אור החמה על ספר הזהר א:קעד

אלא חד בסיני. במלכות שנתנה תורה מפי הגבורה:

בשעתא דברא עלמא בבינה ל"ב אלדי"ם שבפרשת בראשית:

ה' אלהיך השתא מפרש להו והכי קאמר קרא אנכי מיוחדת עם הת"ת דהיינו ה' אלהי"ך:

אנכי עשיתי ארץ האצלתי המלכות ואדם עליה בראתי ת"ת המלכות נאצל מכח הבינה:

דלא הוי פרודא וגו' ששתיהן נקראות אנכי דהיינו שבהיות זו היא זו ולפי' יצדק בשתיהן מלות שוות: מעביר פשעיך הוא העברה מלפני ה' שלא יזכרו לשעה:

בגין אינון רחמי וגו' כי הבינה בה שורש הדין והרחמים ובמלכות בה כללות ענפי הדין והרחמים ולמעני לאו דוקא שהרי הן דין כנז' אלא אומ' למעני הכוונה בגין אינון רחמי שבכל מדה ומדה מהן ומפני ייחודם דלא הוי פרודא וגו' כדפי' אמר למעני לשון יחיד:

א"ל רחום ה' אלהיך שם זה יצדק בבינה בסוד ייחוד החכמה עמה ה' חכמה אלהי"ך בינה. ובמלכות ה' ת"ת אלהי"ך מלכות והיינו רחמי דתליין בי החכמה בבינה והת"ת במלכות:

רחמי סלקין היינו רחמי הכתר שמסתלקין מכל הספי':

ונהירו עילאה היינו אור החכמה:

ויניקו דברכאן שמשפלות * נ' דצ"ל שמשפעת: הבינה לבנים לא נחית אמנם בין אבא ואימא לית פרודא:

והאי דרגא מלכות שדרכה ליטול ברכות בכל יום להשפיע לתחתונים לא נטיל וגומר:

ראו עתה כי אני אני הוא. ואני ואנכי כולא חד. וא"ת מה יש בין אני לאנכי. הצטרף כ' כתר עמה או לאו: לעילא בספירות ולתתא בתחתונים בתחתונים כתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה ע' שרים וע' אומות. בספירות דכ' ואברכה שפע בספירות שהם מברכך:

ואיהו אתער דינא בעלמא מיד אל החוטא בלי אריכות אפים:

אתער רחמי לא כאברהם שהשפיע אפי' בשרים ולא כיצחק שעורר דין אלא רחמי בינוניים מצד הת"ת בין חסד לגבורה והיינו על ישראל:

כורסייא מלכות בדוכתיה עם הת"ת וע"י היא לבנה במלואה והיינו כסא שלם ברוכב עליו והיינו מלך שלם כדפי':

אפיק מזונין וגומר היינו אל צד הדין יין ואל צד הרחמים לחם. ומשום דהוציא משמע שלא מן הדין אלא הוציא להם מה שלא היה ראוי להם לזה אמר שאינו כן אלא כמו מדתם ומאי דקאמר הוציא הכוונה דלא אתמנעו ברכאן מכולהו עלמין ואומרו כלהו עלמין לדקדק מלת לחם ויין כדפי' ופי' הוציא כד"א תוצא הארץ מדרגין דלעילא וגומר כלו' להיות הספירות העליונות דקות והמלכות היא אמצעית בין עליונים לתחתונים והיא המכינה השפע להגלות כראוי להם לכך אמר הוציא שפי' מדרגין דלעילא שהם עליונות ודקים אפיק מזונין כדפי' הכנת מזונם לעלמין כלהו יש מהם דקים ומהם עבים לכל א' כפי צרכו והכנתו:

והוא כהן אהדר למלכי צדק ופי' והוא כהן נקשרת המלכות בימין ומשם נקשרת הימין עם החכמה ובינה דהיינו אל עליון כדפי' לעיל והיינו שלימו עילאה שהוא קשר כל שם בן ד' כי הוא אהדר לאות ה' וסלקא עד החסד דהיינו ו' ממלכות עד החסד אל י'. עליון ה' והיינו כולא כל האצילות ודאי בשלימו עילאה הייחוד והקשר כראוי ובא פסוק זה לאחזאה וגו':

אתחזיאן ברכאן לעלמא סתם כל העולם בשבילם כדי שימצא להם ואח"כ נזונים בני אדם בשבילם וז"ש ובגינייהו אתברכן וגו':

מאי מעשר מכל מאינון ברכאן דנפקי וגו' והם נקראות מעשר מפני שהם כלולות הברכות מעשר ספי' ומלת מעשר הכל דבר א' וטעם מכ"ל היינו הספירה שבה מוצא המעשר דהיינו הברכות כאומרו וברכות לראש צדיק וז"ש אינון ברכאן דנפקי מכ"ל שהוא יסוד הנקרא כל והכוונה מלכי צדק נתן לאברהם: וא"ת פשיטא מה בא להודיענו שהם נמשכים מן היסוד ואמר בגין דאיהו ר"ל היסוד אתר דכל ברכאן דנחתי לעלמא מתמן מהיסוד נפקי והיא גופא קמ"ל:

קב"ה בינה או הת"ת וא"א לפרש מלכי צדק כדפי' לאידך פי' משום דמלכי צדק היינו מעשר להאי פי' שהיא המלכות עצמה כדמפרש ואזיל ומאן איהו:

דכל פתחין וגו' ירצה שכל התחתונים צופים בה למזונם וכן העליונים להשפיעה וז"ש דכל פתחין דמהימנותא שהיא פתח לכל האלהות וברכאן דעלמא שהתחתונים יונקים והעליונים משפיעים:

ואיהו מעשר. קשיא ליה לימא עשירית לזה אמר שבמלת מעשר משתמע חד מעשרה שהיא המלכות וג"כ משתמע שהיא כלולה וחד ממאה שהכוונה לרמוז שכלל אברהם מדה זו גם בהיותה כלולה מעשר:

קמו ללכת לבי חמוי דר' אלעזר: אתו קמיה דר' שמעון לבתר לאחר שבא מבי חמוי ומימרא דר"ש ומלכי צדק ר' אלעזר קאמר לה בשמיה דאבוי:

אמר דכל מאן וגו' ר' שמעון שהיה מבקש למצוא לו מקום לברכה ואמר זה כדי שידקדק בכך כמו שעשה ואח"כ יברכו:

גרים מסכנותא כמו שהוא נוטל במים מועטים כך שפעו מעט שהמים שפע מלמעלה לטהרת האצבעות העליונים שהם עשר ספירות. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ת"ח חייבי עלמא עבדין פגימותא וגומר:

דע והבין כי ממש אינו נמנע ממנה ח"ו כל ברכאן רק אותם הצריכות לעולם השפל אבל מה שצריכה לעצמה לא פסיק תדיר שאין בהם פירוד ח"ו כלל ועיקר רק ההפרש הוא כי כד זכאן ישראל נקטת ברכאן לינקא לתתא. וכד חאבין לא נקטת ברכאן לינקא לתתא. ובזה יובן כמה מאמרים החולקים דלפעמים קורא ליסוד נהר יחרב ויבש ופעם קוראו נהר יוצא מעדן תדיר ולא פסיק מימוי. וז"א והאי דרגא לא נקטא ברכאן דלעילא דינקן לתתא ר"ל דוקא אותם דינקאן לתתא פסקן אבל לא השאר כי לעולם צדיק וצדק כחדא אזלי בלא פירודא כלל ועיקר ח"ו ע"כ:

והרא"ג כתב אלא חד בסיני היינו אנכי מלכות כנזכר בפ' יתרו דף פ"ה: חד בשעתא דברא עלמא היינו בינה שכל הנמצאות נעשו ע"י הבינה בשיתוף החכמה: וא"ת הם היל"ל דתרין דרגין לז"א הוא בגין לאחזאה וכו': והאי דרגא האי אנכי קדמאה מלכות: לינקא לתתא גרסינן: בגין דלא יתמנעון ברכאן כלומר כי כל מדת טובו הוא להטיב וכשאינו מטיב רע עליו המעשה לכך אנכי מוחה פשעיך למעני בגין דלא יתמנעון ברכאן ממני שאשפיע להם: לינקא ליה נ"ל דצריך לגרוס להו: אתא יצחק אודע לכלא דאית דין ואית דיין וכו' ואתער דינא בעלמא כלומר הודיע שיש דין בעולם מעניש לעוברי דרך ולזה נעשה יצחק מרכבה לגבורה: כלהו כדקא חזי כלומר לכל א' כראוי לו למי לחם לבד למי יין שהוא כינוי אל התענוג ולכן נק' בבחינה זו כשמחלק מזון מלכי צדק שבצדק כל אמרי פיהו לכל איש ואיש כפי הראוי לו: הוציא לחם ויין דלא אתמנעו ברכאן מכלהו עלמין פי' אחר הוא והענין כי היין שהוא דק הוא סוד השפעה שהשפיעה לעולמות עליונים בי"ע הרוחנית. והלחם שהוא מזון עב וגשמי יותר מן משתיה היא השפעה לעולם השפל הזה עשיה הגשמית. וז"ש דלא אתמנעו ברכאן מכלהו עלמי כל עולם ועולם כדאית ליה: הוציא כד"א תוצא הארץ ירצה אע"ג דלית לה מגרמה כלום עם כל זה אמר הוציא לחם כמו תוצא הארץ כלומר תוצא ממה שכבר לקטה מיום ראשון שכל הנמצאות נבראו ביום א' כן ג"כ הכא הוציא ממה שלקטה מדרגין דלעילא: והוא כהן לאל עליון דאשתכח כלא בשלימו פי' ומלכי צדק מלכות אז היתה מלך שלם. למה והוא שהוא אברהם האמור לעיל הוא כהן לאל עליון. וז"ש לאתחזאה דכמא דחייבא עבדי פגימו הכי נמי זכאין אתיין ברכאן לעלמא שהרי בשביל זכותו של אברהם אתיין ברכאן לעלמא לחם ויין כנז':

ויתן לו מעשר מכל מאינון ברכאן פי' מלת מעשר מלשון עושר והשפעת הברכות המעשדות לבעליהן. דנפקי מכל היוצאים מהיסוד הנקר' כ"ל והנותן הוא מלכי צדק הנז' דהיינו המלכות והמקבל הוא אברהם בעצמו: דרגא דכל פתחין וכו' היינו המלכות והנה המדה הזאת היתה ראשונה שזכה בה אברהם וזהו ויתן לו הקב"ה לאברהם המדה הזאת שהיא מעשר מכל וכו'. פי' נפקא ליה ממלת מעשר מכל. א' המדה שיש בידה מעשר מכל המדות. כי היא המשלמת כל א' וא' לעשר וז"ש ואיהו מעשר. ב' ויתן לו המדה העשירית שבכל העשר לאפוקי ממאן דאמר שהספי' הם עשר זולתה: ג' ויתן לו מעשר מכל אותה שיש לו [לה] כללות מכל העשר שכמו שהמדות העליונות הם כלולות מעשר כן המלכות היא כלולה מעשר ועמה נשלמים למאה: מכאן ולהלאה עאל אברהם וכו' עלה למדתו מדת החסד ואע"ג שקודם לזה נאמר הלוך ונסוע הנגבה שנראה שכבר עלה מהמלכות אפשר אעפ"י שהוא היה הולך ונוסע מ"מ לא נתנה לו במתנה אלא עתה. כההוא זמנא בכף גרסי': בהדי האי חכים גרסי': עכ"ל הרא"ג: