אור החמה על ספר הזהר א:קע

ואתרשים במהימנותא עם היות שהיו בדור ההוא שם ועבר ומלכי צדק וצדיקים אחרים לא העלו ריח כתפוח אלא אברהם:

ואתרשים חד לעילא בעולמות העליונים כשמכריזים הזהרו בפלוני רחימא דמארי' איהו. וא"ת למה אתרשים חד לתתא וגו' וז"א מ"ט ותירץ דלא הוה וגו' שהוא זכה וזיכה את הרבים ובין הרבים הי' עוסק באמונתו. וז"ש כתפוח בעצי היער בין שאר העצים דדמי ליה לתפוח דסליק ריחין וזה בערך הריח במעשיו. ועוד שנית שנכנס במרכבה בכשרותו וז"ש ואתרשים במהימנותא שלימתא ואלו הם גווני התפוח הכולל הכל:

תו שמענא דלא אקרי אברהם אחד וגו' הענין כי מלת אחד לא יצדק על ספירה אחת אלא על כלל האצילות יחד. והיינו אחד לייחד הדין והרחמים והחסד. ולזה בעוד שהי' אברהם לבדו איש החסד אין ראוי שיקרא אחד עד שנתעטר ביצחק ויעקב. כי החסד כוללת הגבורה והת"ת והיינו שא"א אצילות הגבורה ואצילות הת"ת אם לא דרך החסד ובה יעשה הריונם שמציאותם בחסד. וכאשר זכה אברהם והוליד יצחק נתעטר ג"כ במציאות הגבורה שבחסד וכאשר עוד זכה ויצא יעקב מזרעו נתעטר ג"כ במציאות הת"ת שבחסד וזה כשזכו יצחק ויעקב ונעשו מרכבה לגבורה ולת"ת. וז"ש והוו כלהו תלתהון אבהן דעלמא כי אבות העולם הם חסד דין רחמים כדין איקרי אברהם אחד שפי' כולל כל האצילות כדפי' והיינו תפוח כלל ג' אלו. וענין בצלו חמדתי להאי פי' הם דברי השכינה שחמדה צל מעשיו של אברהם להתעטר לפני הב"ה:

דא קב"ה והם ג' פעמים קב"ה הם ג' בחינות שיש לת"ת א' בחינתו במלכות. וזהו כתפוח בעצי היער כי יער נקראת המלכות ועצי היער הם מציאות הספירות שבה וקאמר כי ת"ת רשום בגוונוי במלכות בין שאר מציאיות הספירות שבה מפני שהוא מארי דביתא יותר משאר הספירות. וז"ש כתפוח בעצי היער דהיינו בחינות הספירות שבה שהיא הבחינה הראשונה. כן דודי שהוא ת"ת במקומו בין הבנים שאר הספירות במקומם ששם נקרא הוא דוד אליה וחושק אותה. ושם נקראים שאר הספירות בנים לבינה. וגם שם הוא הת"ת רשום ומצויין ביניהם מן הטעם שפי' וזו היא בחינה ב' לת"ת:

גם יש לו בחינה ג' למעלה בסוד הדעת. והיינו בצלו היינו בצלם והנשמה אל הת"ת שהוא סוד הדעת ושם היא חומדת להדבק עם הבינה:

נעשה נגד המלכות נשמע נגד הת"ת ואח"כ נתעטרו בדעת עליהם:

מלין דאורייתא שכן פרי הת"ת והמלכות תורה שבכתב ותורה שבע"פ הנשפעת למטה:

וקיימי עמיה לעילא שהנשמות עולות בבינה ונקשרות שם עם הדעת בסוד עסק התורה שעסקו בעה"ז א"כ קיימי עמיה לעילא בבינה:

ת"ח וגומר משום דקשיא ליה איך אפשר דקיימי עמיה לעילא שהרי נשמות הנקבות הם למטה בנקבה ואין להם עליה. ועוד היאך הנקבות הם פרי הזכר שאינם אלא מכח המלכות. לזה מפרש איך נשמות הזכרים והנקבות כולם יוצאים מלמעלה כדמפרש ואזיל:

כולהו חד דבקים יחד זכר ונקבה בלי פירוד:

ברזא חד בסוד היחוד ת"ת ומלכות למעלה כן ענפיהם הנשמות מיוחדות בבחינה זו:

מתפרשין בגוונין כל א' במקומו זה זכר וזה בנקבה וכאשר אח"כ יזדווגו ברצון קונם אינון דכר ונוקבא מחוברין כחדא. ולפי הנראה שבהיותה למעלה אין חילוק ניכר בין זכר לנקבה וז"ש וכד נחתין לעלמא כולהו מתפרשין בגוונין אז נעשה להם הפרש סימן לזכר וסימן לנקבה. ופי' היאך מציאות נשמת הנקבה למעלה בזכר אחר שהיא מכח הנקבה ואמר ת"ח תיאובתא דנוקבא וגו' פי' כי תיאובתא לגבי דכורא היינו ממש אור ושפע שמשפעת הנקבה מלמטה למעלה ומקבל אותו הוא. אמנם דדכורא לאו ממש תיאובתא שכבר השפיעו בה אלא רצונו להשפיע וז"ש בדכורא רעותא דתיאובתא פי' רצון שהוא רוצה להשפיע אמנם עדיין לא השפיע. ובהיות שני מיני שפע אלו בזכר הא' שפע הנקבה לגבי מעלה והב' שפע שרוצה הזכר להשפיע ב' אלו הם שתי נשמות זכר ונקבה שעדיין מציאותם בזכר. והכי דייק לישניה בתר הכי דקאמר שהת"ת כליל תיאובתא דנוקבא ונטיל ליה ואתכלילו תיאובתא וגו' כולם למעלה בזכר. ואח"כ משפיע בנקבה שתיהם יחד וז"ש וכדין נטיל כולא נוקבא ואתעברת מן דכורא כלו' לדרך זה שפי' שעולה מציאות זרע בזכר ניחא שעיבור הנקבה מכח הזכר. שאם לא תאמר כן אלא שבמלכות מצד עצמו נעשית נפש הנקבה נמצאת שאין עיבור הנקבה במלכות מהזכר וזה אינו:

וכד נשמתין נפקין בין מת"ת בין ממלכות. כיון דנחתי לג"ע:

מתפרשין וגומר בהיכלות שיש אל הזכרים ואל הנקבות. וקב"ה מזווג לון בעולם הזה בת פלוני לפלוני:

זכאה איהו בר נש וגו' שאם אינו זוכה אין נותנין לו בת זוגו. ומה גם אם יקדמנו אחר ברחמים:

שלים כדקא יאות שהוא זכר ונקבה כראוי שהוא השלמות האמתי כדכתיב זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם. ואם אינה בת זוגו עם היות שהוא שלם אינו כדקא יאות:

ופריו מתוק לחכי הם דברי השכינה שזווג אלו כראוי גורמין ייחוד למעלה והם מושכין שפע מהזכר אל הנקבה והעולם מתברך:

א"ר חזקיה לסיועי לר' אלעזר כדמפ' ואזיל ההוא תיאובתא וגו' ממני ודאי פריך נמצא פי' נשמות הנקבה שהוא פריך ודאי תיאובתא דנוקבא ממני נמצא שאני כולל אותו ואח"כ משפיע לך:

ואתכליל נפש בנפש זכר ונקבה בזכר למעלה ואח"כ כלולים יחד משפיעם במלכות:

הה"ד פריך נמצא להאי פי' הם דברי המ' אל הת"ת:

ר' יוסי פתח מי העיר וגו' דהא תנינן שבעה רקיעין וגומר ז' רקיעין הם ז' ספירות מגדולה ועד המלכות:

וכולהו לאשתמודעא וגו' הספירות הם להודיע גדולת מאצילם אל זולתו:

והנה ב' בחינות לספירות כי בינה הוא גילוי המאציל ואולם מבינה עד המלכות הוא גילוי הבינה לבד. וז"ש וכולהו לאשתמודעא יקרא דקב"ה שהוא הבינה: וכולהו ר"ל הבינה וגו' קיימין לאודעא רזא דמהימנותא עילאה דהיינו ג' ראשונות וזהו עלאה. מפני שגם הספירות נקראו מהימנותא פעמים רבות. ואמר מהימנותא עילאה דהיינו גבוה מעל גבוה:

ונהיר לון לכולהו ירצה שלא ישפיע לחסד לבד והחסד לגבורה והגבורה לת"ת וכן כולם. כי ענין זה ימצא ג"כ בשאר הספירות לגבי אותם שלמטה מהם. אלא הכוונה שהיא מנהגת לכולם יחד שפע מיוחד אל החסד ושפע מיוחד אל הגבורה וכן לכולם. וזה לפי היות שורש השבעה בה וכל א' יונק משורשו המיוחד לו בה. ומפני שיתופה עם העליונים נעלמת בהם וז"ש ודא לא אתיידע. ומפני שיתופה עם הז' תחתונים מתגלה קצת בהם וז"ש וקיימא בשאלתא. אמנם היא בלא תשובה וז"ש דלא ידיעא. ואין הכוונה באומ' דקיימא בשאלתא שאלת מה כי זו מורה השגת דבר מה ושואל מה עניינו. אלא הכוונה שאלת תמיהה כמי שאינו משיג כלל וז"ש ובגין דאיהו סתים ועמיק. ואו' מי שאלת תמיהה שאם היתה שאלה סתם כס"ד הי' ראוי שתקרא מה:

הקרח ת"ת נמצא המקום שממנו נאצל הת"ת נקרא מ"י:

והאי הוא וגו' פי' מלת מ"י מורה על ב' בחינות אלו דהיינו רקיעא עילאה שהוא סתים. והיינו י' של מי שהיא סתימא נקודה וגם מורה על בחינתה עם התחתונים וזהו מ' מרובעת דרביעא על בנין וז"א דקיימא על כל אינון ז'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. לקב"ה בלחודוי דאיהו ידע זווגא דלהון וגו':

מכאן תבין מה טעם הב"ה מזווג זווגי' והוא כי הנשמות יוצאין מן האצילות דכר ונוקבא וא"כ לא ידעי שאר המלאכים מי זכר ומי נקבה. ומי בת זוג למי אלא קב"ה בלחודוי עכ"ל: גיליון ד"א ופריו מתוק לחכי אלין נשמתהון וגומר עיין בפרדס שער מהות וה' פ' כ"ב: לחכי דהוא בתקונא מברך לאתברכא מיניה וגו' פי' זה האיש שהוא פריו דקב"ה הוא מתוק לפי שהוא מבורך מעושהו וממנו יתברך העולם:

תנינן ז' רקיעים פ' בשלח דף נ"ו ע"ב הביאה ר' יצחק על פסוק מרכבות פרעה וגו' ע"כ:

והרא"ג כתב לא הוו בדרגין עילאין וכו' כלומר לא נתקשרו במדות כמו שעשה אברהם אח"כ שנאמר בו וילך למסעיו כנזכר לעיל ואם אברהם לא זכה בהם עדיין איך יזכו הם: דלא אקרי אברהם אחד עד דאסתלק ביצחק ויעקב כי בעוד שהיה אברהם לבד בעולם היה מעורר למדת החסד והנהגת החסד לבדה אינה הנהגה * אצ"ל הנהגה שלימה וכן לקמן בסמוך: כי ירבו החוטאים כי אין רצועה להלקותם. ואחר שבא יצחק התעורר לגבורה והנהגת הגבורה ג"כ אינה הנהגה כי גם הצדיקים יהיו נענשים על דבר מה. ונמצאו שתי ההנהגות הנהגת החסד והגבורה מנגדות זו לזו. עד שבא הכתוב הג' יעקב והכריע ביניהם ובאה ההנהגה ממוזגת ומוסכמת מכלם ואז נקר' אחד כי בלתו היו מנגדים זה לזה כנז': א"ל שפיר קא אמרת כבר ידעת הקדמת רשב"י בשיר השירים שכל המרבה לומר פשטי ורזי התורה הם קישוטין לשכינה ואעפ"י שא' חולק על חבירו הכל עושים קשוט לכלה זה אומר הרדיד הזה האדום יותר נאה וזה אומר הרדיד הזה הלבן יותר נאה וכלם שוים לטובה וזהו שתמצא אומרם שפיר קאמר' אבל ת"ח וגו':

ד"א כתפוח דא קב"ה וכו' כבר ידעת דבאתר דדכורא שרייא נוקבא לא סלקא בשמא וז"ש כתפוח בעצי היער ר"ל כמו שמתראה ומתרשם ונודע הת"ת בהיותו למטה בעלמא דנוקבא עולם סנדלפון * עולם עשיה ששם סנד"ל שר האופן: שהוא בגי' יער. כי שם לפניו נוקבא לא סלקא בשמא כנזכר. כן דודי ת"ת כן הוא רשום וידוע וניכר יותר מכל הבנים למעלה בין ו' קצוות. והנה עתה נמצאתי יושבת בצל צלו שהוא מצל במלכות והמלכות מצל באופן דהיינו היער הזה. אבל לשעבר לא הייתי יושבת אלא בצלו ממש זה הקב"ה שהי' מציל עלי במתן תורה בתחתית ההר שומעים פרי שפתיו פרי עץ חיים תור' ומצות: ד"א ופריו מתוק לחכי אלין אינון נשמתין דכלהו איבא דעובדוי דקב"ה ה"ג פי' מדקאמ' פריו ר"ל מעשה ידיו דומות אליו ומי הם נשמותיהן של צדיקים דומין ליוצרם צדיק מושל יראת אלהים. עוד רצה לפרש מדכינה פריו ר"ל פירותיו העומדים עמו כפרי באילן וז"ש וקיימי עמיה לעילא:

ת"ח כל נשמתין בא להוכיח איך נקראו הנשמות פרי עובדוי דקב"ה. כלהו חד. כולם נעשים מייחודא דקב"ה ושכינתיה בסוד נהר יוצא מעדן מהמשכת השפע הטהור ונכנסים כלם בסוד נקודת ציון הנקר' לגו בסיטו קוטרא כנז' בפ' וישב וז"ש כלהו חד ברזא חד: וכד נחתי דרך ההיכלות למטה בהיכל לבנת הספיר שם מתחלקים לב' בחינות א' לזכרים וא' לנקבות כנז' בפ' פקודי דף רמ"ו שקודם נכרים הזכרים לעצמן מצד התעוררות הזכר והנקבות לעצמן מצד התעוררות הנקבה וחוזרים ונכללים זה בזה יחד ואחר שנכללים זה בזה מתפרשן בבני נשא חוזרים ומתחלקים חציה בצרפת וחציה בספרד ויש מי שהוא הולך אצל זווגו וכל א' מחזר אחר אבידתו כדמפרש ואזיל ות"ח וכו'. תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא עביד נפש ותיאובתא דדכורא לגבי נוקבא עביד נפש ורעותא וכו' ה"ג וחסר בספרים בבא חדא. וה"פ תיאובתא דנוקבא לגבי דכורא עביד נפש היינו התעוררות המתעוררת מצד מעשה התחתונים אשר בקרבה אשר לקטה עביד נפש. ותיאובתא דדכורא לגבי נוקבא היינו התעוררות הזכר מצד עצמו מצד היותו שורש ועקר כל נשמות ישראל המושרשי' בו עביד נפש. ר"ל כל זה בכח כל א' מהם ועתה בא לפרש איך נכללי' יחד זה בזה וזה בזה וז"ש ורעותא דתיאובתא וכו' ואתדבקות דיליה בה היינו בפועל ממש שמתייחד עם הנקבה. שעד עתה היה עומד כל א' לחודיה בכח ועתה בהתדבקות דדכורא בנוקב' בפועל אפיק נפש בפועל ג"כ. ואז נכלל התחתון בעליון וכדין חוזרת הנקבה ונטיל כלא נוקבא ואתעברת וכו': וכד נשמתין נפקין מפנימיות המלכות וחוזרים ומתכללים בהיכל לבנת הספיר כדקאמרן ומשם יפרדו ויורדים לעולם זכרים לבד ונשיהם לבד. וזהו שרמז לבתר כיון דנחתין מתפרשין בגין דאתחבר נפש בנפש חציה בחציה ולא יהיה זה נדחה מפני זה: דהוא בתיקונא מברך פי' מתוק מלשון מתוקן כמה גדול תיקון זה של הנפש הזאת שמתברכי' העולמו' על ידה. ואי תימא דהא חזינין כמה זווגין שאינן עולים יפים והרי זה אינו תיקון לז"א בגין דכלא בעובדין דבר נש וכו' כלומר איהו דאפסיד אנפשיה דמעיקרא תיקונא דעלמא איהו אלא איהו קלחל.

א"ר חזקיה הכי שמענא וכו' כלומ' הכי שמענא סיועא דילך דכתיב ממני פריך וגו': ודאי בחילא דדכורא ה"ג: ד"א בתיאובת' וכו' הה"ד ממני פריך נמצא שאם אני לא הייתי מעוררך לא היה נמצא פריך:

ויהי בימי אמרפל וגו' ר' יוסי פתח מי העיר ממזרח וגומ' שבעה רקיעים היינו ז' ספי' מחסד ולמטה. עבד קב"ה המאציל ב"ה: לעיל' לאפוקי אלו ז' רקיעים תחתונים דלא אשתעי בהו. וכלהו לאשתמודע יקרא דקב"ה כאן גלה לנו טעם האצילות כי קודם האצילו' לא היה נכר ונודע גדולתו אבל אחר אצילו' המדות ע"י החסד מתנהג העול' בזמן א' וע"י הגבור' בזמן אחר ובזה משכיר לטובים ומעניש לרעים ובזה אשתמודע יקרא וכו': וכלהו קיימין לאודעא רזא דמהימנותא עילאה כלומ' אלו הז' ספירו' ז' רקיעים דקאמרן הם מנהיגי' העולמו' ואין שום הנהגה בלתי הסכמת ג' ראשונות כי הם היושבי' ראשונ' במלכות וכפי הסכמ' הנהגתם כך מתגלה בז' ספירו' תחתונו' וז"ש לאודעא רזא דמהימנות' עילאה דהיינו סוד הנהגת ג' ראשונות וז"ש עילאה:

ת"ח וכו' בא לבאר איך מצטרפים הנהג' ג' ראשונות הנעלמות עם הנהגת ז' ספירו' הנגלי' ואמ' ת"ח אית רקיעא עילאה פי' בינה. סתום לעילא מנייהו ר"ל שעם היותה נעלמת מז' תחתונו' עכ"ז איהי עלייהו שולטת עליהם ומנהגת אותם כרצינ'. ודא הוא רקיעא דדבר לון פי' מה שאומרי' שיש גלגל א' שמגלגל כל הרקיעי' יחד כרצונו על זה נאמר: דדבר לון מנהיגם ומפעילם כרצונו: ונהיר לון בהארת והשפעת שפע הבינה. לכלהו כלומר אין שום הארה באה לשום א' מהם כי אם ע"י הבינה. ודא לא אתיידע פי' אעפ"י שמאירה אותם ומנהגת אותם אינן משיגים בה. וקיימא בשאלתא שכן נקר' מ"י לשון השואל מי זאת כדמפרש ואזיל ואמר זה לאפוקי מהחכמ' דלא קיימא אפי' לשאלא בגין דאיהו סתים מצד עצמו ועמיק מצד החכמה המסתתרת בה: וכלא תווהין עליה שכן נקר' תהו ע"ש שאין בה השגה כתהו. והאי הוא וכו' אע"ג שכבר אתמר מ"מ אגב סיפא דאיצטריך לאשמועינן דאמר ואית לתתא וכו' חזר ונקטיה. עכ"ל הרא"ג: