אור החמה על ספר הזהר א:קעג

דבר אחר ומלכי צדק דא עלמא בתראה. הענין כי מלכי או מלך יורה על מציאות עול' שאין מלך בלא מלכות דהיינו עולם וחייליה ואמר בזו מלכי צדק להורות עלמא בתראה שהיא מדת צדק כדפי' לעיל ואמר מלך שלם כי מלת שלם מורה עילא' דהיינו בינה שהיא שלימה וא"ת היל"ל ומלכי צדק ומלך שלם לזה פירש כי הטעם שלא הבדיל ביניהם לאתעטרא חד בחד המלכות בבינה בלא פרודא. וא"ת אדרבה היה ראוי שיהי' ביניהם וא"ו ויאמר ומלך שלם כי הוא"ו היא המייחדת אותם וקאים ביניהם לז"א תרין עלמין כחדא ואם היה וא"ו ביניהם היה מורה על ייחודם וקשרם זו בזו ע"י אמצעי ואין זו הכוונה אלא להיותם יחד תרין עלמין כחדא. וא"ת הוספת כבוד המלכות ומעטת כבוד הת"ת שאינו ביחוד זה לז"א שאינו כן אלא הכתוב בא להשמיענו שאפי' עלמא תתאה כולא הוא חד מלה עם הבינה ומכ"ש הת"ת וא"כ באומרו מלכות ממילא משמע הת"ת שם מכ"ש:

דתרין עלמין אלין ביה כיון שנתייחדו שני עולמות כאחד קאמר הוציא ולא הוציאו ומה הוציא לחם מצד המלכות שאין לחם אלא אשה יין מצד הבינה שבה יין המשומר בענביו וכיון שמלכי צדק מלך שלם הם שני עולמות יחד הוציא שפע שניהם שהוא לחם ויין וז"ש דתרין אלין ביה:

משמש עלמא לקבל עלמא הכהן הוא משמש לייחד עולם תחתון בעולם עליון והוא מתמצע בין שניהם להמשיך הברכות מזה לזה והיינו דמסיק והוא כהן ימינ' חסד אל עליון בינה ופי' הכתוב כך והוא כהן ומשמש שיהיה נגדיי המלכות לאל עליון לקבל הברכות ממנו.

ובג"כ בעי כהנא. שאין הכוונ' לברך התחתונים אלא לברך המלכות מהבינה מברכות אריך אנפין והיינו כ"ה תברכו למדת כ"ה תברכו וכן פי' בזוהר פ' נשא: וראי' לזה ת"ח ברכאן נטיל האי עלמא תתאה וגו' כדין ויברכהו העולם העליון. ברוך אברם הימין מברכות הבינה לאל עליון כדי להשפיע במלכות וז"ש הכי הוא ודאי וגו':

ולברכא האי דוכת' וע"י אותם הברכות היא מתתקנ' להתקשר עם החסד כדי שע"י מתקשרת עם הבינה והם יחד כאחד.

אתה בחסד והיינו אברם: לאל עליון הם חכמ' ובינה דהיינו החכמ' שהיא ימין חסד יהו"ד. אלדינ"ו בינה והיינו עליון ירצה א"ל חכמ' עליון על כסאו שהיא בינה. או ירצה שהבינה היא עליונה על ז' ספירות.

קונה שמים וגו' כי מלך וקונה ענין א' שמים וארץ ועולם ענין א':

מתתא לעילא שכן הדרך להמשיך עולים ממטה למעל' ואח"כ משפיעים השפע ממעלה למט' והא כיצד ברוך יסוד אברם חסד לאל עליון חכמה ובינה קונה שמים וארץ כתר:

מעילא לתתא וברוך כתר אל עליון חכמה ובינ' אשר מגן על יד הימין עם המלכות מגן צריך בידיך.

אתר דקשורא וגו' היינו המלכות שבה נקשר כל הספי' והיא מעשר מכל האצילות ובה נכללות עשר ונקשרות עמה ע"י היסוד. והיינו מעשר מלכות. מכל יסוד:

לדוד שהיא מלכות וכשאומר לדוד מזמור או מזמור לדוד מזמור היא השכינ' לדוד הוא דוד תתאה אמנם השתא דקאמר לדוד סתם הוא דוד לעילא.

אליך ה' לעילא ת"ת:

נפשי המלכות נפש דוד.

בקשורא שלים כדקא יאות דהיינו אשא שתסתלק היא למעלה לגבי הת"ת ולא שירד הת"ת אליה ויהיה שם הייחוד אז הוא כדקא יאות:

ועוד נוסף שהיא למעלה מתעטרת בעטרת הבינה כאו' צאינה וראינה וגו' וז"ש לאתעטרא לעילא ואח"כ לאתקשר' וגו':

את לאתקשרא. ופי' הפסוק ברכי נפשי דהיינו מושכת שפע מלמעלה כדי שיהי' מציאות א"ת ה' דהיינו המל' הנקראת א"ת מיוחדת למעלה בשם ה' וז"ש לאתקשרא בקשורא לעילא:

מאן קרבי השתא דפרשת נפשי ומלת דוד במלכות היאך שייך לשון קרבי:

דאקרון קרבים מפני ששורש' בפנימיות' ומעי המו היינו המיית החיות בשירם לקבל שפעם ממנ' דהיינו עלי לעורר הייחוד:

בגיניה דוד עצמו ועל עצמו אמר נפשי והשתא ניחא קרבי ואי תימא מאי את ה' ולא קאמר ה' כדקאמר ברוך ה' לז"א את ה' דא שלימו דכולא כי ת"ת בלא מלכות אינו שלם. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ברוך אברם כמה דאמרן ברוך אתה וגו' זה יובן מפ' עקב דף רע"א כי יש ברכות י"ח שהם מעילא לתתא והם ברוך בחכמ' אתה בחסד ה' אלדינ"ו חכמה ובינ' מלך העולם בינה ות"ת: ויש ברכת הנהנין מתתא לעילא ברוך מלכות אתה חסד והנ' פסוק זה הוא מתתא לעילא כסדר ברכת הנהנין והם ברוך אברם מלכות וחסד כי היא מדת אברהם איש החסד. לאל עליון חכמ' ובינ'. קונה שמים היא הבינה הקונה לשמים וארץ שהם ת"ת ומלכות אמנם וברוך אל עליון הם מעילא לתתא ברוך וא"ל בחכמ' עליון בבינה ואח"כ יורד ויתן לו מעשר היא המלכו'. עכ"ל:

גיליון וכל קרבי מאן קרבי אלין שאר חיון ברא. עיין בפרדס שער ערכי הכנויים פ' י"ט.

סטרי תהומא חד טיף. ק"ו א' ע"כ. ועיין מה שכתבנו בספר אור הנגוז בס"ד:

והרא"ג כ' דבר אחר ומלכי צדק מלך שלם אר"ש וכו' יש ספרי' שאין גורסין אותו עד ד"א השני וכן נראה עקר שהדורש דרשא קמא הוא ר"ש ולא שייך למימר ד"א ומלכי צדק מלך שלם אר"ש אלא דבר אחר לבד ותו דדרשא תניינא הוא מעין דרש' קמייתא ומה לו להפסיק בהגדה ולפי גרס' הספרים הכי פירושו. למיפק כהונה משם כלומר שיהא ראש הכהונה וממנו יהיו נמשכים ויוצאים כל הכהנים. כד"א ברוך אברם וגו' בשכר שיצא לקראת אברהם ויברך אותו כדרך הכהנים המברכים את ישראל. אבל להיות שהקדים ברכת העבד לברכת האדון נטלה ממנו. דכתיב נאם ה' לאדוני וכתיב בתריה כלומר הלא תראה כי ראש המזמור משתעי באברהם בשעה שהי' הולך להלחם עם המלכים וכתיב בתריה נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם שהב"ה הבטיח לו שיהא הוא כהן וממנו ימשך זרע הכהונה לעולם. וזהו אתה כהן לעולם בל ימוט הכהונה מזרעו אבל מלכי צדק הוא כהן לאל עליון דוקא ולא זרעו וא"ת סוף סוף אברם לא הי' בא משם [בתמי'] ובהיות אברהם כהן הרי זרעו של שם כהן. ואפשר לומר שכבר היו לשם בנים אחרים יותר גדולים והי' ראוי לצאת משם כתר כהונה אבל לחטאתו נטלה מהאחרי' ונתנה לאברהם * וכן איתא ברז"ל נדרים ל"ב בר"ן ובתוס' שם: א"נ שתכף ומיד בהיותו בחיי' חיותו נטלה ממנו ונתנ' לאברהם וז"ש מיד וכו' ודוחק: ה"ג ואין זרעו כהן. ד"א ומלכי צדק דא עלמא תתאה ה"ג והיא המלכות. עלמא עילאה בינה. דאתעטר חד בחד הוקשה לו דהיל"ל כפי זה ומלכי צדק ומלך שלם הוציאו לחם ויין לזה תירץ ואמר דאתעטר חד בחד שהכל א'. ואפי' שהיא עלמא תתאה כנרא' שהיא ראש לשועלים מ"מ מתקשרים עמה והיא עם כלם א"נ ואפי' היא תקרא מלך שלם. ולמאי דקשיא לך דהיל"ל הוציאו לא קשה מידי דלחם ויין תרין אלין ביה המלכות הזה יש בידה להוציא הלחם והיין בשיתוף הבינה ולכך הוציא כתיב ביה. והוא כהן לאל עליון דהא משמש עלמא לקבל עלמא ה"ג והכונה להכריע דאלין תרין לחם ויין הם במלכות דהא והוא דהיינו מלכי צדק האמו'. הוא כהן משמש ומשרת לאל עליון ומשמש עלמא מלכו' לקבל עלמא בינה. והשימוש הוא כי כל השפעות הבינה נשפעים עם המלכו' ולכך בידה להוציא לחם ויין. והוא כהן דא ימינא הוא פי' אחר דקא פריש בקרא וגם הוא להכריע איך יש יכולת ביד המלכות להוציא לחם ויין דהא כהן דא ימינא חסד הוא המשרת לאל עליון בינה. ובג"כ בעי כהנא לברכא עלמא לפי שהוא הסרסור שע"י משפעת הבינ' הברכות והכריח הדבר מת"ח ברכאן וכו'. כד נטיל מלת כד ל"ג לי': ברכאן נטל האי עלמא תתאה מלכות כד אתחבר בכהנא רבא חסד כדין ויברכהו ויאמר כדין החסד מברך למלכות ויאמר ברוך מלכות תהיה מבורכת ומושפעת מלכו' אברם ע"י החסד. לאל עליון בשביל הברכו' שנטל החסד הזה מאל עליון בינה: הרי שיכולה המלכות להוציא לחם ויין לפי שיש כהן לאל עליון בינ' וע"י הכהן הזה נטלא מלכות ברכאן:

כגוונא דא בעי כהנא לתתא לקשרא קשרין ולברכא האי דוכתא. דהיינו המלכות בגין דיתקשר בימינא חסד: ברוך אברם וגו' גרסינן ואתא לאשמועינן דקרא בתיקונא דברכן משתעי ובזה מכריח דרושו: ברוך אברם כמה דאמרן ברוך אתה מה התם ברוך אתה ר"ל מלכות מקושרת בחסד הנקרא אתה כהן לעולם אוף הכא נמי ברוך אברם מלכות מקושר בחסד שהוא אברם. לאל עליון ה' אלהינו פי' אל עליון היא הבינה ע"י החכמה כמו ה' אלהינו בינה מצד החכמה. והיא קונה שמים וארץ דהיינו אצילות ת"ת ומלכות הנקר' שמים וארץ והיינו מלך העולם מלך ו' קצוות העולם. ובג"כ לא גרסי' ליה: וברוך אל עליון מעילא לתתא: אשר מגן צריך בידך ל"ג ליה ולגירסת הספרים אפשר שהיא ברכה לאל עליון אשר מגן הצרי' ביד המלכות כי כן צריכה כח מלמעלה להכותם על קדקודם כדפי' לעיל: ויתן לו מעשר מכל האל עליון זה נתן למלכות מעשר מכל העשר כדי שתהיה מושפעת שפע רב וג"כ ע"י כך מגן צריך בידך: בגין דרגיה קאמ' לדוד תושבחת' דא ה"ג: אליך ה' לעילא אל הת"ת להעלותה בין תרין דרועין. מאן נפשי דא דוד דרגא קדמאה ה"ג: לאתעטרא לעילא שע"י העליה שם היא מתייחדת עם הת"ת והת"ת הוא מעוטר בתפלין דהיינו העטרה שמעטרת לו אמו. ובעלייתה שם עולה עמו ומתעטרת בסוד אותם העטרות תרין עטרין דירית מאבא ואימא: דאיקרון קרבים לפי שהם יוצאי מעיה שהיא הוציאה אותם: א"נ על שם שבזמן הייחוד נכללים כלם יחד בסוד ההיכלות הנכללים דא בדא ונעשים נקודה חדא בתוכה לכך נקרא' קרבים שבתוכה ובקרב' המה יושבים: את ה' דא שלימו דכלא פי' את מלכות ה' ת"ת הא שלימו דכלא זכר ונקבה ויקרא את שמם אדם אדם שלם: עם שכינתא קאתית ואתחברת כי העוסק בתורה נעשה מרכבה אל הת"ת שכן הוא נקרא תורה שבכתב והשכינה מתלוה ומתחבר עמו והמתחבר עמו מתחבר עם השכינה עכ"ל הרא"ג: