון ג"כ משתוקק לעלולו ויורד ומתעבה מעט כדי להתקשר עמו. וז"ש אני לדודי בקדמיתא מתעורר ומשתוקקי ומכין אני את עצמי להעשות משכן וכסא ולבוש להתלבש העליון והדר עלי תשוקתו תאותו והשתוקקותו אלי להשפיע עלי וזהו טעם שצריך התעוררות התחתונים תחלה:

אלא בההוא חיזו. כמראה * אצ"ל במראה: שמתראים בה הפנים דהיינו מלכות המתראים בה כל הספירות העליונות. מחזה שדי מחזה מלכות דשדי יסוד ואין הכוונה שהיה משיג בלעם מלכות עצמה ח"ו אלא היינו נצוץ א' מהמלכות המתפשט אל החיצונים כנזכר בפ' יתרו דף ע"ט: עכ"ל הרא"ג: